לא שלי, אבל נחמד
מתחילים בשירים, כאלה שלא צריך בשבילם שירון (מלאו אסמינו בר, שיר אביב, שמחה רבה וכו')
אב או אם הסדר קוראים את "לספר את הסיפור", סיפור חסידי קצר מאת ש"י עגנון, ומישהו אחר קורא קטע קצר על יציאת מצרים והחירות האישית שלנו, של הבעש"ט.
עוברים על סימני הסדר (קדש, ורחץ, כרפס..... עד הלל ונרצה), ומסבירים שהם יהוו את אבני הדרך בהגדה שנקרא הערב. בהמשך, כשמגיע תורו של כל סימן, יינתן ההסבר לקיומו.
קדש - מקדשים על כוס ראשונה (הקידוש המסורתי או הגרסה שלכם), ואח"כ מברך אחד המסובים ברכה שהכין מראש, לכוס זו, שהיא אצלנו כוס האביב
ורחץ - שניים מהילדים היותר גדולים עוברים בין המסובים, אחד עם קערת מים ואחד עם מגבת, לנטילת ידיים.
כוס מרים - מוזגים כוס מים המוקדשת למרים הנביאה, אחות משה. מברכים, מספרים את האגדה על באר מרים, שרים שירי מים (שאבתם מים בששון, אל המעיין...)
קערת הפסח - מציגים את הקערה ומסבירים בקצרה על כל אחד ממרכיביה (מצה, זרוע, ביצה וכו')
כרפס - ילד או שניים (אחרים, אם יש הרבה...) מעבירים בסבב צלחת ירקות ורוטב מלוח כלשהו, לשמירה על העירנות והקלה על הרעב...
יחץ - מכינים את המצה המיועדת לאפיקומן, על פי האופן שבוחרים (שוברים לחלקים כמספר הילדים / הילדים מחביאים / מחביאים לילדים ועוד). שרים "הא לחמא עניא"
מגיד - הקושיות ["מה נשתנה"] (כאן, או בכל שיר אחר, כדאי לשלב נגינה, בעיקר אם יש ילדים מנגנים). סיפור ההגדה (תקציר תמציתי מאד שיש לבחור מראש מתוך הקטע שבין שמות א, ח' ועד שמות ט"ו). באמצע משלבים את האגדה על המלאכים שהצילו את התינוקות שהושלכו ליאור, שרים את "שלח את עמי", נותנים לילד בגיל המתאים לקרוא ולהסביר על 10 המכות, וקוראים את אגדת משה והים.
כוס שניה - מישהו אחר מכין ברכה, אצלנו זו כוס החירות. קוראים (או שרים...) את "למדני אלוהי" של לאה גולדברג. החירות שלי: כל אחד מוציא חפץ (או מספר עליו, אם לא ניתן להביאו) שמסמל בשבילו חירות, ומסביר בקצרה (ובהתאמה לקהל...)
סיפור ארבעת האחים, שרים את "ארבעה אחים", 'פסח, מצה ומרור' עפ"י רבן גמליאל.
רחצה - אגדת החירות [קטע מקורי על ההיא שעמדה, וניקתה, ושטפה, ובישלה...], שרים "והיא שעמדה"
מצה - מברכים על המצה ונותנים לטעום. שווה להביא לקטע הזה מצה שהילדים אפו בבוקר בטאבון שבחצר, או מצה שמורה.
כוס שלישית - כנ"ל, והפעם - כוס היצירה.
מרור - טקס ביעור מרורים. מכינים מראש פתקים וכלי כתיבה, מעבירים וכל אחד רושם על פתקו משהו שהוא רוצה להיפטר ממנו, לוותר עליו או לשחרר אותו. אוספים הכל בכלי מתאים ושורפים (במרפסת או על אדן החלון, בפיקוח ילד בוגר או מבוגר אחראי. לא בגלל סכנת השריפה אלא כדי לוודא שלא יקראו את הפתקים...)
כורך - שרים: דומם שטה, עבדים היינו, אחד מי יודע...
שולחן עורך - אומרים, אבל עוד לא אוכלים...
צפון - מיישמים את מה שהכנתם קודם עם האפיקומן
כוס רביעית - כנ"ל, כוס האהבה
ברך - 'פרוש רחמיך', גרסה שלנו כקונטרה ל"שפוך חמתך" שלא נכנס אלינו הביתה...
כוס לאליהו הנביא, שרים "אליהו הנביא"
הלל - הסיפור "אשתי אהובתי, בואי ונרקוד" (של פנחס שדה, על הבעש"ט), שרים: שיר למעלות, יהי הכל שייך לכל, עוד יבוא שלום עלינו
נרצה - חסל סידור פסח...
עד שמארגנים את האוכל, או אחריו עד שמפנים, או לפני הקפה, הילדים מציגים את הגרסה שלהם לחד-גדיא, שעליה עבדו אחרי הצהריים, כשההורים שתו קפה ודיברו על דברים משעממים... >ספל חמאה מצרפת
לינק למקור<
