יכול להיות
שירת דבורה פותחת בתיאור יציאת ה': "ה', בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום, ארץ רעשה גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים: הרים נזלו מפני ה', זה סיני מפני ה' א-הי ישראל" פסוקים אלו אינם מיוחדים במינם. הם מקבילים לפסוקים בתחילת וזאת הברכה, לפסוקים בסוף חבקוק ולפסוקים בתהלים ס"ח. בעיקר תהלים ס"ח מקביל כמעט מילה במילה לפסוקים אלו. אמנם חז"ל דרשו את הפסוקים על מתן תורה (בגלל סיני שמוזכר כאן), אבל נראה שאין זה כך משום שבוזאת הברכה נאמר "ה' מסיני בא..." כלומר שה' יצא מסיני לישע עמו (חבקוק: "יצאת לישע עמך..."). לכן נראה שהפסוקים הללו (בארבעת המקומות) מדברים על ה' שיוצא מהמדבר לפני בני ישראל להלחם להם באויביהם, כפי שאכן קרה: בני ישראל יצאו משיער והחלו לכבוש את עבר הירדן המזרחי, ואח"כ את המערבי. בשירת דבורה תיאור יציאת ה' למלחמה מתואר כך שה' צועד וסביבו הכל נוזל ונוטף, אולי דווקא מפני שכך קרה במלחמת דבורה וברק: דבורה אמרה לברק לרדת מהר תבור לנצח את סיסרא, כי "הנה ה' יצא לפניך", ואכן מתואר ש"נחל קישון גרפם"; כלומר - המרכבות טבעו בבוץ ונגרפו. ה' יצא לפני ברק והכל נטף ונזל לכיוון חיל סיסרא... כמובן שזה מסביר את ענין ההקבלה לקריעת ים סוף ושירת הים (לא צריך להוכיח שיש הקבלה כזו, נכון...?). שירת הים היא סיכום ליציאת מצרים, אך היא מתארת את כיבוש הארץ העתידי - "נמוגו כל יושבי כנען...", משום ששירת הים מתחילה את המסע לכיבוש הארץ. בסוף המסע - לאחר הכרתת האימפריה הכנענית האחרונה - באה שירת דבורה ומסכמת את הדברים. יתכן מאוד ששירת דבורה לא היתה בתחילתה סיכום כללי כזה. אלא שעורך הספר, הרבה שנים מאוחר יותר, הביט אחורה בהיסטוריה וראה שאכן שם נגמרה המלמה האחרונה בכנעני, ולכן הכניס את שירת דבורה - כי ספרותית, היא מהווה סיכום טוב לכיבוש הארץ. יכול להיות שמכיוון שזה בעצם הניצחון האחרון על הכנעני, אז ראש הכנענים - סיסרא - נופל דווקא במצב טעון מינית (יעל באוהל, בין רגליה כרע נפל שכב וכו'...). הכנענים כידוע היו שטופי זימה (פרשת עריות בויקרא אומרת שכך הם נהגו ולכן לא לעשות זאת), ונפילה במצב מיני היא מאוד סימבולית, אם לא לומר אירונית...