שירת העורך-דינים

[תרנגולת ערומה]

אני לא מחליטה לבד על ענייני המשפחה, אתה יודע.

בכל אופן עכשיו נזכרתי שהיתה מעורבת גם עורכת דין נפוחה וריקה מהצד השני, אז הטיעון המגדרי שלי הולך לסל וחסל.

 

[תרנגולת ערומה]

וחוץ מזה, את עורכי הדין בחרנו

עפ"י המלצות דחוקות,

ועורכות הדין הטובות היו חברות שלי.

אז בכלל הטענה שלי היא בוקי סריקי.

 

[יוסי ר1]

נאה. מרשתי נקטה בביטוי "בוקי סריקי"

בשיבוש הנוהג כיום, "בוקי סרוקי".

 

[יוסי ר1]

צ"ל כמובן "ולא בשיבוש הנוהג כ

 

[תרנגולת ערומה]

חבל, אם היית מוסיף עוד

אפשר היה לקרוא את ההודעה שלך בין השיטין.

 

[יוסי ר1]

הנה, קבלי עוד אחד:

המון שירי נא עליך ורינתי תקרב אליך (מתוך שירת עוכרי הדין)

 

[sailor]

עורכי/ות הדין בסדר גמור

הבעיה היא שהם מיעוט מבוטל שנעלם בקהל עוכרי הדין.

 

[יוסי ר1]

למה, למה סתם לסנגר? למה מה עשו לך?

תראה, אפילו במשנה מזהירין מפניהם:
"הודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם. יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדינין..." ( אבות א' ח')

 

[sailor]

כמה מהם למדו אותי שעורים בחיים

ובעיקר דרך ארץ, אבל הם בטלים בשש מאות כיום (למעשה הם בטלים לחלוטין, כי כולם הלכו לעולמם).

 

[גילגם אש]

ועוד שירה חדשה שאת שיגרת חיינו הרנינה

שירת ה'סלטים' במלעייל, רינת ה'מסיימים' טרם יגמורו, אופנת עטיית ה'סינרים', לא 'סינורים' חלילה וכו' וכו' וכו'.

ומעניין, איך זה שהקפדות יהרג ובל יעבור אלה, רווחות דווקא בקרב בורים ועמי ארצות?

איך זה שלא, אתם אומרים.
לא כל כך פשוט אני חושב. כי חלק מבורים אלה יושבים כיום אפילו באקדמיה.




---------------------
יש הבדל עצום בין התרת 'יש את' (משה זינגר) לבין איסור 'סינור' ודומיו (האקדמיה ללשון העברית)

 

[שושן פרא]

אל תעשה לנו פה סלט

'סלטים' במילעיל - סלטים אשכנזיים המה: סלט קינואה, סלט וולדורף, סלט הקיסר.
'סלטים' במילרע - סלטים מזרחיים המה: מטבוחה, טבולה, סביח.

 

[גילגם אש]

לא ולא ולא ולא

אני מכיר פולניות טהורות גזע ומאותגרות תקרה שעורכות שולחן ועליו התקרובת המעפנה אותה ציינת כולל הקינואות וכולה מסולט במילרע.



---------------
וישמרני השם אם התבלבלתי במה מדגיש מה ואיפה. גנגי עדה שאני אף פעם לא זוכר מי זה מה.

 

[sailor]

אתה עשית סלט

סביח זה לא סלט כלל, זו לאפה של שבת בבוקר (אצל אחינו המפוספסים הממנגלים בשבת עברה לשישי) שאיש בשם סביח מכר בדוכן בבטונדה ברח' הרב עוזיאל בר"ג על גבול גבעתים בכל ימות החול בשבוע עשרות שנים לפני ששמו התגלגל ללאפה הזו הנמכרת ברחבי הארץ.

טבולה זה סלט ערבי מלעילי למהדרין ומדבוחה אף היא מלעילית למהדרין.

רע מלרע, רע.

 

[שושן פרא]

אני עשיתי טעות

צריך הייתי לברוא מדמיוני שמות של סלטים מזרחיים, במקום לנסות להיזכר מה היה כתוב על הקופסאות בסופר בפעם האחרונה שעברתי ליד מדף הסלטים (במלרע), ולהסתכן בחשיפת בורותי ועמארציותי.

 

[יוסי ר1]

משה זינגר? פחחחחח

ביאליק לא מספיק טוב בשביל יש את?


------------
(די, די, לא לרביץ!)

 

[גילגם אש]

אבל זה עוד כלום

ביאליק מסיים את שירו "אייך" במילים:

לֹא-בִקְשָׁה נַפְשִׁי כִּי אִם-הִגָּלוֹתֵךְ,
רַק-אוֹתֵךְ, אוֹתֵךְ, אוֹתָךְ...

אני עוד למדתי את זה בעירונית ה', אצל ד"ר ברכוז, עם ההידהוד המקסים הזה.
"חרות משורר", הסביר המורה בנועם.

לימים "תיקן" את זה אידיוט קקדמי זה או אחר, והיום זה מופיע כבר בכל המקומות, כולל בפרוייקט בן יהודה:

רַק אוֹתָךְ, אוֹתָךְ, אוֹתָךְ

 

[גילגם אש]

אוי שכחתי לתקן את ה'אותך' השלישי בגירסה המקור

 

[יוסי ר1]

יש לך הוצאה ישנה , שיש בה אוֹתֵךְ במקום אוֹתָ

אם כן, רוץ-טוס לפרוייקט בן יהודה, שיתקנו עוול הסטורי.

במה שיש לי על המדף אכן מופיע אוֹתָךְ.

 

[גילגם אש]

שמע, יש לי כל כתבי, דביר, 1938, הדפסה 19,

הראשונה היתה בתרצ"ח.
כתוב: רַק אוֹתָךְ, אוֹתָךְ, אוֹתָךְ

אני אומר לך במלוא האחריות, ולא מהרהורי לבי, אני למדתי איפשהו בתחילת שנות ה-60, בצוותא עם כיתה שלמה, מעותקים בהם נכתב: רַק-אוֹתֵךְ, אוֹתֵךְ, אוֹתֵךְ




---------------------
מטומטמים היו תמיד. חרוז חופשי.

 

[גילגם אש]

הנה מצאתי מישהי שגם היא יודעת על זה משהו.

לפחות מפי הקריאה