"שירת ההארה"

[דניאל גליקר]

מודה

אני לא מתמצא בבודהיזם.
יש לזה סיבה.
למשל, שוב, מצטער שאני חופש, איזה בודהיזם???
דברי בודהה מפורשים במקומות שונים בצורה שונה לחלוטין.
אז מי לא הבין את מה שאמר?

אשמח (וטוב שזה יהיה בשרשור אחר), להראות לך שחור על גבי לבן, אחת אחרי השנייה, שבלתי אפשרי לקחת כל אחת מ - 8 ה-"דרכים" של בודהה כתירגול.
הן פועל יוצא של רמת תודעה.
אלה מתפתחים אוטומטית עם עלייה ברמת התודעה.
או כמו שכתבתי.
זה לא תאור הדרך.
זה הסבר של המטרה.
לכן טועה ומפרש שלא נכון את דברי בודהה, אם ישתמש בהם כדרך למטרה.
פשוט יבזבז את הדבר היקר ביותר שקיים - הזמן שלו.

 

[ינוקא1]

הלימוד של בודהה

הוא לימוד נפלא - בתנאי שיש לך שכל.

בתנאי שאתה קודם כל מבין את המפה שהוא שרטט לפניך (והוא ממש לא דיבר יותר מידי).

אחרת אתה סתם תשב על התחת הרבה שנים ותקבל טחורים.

 

[שנטידווה]

 

[neophile]

תכתוב הודעה אחת

את כל הדברים שרצית לכתוב - יכולת בהודעה אחת ממוקדת בלי לעשות דווקא ובלי לנסות ליצור סתם וויכוח ( במידה מסויימת זה לא רע אבל לא כשזה טרוליות ) יש מקום בפורום הזה לכל מני דעות , לא רק לשלך ...

אני ממש לא מנסה לסתום לך את הפה , רק ליצור אווירה שתביא לדיון של כל חברי הפורום ולא רק לדיאלוגים בין אם זה דיאלוגים שלי ושלך , שלך ושל שנטי , שלך ושל רועי החושב וכו' ..

 

[שנטידווה]

תשמע, את אותם דברים שאתה כתבת פה אפשר הדגשבדיוק לומר על דבריך שלך: שנראה כאילו אתה מבזה את אחד המורים הגדולים של האנושות... שהפכת את הבודהה לליצן.... שהמיינד שלך פשוט לוקח כל דבר והופך את זה איך שבא לך בהתאם לראיית העולם המצומצמת שלך... וכו' וכו' ולך תוכיח שכל הדברים הללו שאמרת לא נכונים לגביך. איפה זה שם אותנו? מקסימום באותו מקום, כלומר ההבנה שלי בהתאם להתנסותי ולמקורותיי לצד הבנתך שלך בהתאם להתנסותך ומקורותיך שלך. בקיצור, ההבנות שלנו יכולות לדור באותו מישור מבלי שתפרענה האחת לשנייה. פשוט וקל. אין שום בעיה בכך שאתה בטוח שאתה צודק ואין שום בעיה בכך שאני חושב אותו הדבר. אני מביא דברים כמובן בהתאם להבנותיי שלי - ומי שזה מדבר אליו אהלן וסהלן. מי שלא - גם כן אהלן וסהלן. יחד עם זאת, אם אנחנו רוצים דיון אמיתי וראוי לשמו הרי שיש להתייחס לגופם של דברים, וזריקת אמירה לאוויר כגון 'זה לא נכון' או 'זה טפשי' לא תורמת לדיון (הפוטנציאלי לפחות) כלום והורגת אותו למעשה באיבו.

בדיוק בגלל כל הדברים הללו - איני מעוניין להמשיך בשום דו-שיח עימך. הדבר פשוט אינו מועיל.

 

[שנטידווה]

רוב מה שאתה חושב שהוא הארה

הוא לא הארה על-פי הבודהה. זה הכל. ואת מה שהבודהה השיג לא קל לרובנו להשיג. אתה כמובן יכול לחשוב מה שאתה רוצה, (ושוב) מצידי זה בסדר גמור אבל זו לא הארה. מקסימום הצצה רגעית וקצרה ביותר אל מה שנקרא "טבע התודעה". זה כשלעצמו כבר דבר יפה וגדול - אבל עדיין - זה לא ההארה, או יותר נכון ההתעוררות, שהבודהה השיג.

 

[דניאל גליקר]

אתה יודע למה?

כי לא עושים את מה שבודהה אמר.
מנסים לעשות מה שבודהה עשה.
בודהה הוא בודהה, הדרך שלו שונה מהדרך שלך.

או שעושים את מה שאחרים מפרשים לנו כדבריו.
למה הפרוש של מישהו אחר טוב מזה שלך? של ד"ר פינקלשטיין?
ובפרוש אני מתכוון גם לתרגום דבריו.
מי שקורא את דבריו של בודהה בעברית, בתורכית, באגלית או בגרמנית, קורא אך ורק את מה שהבין המתרגם.

רבים גם מבלבלים בין מטרה לבין דרך.
כשבודהה הציג מטרה מסויימת, רבים הם ה-"בודהיסטים" שרואים בה כדרך.
טעות, כמובן.

 

[שנטידווה]

יפה לך. הפכת גם למומחה לבודהיזם.

את אותם דברים *חכמים* אפשר להחיל על מהארישי והמדיטציה שלימד. אין שום סיבה לקבל את הצגותיו של הוודות, האופאנישדות והיוגה-סוטרה כאוטוריטטביים. אין שום סיבה לחשוב שפרשנויותיו טובות יותר משל כל פאנדיט אחר.

בקיצור דניאל, הישאר במה שאתה מבין בו ואל תבלבל ת'מוח בדברים שאין לך צל של מושג בהם. אני מקווה שמי שקורא את הודעותיך לא יטעה לחשוב שאתה מבין בבודהיזם, כי אתה רק מקלקל.

 

[דניאל גליקר]

לעניין חביבי, כתוב לעניין

ההבדל בין מהרישי ומה שנקרא כיום בודהיזם (שוב, בודהיזם יפני? תאילנדי? נפאללי? ... כי הם כל-כך שונים במהותם), הוא שמה שמהרישי מלמד עובד!!!
הסוטרות עליהן כותב פטאנג'לי, למשל, שלא לדבר על ההתנסויות המתוארות בריג-ווד או באופנישדות, הן מציאות החיים עבור מיליונים שמתרגלים את המדיטציה הטרנסנדנטלית.
הם חווים את זה יום-יום.

לא צריך להיות מומחה בבודהיזם כדי לכתוב את מה שכתבתי למעלה.
למעט סופרלטיבים, לא התייחסת אליו כלל.

 

[ינוקא1]

"אין באמת מצב מושלם

ללא כעס וללא יגון וללא סבל"

ננסה להסביר למה זה נכון :

כעס , יגון , וסבל נגרמים מהפער בין המצוי לבין הרצוי.
ומה הפתרונות לפער בין המצוי לרצוי ?

פתרון אחד זה למות ולהיות כמו האבן , לא לרצות כלום , ואז ממילא אין פער בין המצוי לרצוי (כי אין רצוי בכלל , ממילא לא צריך מצוי בכלל).
אך זה לא פתרון לכלום , ובטח שלא פתרון אמיתי.
אדרבא , זוהי הנסיגה הכי גדולה שיכולה להיות - זה בעצם להפוך את האדם לדומם.
זה מנוגד לאבולוציה ומנוגד לטבע ומנוגד לכל דבר אמיתי.
לצערי , אתה מבין את דברי הבודהה כאילו הוא התכווין לפיתרון מעוות זה , ולכן אתה בא בטענות לבודהיסטים אחרים שיש להם קצת יותר הבנה והתנסות.

והם נוקטים , כמוני , בפתרון השני :
להגיע למצב בו הרצוי נכנס לגמרי ובשלמות לתוך המצוי. שיש "חפיפה" בינהם.
וזה מתבצע באמצעות התמרה של כל התשוקות והרצונות אל ההוויה.
באמצעות הדבקות בהוויה , שהיא היא החיים והיא עצם התודעה.

אך מכיוון שעדיין ישארו לאדם חסרונות מסוימים מתוקף היותו יצור פיזי , נניח הרגשת רעב , או צרכים כמו בריאות , אהבה , פרנסה וכו' (וזאת מתוקף היותו יצור פיזי) הארה זו לא תהיה מושלמת כל עוד האדם הוא יצור פיזי. כי תמיד יהיה איזשהו "חסרון" בעולם הזה.

עם זאת האדם העושה "עבודה" , יוכל אט אט להתמיר אותם יותר ויותר , עד שחסרונות אלו (בכמה וכמה גלגולים) יותמרו גם כן אל ההוויה.
בסופו של דבר האדם יהיה יצור הניזון ישירות משפע ההוויה , ואז אכן לא יהיה לו חסרון , וזוהי השלמות.
אך כשזה יקרה , האדם כבר לא יהיה יותר פיזי.


האדם נמצא בעצם על סקאלה - בין המוות הנצחי (שזה הפתרון הראשון) , לבין החיים הנצחיים (הפתרון השני).
והסבל נובע מכך שישנם בנו חלקים של מוות - היצר של הרס התודעה והחיים , הנובע מהפתרון הראשון.
אך קיים בנו גם "יצר החיים" - שהוא העצמת הדבקות בהוויה , עד שלא יהיה יותר מוות.

מי שמבין וחווה דברים אלו , יודע כי יש לנו עוד זמן עד שנגיע להארה שלימה.
וכיום , ניתן להשיג הארה חלקית ברמות שונות.
כי אולי לא נגיע למצב שגופינו הוא כמו גופם של המלאכים ללא מוות וסבל , אך נוכל להגיע למצב של הארה שכלית כמו שהמישור השכלי שלנו דבק בהוויה.
ואז לאדם אין חסרון ברמה השכלית , שופע עליו "שפע" מההוויה הנותן לו את ההבנה והידיעה הנכונה.
זוהי בעצם דרגת ה"נבואה" ביהדות.
בודהה הגיע למצב זה , וכך הוא בעצם נתן את תורתו.

 

[ינוקא1]

נ.ב.

כל מה שכתבתי בפתרון השני (הפיכת האדם למלאך וכו') , הוא על דעתי ולא בהכרח דעת הבודהיסטים המופיעה בספרות.

אך עם זאת , להבנתי הם כן נוקטים בפתרון השני של התמרת התשוקות אל ההוויה , וכך להתמיר את הפער בין המצוי לרצוי.

 

[שנטידווה]

"ללא כעס וללא יגון וללא סבל"

כמו אצל רבים אחרים, יש פה בדבריך פיספוס: מהותה של תורתו של הבודהה, בסופו של דבר, היא שינוי תודעה, ולא סתם שינוי תודעה אלא שינוי תודעה מהפכני. וכשהתודעה משתנה למצב הזה - אף אחד מדבריך כבר לא תקף לגביה. זה פשוט כבר סקאלה אחרת. אנחנו לא באמת יכולים לדעת איך הבודהה חושב, מה הוא מרגיש ואיך הוא תופש את כל היש והאין - עד שלא נהפוך לבודהה בעצמנו.

שנית ינוקא, עם כל הכבוד (ובאופן אישי יש לי הרבה כבוד אליך

), עדיף לא לעשות את ההשוואות שאתה עושה בין הבודהה לבין תפישותיך. הן פשוט לא נכונות ברובן. לפעמים עדיף להשאיר את הדברים במקומם הנכון. לא תמיד צריך להזיז אותם רק כי *בא לנו*, במן פרץ אנארכי של *חופש*. הבודהה לא היה נביא, הוא לא דיבר במונחים של נבואה, ועל-פי תורתו שלו, הוא בעצמו היה התגלמותה של ההוויה, והיא אפילו אחד משמותיו. זה בהחלט לא חשוב שאתה ואני חושבים אחרת או מביעים דעות שונות. מחשבותינו ודעותנו עדיין יכולות לדור באותו מישור מבלי שתפרענה זו לזו

 

[ינוקא1]

לגבי הסוף , סבבה

אכן זה בסדר לא להסכים ....

לגבי ההתחלה , סוף דבריך הוא התשובה לתחילת דבריך -

אם בודהה ראה את עצמו כהוויה , ממילא זהו שינוי התודעה אליו הוא מתכווין - הדבקות בהוויה.

ביהדות , לפחות לפי הרמב"ם , מי שדבק בהוויה עד שירד עליו השפע השכלי והגיע להשגה נכונה של המציאות , זה הנקרא "נביא".
(וכנ"ל לפי חלק מהפילוסופיה היוונית ההגדרה זהה - שם הם מדברים על :השכל הפועל" במקום ההוויה).
מבחינה זו אני אישית רואה את בודהה כנביא , כי גם אם המינוח שונה , העיקרון זהה.

ועם זאת אינני רואה את בודהה כהוויה עצמה , כי אדם לא יכול להיות ההוויה עצמה (וזה ברור מכמה סיבות) , אלא כאדם שהיה דבק בהוויה.

 

[lightflake]

כמה חפירות (שניכם)

אני שותק

 

[שנטידווה]

בוודאי שהאדם הוא ההוויה.

ולא רק האדם, אלא כל דבר שהוא ללא יוצא מן הכלל.

אין באמת הוויה כ"לוח" שעליו מצויירים הדברים (דוגמה אהובה עליך במיוחד

), אלא כל הדברים כולם הם-הם ההוויה בכבודה ובעצמה. ובין הדברים הללו שיש להם תודעה (כמו אנשים למשל), אין הם צריכים לדבוק במשהו שמחוצה להם וכביכול גבוה מהם, אלא פשוט לעשות את הקפיצה התודעתית אל אותו מצב בו הם מכירים, במלוא יישותם, בכך שמלכתחילה, מעולם לא היו נפרדים מן ההוויה, ושהם-הם עצמם ובעצמם התגלויות והיבטים שונים שלה.

אני יודע שהבנה כזו היא כפירה באחד מעיקריה של היהדות, בו השם, ההוויה, יהיה לעולם מעל, מעבר, והרחק-הרחק אל מעבר השגתם של כל היצורים החיים, אולם זוהי כמובן לא הבנתה של הבודהה-דהרמה וגם לא של המסורות הרוחניות ההודיות והסיניות (טאואיזם).

אין מה לעשות ינוקא, כיוון שאתה כבול לסיפור היהודי, אינך מרשה לעצמך אפילו את הקפיצה המחשבתית להבין את הדברים הללו, ובוודאי לא כל שכן התודעתית. למרבית הצער (שלי לפחות), אתה מרצון (שמוזר לי לחלוטין) ממשיך להחיל על עצמך את 'ותחסרנו מעט מאלוהים...'

בכל אופן כפי שכתבתי בהודעתי הקודמת: אתה בשלך ואני בשלי, ושנינו יכולים (כך אני מקווה

) לדור בשלווה ובשלום באותו המישור.

 

[ינוקא1]

טעות בידך יקירי

לפחות לגבי מה שאני סובר. מבחינתי ההויה היא אכן בהכל והכל זה היא. אך מצד שני , אינך יכול "להצביע" על ההוויה. ומהבחינה הזו היא מחוץ להכל. תפיסה אמיתית היא רק הכלת שני ההפכים הללו בעת ובעונה אחת.

במקרה זו דעת המקובלים כי הקב"ה "סובב כל העולמות , וממלא כל העולמות" , אך זה לא קשור לבחירתי להאמין בדיעה זו. במקומות רבים אינני מקבל את דעת המקובלים כשהיא איננה נראית לי. אך כאן , לא רק שהיא נראית , היא מוכרחת.

 

[שנטידווה]

הטעות היא לא בידי, שכן

אין שום צורך להצביע על שום הוויה.

לכאורה משתמע מדבריך שיש *מישהו* ש*מצביע* ל*עבר* *ההוויה*, בעוד שהוויה היא כל אלה ללא יוצא מן הכלל מחד, ואלה מצד עצמם הם רק התגלמויות שלה. לכן כל מה שיש לכאורה הוא - הוויה שמצביעה על עצמה. ההוויה לא יכולה להיות מחוץ להכל שכן איך ההוויה יכולה להיות מחוץ לעצמה?

יקירי, אני מציע שתבחן שוב את הדברים.

 

[ינוקא1]

כנראה לא הסברתי את עצמי

בדיוק כמו ש"הוויה היא כל אלה ללא יוצא מן הכלל מחד, ואלה מצד עצמם הם רק התגלמויות שלה".

ניתן להגיד גם את המשפט ההפוך :
ההוויה איננה שום דבר ממה שאתה רואה , ועצם זה שאתה משיג אותו מראה שאין זו ההוויה.

שני ההפכים אמיתיים !!! ועד שלא הבנת והפנמת את שני ההפכים הללו , עדיין אתה "בחוץ".

דוגמה פשוטה לקרב את הדברים להבנה :

נניח ואתה חולם על פיל לבן -
מצד אחד הפיל הלבן הוא אתה , הוא התגלמות של המחשבה שלך , אין לפיל הלבן שום קיום מעבר לכך.
מצד שני הפיל הלבן איננו אתה , וכנ"ל אין שום השוואה בין מציאותו לבין מציאותך , מציאותו איננה נחשבת כמציאות אמיתית לעומת מציאותך.

כך בדיוק ההוויה כביכול "חולמת את העולם".
ומה שנכון לגבי הפיל הלבן , נכון גם לגביו.

 

[ינוקא1]

נ.ב.

ובתנ"ך השם אלהים הוא שם משותף. גם מלאכים נקראים בו למשל. ולדעתי בפסוק שהבאת זו הכוונה. אך שם הוויה מיוחד לבורא לבדו.

 

[ינוקא1]

אתה מזכיר לי :

כשהייתי קצת יותר דתי מהיום והדת היתה בראש מעייני , נתקלתי בהרבה סוגים של דתיים.
חלק מהם היו "חוזרים בתשובה" - בתקופה שש"ס היתה בשיא פריחתה וגם בשנים אחר כך.

וכאשר היית מדבר איתם , היית תמיד שומע תשובות מאוד נחרצות מהי דעת התורה בהלכה וב"השקפה" מה נכון ומה לא נכון וכו'.
אז אתה מזכיר לי אותם.

כי כאשר אתה בודק את היהדות בצורה אמיתית , ולא רק דרך ספרי קיצורים ודרשות נבובות , אתה מגלה עושר ומגוון אדיר.
אתה מגלה שאין חד גווניות כמעט בשום דבר.
לא מבחינת "השקפה" , ולא מבחינת הלכה , ולא משום בחינה.

ובעיני העושר והמגוון הזה , זה כל היופי של היהדות.
גם היום למרות שאינני דתי "רגיל" , אני נהנה ללמוד למשל מורה נבוכים לרמב"ם , לעומת "אמונות ודעות" של רבינו סעדיה גאון , או לעומת "מלחמות השם" לרלב"ג , או לעומת ספרות הקבלה (וכנ"ל בתוך ספרות הקבלה עצמה יש את קבלת הראשונים , ויש את האר"י , ויש את הפרשנויות עליו כמו רמח"ל , חסידות , בעל הסולם ועוד ועוד).

והעושר והמגוון הזה , זה מה שמוציא אותך מהפנאטיות החשוכה. אתה לומד לראות דברים בצורה רב מימדית , לא בשחור ולבן.

וככל שאתה לומד להכיל יותר צורות הסתכלות , אתה מגלה יותר את "טבע הריקות".
אתה יוצא מהמקובעות , והתודעה נהיית יותר גמישה ומשוחררת.
כאשר אתה מכיל את כל הגוונים , אפשר להגיד שהגעת לריקות.
(כמו הצבע הלבן).
וזו הארה.