שירת הערפד../images/Emo48.gif
מה דעתכם לפרסם כאן יצירות שלכם, שירים, סיפורים שכתבתם על ערפדים? זה יכול להיות רעיון טוב. הרבה זמן לא פרסמנו פה. הוא עמד שמה בדממה לה חיכה, מוסתר בצללי האפלה הביט מרחוק על אהובתו בלבן, הכלה היא ביכתה את מותו המקולל, והיום היה אמור להיות יום כלולותיה והוא כמו חתן קיים, קם מקברו ובא מהאפילה הגיע עד אליה. והיא? בעיניים דומעות את חייה לו מסרה על מזבח האהבה שלו רחשה היא הקריבה למענו את נשמתה. כך היא העניקה לו לטעום מדמה ןהוא המשיך להמשיך לשתות מצווארה. טועם עוד מהדם , חש את חיותה נעלמת את פעימות ליבה נחלשות, למרות שהוא הצטער, ובתוכו בכה, לא זלגו מעיניו דמעות, הוא המשיך ממנה לשתות לרוויה, מוחו התרוקן כליל ממחשבות תודעתו הייתה שרויה בסערה, מאוחר מידי בשבילה, החיה שבתוכו התעוררה, מכניעה אותו לתשוקה המייסרת מסרבת להרפות מאהובתו הגוססת, בשפתיים אדומות מוכתמות מדמה נשק לה אהובה המקולל על לחייה החיוורות ועל שפתיה הקרות, נשיקה אחרונה נפרד מכלתו המחובקת בזרועות ההם שכה אהבה. . ועוד שיר שכתבתי על פנדורה! הו פנדורה אישה ערפדית רוצחת אכזרית אישה יפה אך תאבת דם בעלת תשוקה רצחנית שלא תסופק עוד לעולם גופך העתיק הלבן כבר ממזמן הפך לא אנושי. בעיניים בורקות באפלה כמו שני אבני אזמרגד, אבני ברקת את בפעם האחרונה לקרבנותיך את נשיקת המוות נושקת נועצת שיניים חדות בצווארם מתענגת ברכות על טעם דמם ולאחר שאת מרוקנת אותם כליל מהדם את עוקרת מגופם את ליבם. מהווה לעצמך תזכורת לליבך הנעלם. את יודעת עמוק בתוכך, כי מתת הנצח, שהעניק לך בעבר מריוס אהובך הביאה עליך את קללתך וכעת את ילדת הלילה , פנדורה מסתובבת בצללים שנים רבות שוב את רוצחת, על מנת להמשיך לחיות...
מה דעתכם לפרסם כאן יצירות שלכם, שירים, סיפורים שכתבתם על ערפדים? זה יכול להיות רעיון טוב. הרבה זמן לא פרסמנו פה. הוא עמד שמה בדממה לה חיכה, מוסתר בצללי האפלה הביט מרחוק על אהובתו בלבן, הכלה היא ביכתה את מותו המקולל, והיום היה אמור להיות יום כלולותיה והוא כמו חתן קיים, קם מקברו ובא מהאפילה הגיע עד אליה. והיא? בעיניים דומעות את חייה לו מסרה על מזבח האהבה שלו רחשה היא הקריבה למענו את נשמתה. כך היא העניקה לו לטעום מדמה ןהוא המשיך להמשיך לשתות מצווארה. טועם עוד מהדם , חש את חיותה נעלמת את פעימות ליבה נחלשות, למרות שהוא הצטער, ובתוכו בכה, לא זלגו מעיניו דמעות, הוא המשיך ממנה לשתות לרוויה, מוחו התרוקן כליל ממחשבות תודעתו הייתה שרויה בסערה, מאוחר מידי בשבילה, החיה שבתוכו התעוררה, מכניעה אותו לתשוקה המייסרת מסרבת להרפות מאהובתו הגוססת, בשפתיים אדומות מוכתמות מדמה נשק לה אהובה המקולל על לחייה החיוורות ועל שפתיה הקרות, נשיקה אחרונה נפרד מכלתו המחובקת בזרועות ההם שכה אהבה. . ועוד שיר שכתבתי על פנדורה! הו פנדורה אישה ערפדית רוצחת אכזרית אישה יפה אך תאבת דם בעלת תשוקה רצחנית שלא תסופק עוד לעולם גופך העתיק הלבן כבר ממזמן הפך לא אנושי. בעיניים בורקות באפלה כמו שני אבני אזמרגד, אבני ברקת את בפעם האחרונה לקרבנותיך את נשיקת המוות נושקת נועצת שיניים חדות בצווארם מתענגת ברכות על טעם דמם ולאחר שאת מרוקנת אותם כליל מהדם את עוקרת מגופם את ליבם. מהווה לעצמך תזכורת לליבך הנעלם. את יודעת עמוק בתוכך, כי מתת הנצח, שהעניק לך בעבר מריוס אהובך הביאה עליך את קללתך וכעת את ילדת הלילה , פנדורה מסתובבת בצללים שנים רבות שוב את רוצחת, על מנת להמשיך לחיות...
