שיר אהבה בהווה.....

שיר אהבה בהווה.....

לחבק לך תשוקה דרך גופי הנסער אל גופך החם , לאהוב בך כל שביל שיצוייר על ידי תאוותי המתאווה להתפוצץ לאלפי רסיסי להט כמטאור המשייט ברקיע ..... לעקוד אותך בין ירכיי המושכלות על גבך ולראות את הלבן בעינייך מתפוגג בעצימת עיניים עת גופך נרעד בתוכי.... פשוט לאהוב אותך עכשיו... בהווה ... בזה הרגע... ורק אז....... אתן לך ללכת ..... כדי שתחזור לאהוב את כל מה שהותרת בי..... <>
 
סערת נפש.......

בוא והחזק בי בזמן סערות הנפש נמהלות ביקידת הגוף אלייך.... בוא שאוכל לחשוף בגופי את כל הנסתר בנפשי הקורעת בי פיסות אהבה לתפור לך כסות תשוקה למרבד בו תוכל לצעוד במשעולי חיי...... בוא נשק לי טעם שיכר המסחרר תשוקה , כנחשול מחפש סדק במבואות מעשה אהבה כרוצה להתגלגל כרעם לאחר הכות הברק בי..... בוא שנינו נתרסק לאלפי רסיסים , ונאסף בדממה מפרה לעולם אחד שלנו..... <>
 
מנסה...../images/Emo48.gif

פוסע על קצה החשיכה, סירות אפילות פורשות את מפרשי זיכרונותיי והרוח מלטף דמעה סוררת, החותרת על לחיי הצרובות. אוסף לי צדף ממערבולות החול השבור ומאזין לתווי לבי... משיט את גופי אל הקצף ושתיקת המים צולפת בכפות געגועי.. מביט בדממה על האישה ומסתריה.. (ממש מנסה ומקווה)
 
שיכרון......../images/Emo48.gif

הן עומדים אנו ערומים לא כסות שתגן על גופנו מפני ידיים שורטות ביאה המתערסלת אל זעקה פראית..... לא מגן על ליבנו הנרעד בלהט תשוקה ומרדף פעימותיו מחרישים אוזן ועיננו כלות אל אותו צליל שיבוא ויקח אותנו השניים שנוכל לצלול אל תוך מצולות ושיכרון מעמקים ילכוד גופות אוהבים .... בוא נשק לעורפי כאותו ערפד המריח את דם החי ונמשך בכבלי קסם כך אתה, בוא נפלח רקיע שחור ברעד גופות ארוגים יחד ופה נפער אלי עוד משב אויר למלא חזה צרוב אגלי יצרים חמים...... <> מביט , הצליח לך לא רע בכלל
 
תודה...לחיים../images/Emo48.gif

בלילה אפל זוהרת לה שלהבת הנר זעה נעה לה ברוח הקלילה מזרימה עוד חלב של נר יוצרת זרם של שעווה לחתום את פתיל חייה בחותם של נשיקה מרחוק הלמות סוסים שועטים קדימה דוהרים חולפים מהר ממשיכים ולא עוצרים אף כי פתיל חייה מדוד הוא ואותה נערה בודדה אשר הפכה לא מכבר לאישה עדיין מחכה ועדיין מצפה למצוא את זה האחד והיחיד שיפתח הוא את סוגר ליבה שיגלה את סוד אהבתה שירווה את צימאונה בשיטפון האהבה... (משתדל להפתח ..עניין של זמן
)
 

טאקילה~*

New member
../images/Emo20.gif../images/Emo47.gif../images/Emo20.gif../images/Emo23.gif

בוא נשכח את כובד המרירות עם חיוך וצלילים של ערב הולכת בלי עינים מאיתך ואלך הולכת בלי להסתובב מחשבה צלולה כמו שמים גם החלומות שלנו מתבגרים והמרחק בנינו נופל כיהלום מכתר,כמו זמן מתוך שעון. השנים עבים עלי גופי שוב מתרוקן ניזכרת רגע -ובוכה ניזכרת רגע- לשכיחה זוכרת- אותך אני אוהבת..
 
../images/Emo20.gif../images/Emo48.gif

ובזמן שכזה כשאתה לא כאן רוצה שירוץ הוא כסוס דוהר שלא יעצור עד שיגיע הזמן בוא נהיה שוב יחד ובזמן אחר כאשר את אהבתנו מודד מקווה שיאבד את מחוגיו שלא יראה לנו את סופו , את הזמן להקפיא בתקתוקי אהבתנו .... ובזמן של לב פועם צמוד לחזך בזמן שכזה אין רגע לעצירה רגשות ותאוות מחשבות את הזמן לנגיעות וטעמים ..... בזמן אהבתך אל אהבתי ובזמן שכזה העולם ייסוב והזמן איבד דרכו...... <> צום קל , גמר חתימה טובה טאקי
 
בואי...

בואי החזיקי בגופי הנחלש היומן עוד דף לעצמו תלש, אחיזתי בך לאט לאט אובדת השמש ממעל עלינו יוקדת. בואי חשפי את גופך בפניי רבים הם מעלליי ומעשיי, אזרע בתוכך זרעי תשוקה אאיר את לילך באש האבוקה. בואי נשקני בטעם של דבש הטעם של שפתיי כבר יבש, נתרסק למיטה באלפי רסיסים כמו אחד בתוך השני מתמוססים.
 
קרע געגוע......

גע בידייך וקרע געגוע לפה הלוגם טעם עטוף בשאיפת נשימה חמה , כי אזלו בי כוחותיי להילחם בתשוקת הזיכרון הפורעת שוב סדר בהווה ..... סדין ורוד נפרש על מיטת נשמתי מחליף צבעו מרקמו כמו אז כשאחזנו ונפלנו שדודים מכובד אהבה עליו , פיתולי גוף בנפש פועמים באושר וגעש אל חלציים נרעדים , לוהטים , והיין שיבש וריחו מתערבב בריח גופות סוערים עוד קמט נוסף לסדין המחליף צבעו עת סתיו נוגע וטיפות גשם ראשונות מביאות חיים לשפתיים יבשות בלהט פיתול חדש לאהוב..... קח את ההווה ותן לי ליצור לך סערה פועמת בין גופי ונשמתי , שם יצקת את הוויית חיי לך........ <>
 
געגוע...

אוסף דמותך מנבכי זכרוני כמו מתוך סרט מדע בדיוני, חלק אל חלק אחבר את התמונה אשר בתוך ליבי היא טמונה. פורש סדין על מיטת התשוקה שם איתי מעונג היא נאנקה, מתפתלים בשבילי קימורי הגוף מתאחדים לאחד בקולות של טירוף. טיפות של זיעה נושרות מגבי שמה ראשך לשמוע הלמות ליבי, שפתיים רטובות בטעם של דבש ממלאות את מאגר המעיין שיבש. לוקח את ההווה כמשמרת זכרון יודע כי זה לא היה המפגש האחרון, עוד סדינים רבים יחלפו בחיינו כל עוד התשוקה זורמת בינינו.
 
ועוד על געגוע...

יש ואני מתגעגע... אל ימינו של אז, ימי בראשית, אל מבט מהסס וחיוך מבויש להולם הלב הנרגש, הנרעש. יש ואני מתגעגע.... אל ימים עברו ומלאי עתיד, של הבטחה גדולה לנצח נצחים לשעות הארוכות והן רגעים אחדים. יש ואני מתגעגע..... אל רגע הניצוץ המיוחד, המצית, למבט העיניים ויד מלטפת שפה אל שפה לראשונה נושקת. יש ואני מתגעגע..... אל רגעי הקסם והתגלית, עת צחקנו זה אל זו מן הכרית לראות, להראות, לנגוע, אמיתי, אמיתית. יש ואני מתגעגע..... למעשי שלהבתנו, ראשית גם אחרית, לביאת המשיח בתוכנו פיעמה בהתמזגות גופינו לאחת של נשמה. יש ואני מתגעגע..... אל הזוהר, גם בי וגם בך הוא נוגע, ואיני שואל, איני יודע התשובה מדוע לעזאזל אהבתנו דעכה ..
 

טליה34

New member
ואם

ואם נחבר את הגוף ונוסיף לו את הנפש ונערבל עם קמצוץ חיוך מטובל בעצב ואעביר ידי על ראשך הפרוע ואמחה דמעה זולגת אולי של אושר, מי יודע אולי, אז אדע אני, גוף, נפש חד הם?
 
רסיסים...

רסיסים הם משברים של שלם שהתרסק רסיסים הם נתזים של גל אל סלע מתנפץ רסיסים הם נתז של שפיכת הנאה מכוונת רסיסים הם אסופה של נשמה מתפוררת השלם לעולם אינו נשמר ולרוב נשבר השלם אינו עולם מורכב אלא פיסת מדבר השלם הוא אוקיאנוס החיים המלכד בערגה השלם הוא הנשמה אשר שוחה ללא כיוון כדגה מן השלם מתקבלים רסיסים לעתים מתוקים מן השלם מתקבלים רסיסים לעתים חמוצים מן השלם מתקבלים רסיסים לעתים מרים מן השלם מתקבלים רסיסים של אויבים מן הרסיסים נבנה השלם ללא טעם וריח אך לא מכל אסופת רסיסים יתקבל צריח לעתים יהיה ראשו קטום ולא חודרני ולעתים נקבל אותו חד ומאד עוקצני לאסוף רסיסי נשמה שבורה היא מלאכת אומן לשבור נשמה הלוא אין קל מזה גם ללא מיומן נשברתי, נשברה נשמתי ומנסה לאסוף ולאחות היו שלום ימי התום וההענקה הגיע הזמן למחות
 
שיר אהבה להוזה...

גופך החם מתרפק על שלי ידייך מלטפות ברוך את כולי, אוהבת כמו כוכב שביט ברקיע יוצאת לדרך לא יודעת לאן תגיע. חופנת אותי בתוך ירכייך החמות אצבעותייך על גופי הן אמונות, עיניים נפגשות במבט חטוף נצמדים לב אל לב וגוף אל גוף. מרגיש את גופך רועד למגע גופי תחושת עשיית אהבה כמעשה לא סופי, המתח נשבר הדממה חוזרת לשלוט אחזור אליך שוב ושוב עד כלות.
 
../images/Emo20.gif

כבר השעה מאוחרת. עוד מעט אורות לילה כבים. עוד מעט תהיה רוח אחרת ופתאום יחורו עלים, וארץ ושמים חרש יתחילו להחליף פנים. כבר השעה מאוחרת אך מעגל לא נחתם. מנורה ואש מבוערת מאירות שוליו של ים. <שיר סיום/ נתן אלתרמן >
 
אתם....

כולכן וכולכם פשוט..... מדהימים בכישרון הכתיבה שלכם , הלב מתמלא בהנאה בזמן הקריאה , כל אחד לוקח את הקורא לתוך שביל אחר ביער מלא אהבה , כישרון , וטעמים מיוחדים.... לחייכם
 
למעלה