השבוע חזרנו מהגן ארבעתנו באוטובוס. ישבנו ברביעייית מושבים בעלי מולי, וראשית מול ניב. ראשית המנהלת החליטה לנהל לנו את השיחות: "עכשיו את ואבא תדברו, וניב ואני נדבר. תשאלי את אבא איך היה לו בעבודה,והוא ישאל אותך איך היה לך בלימודים, ואני וניב נשאל איך היה בגן". ואז היא פונה לניב: "ניבי, איך היה לך בגן? עשיתם יצירה? ציירתם? הדבקתם?" וניבי עונה לה: "היה כיף. אני ציירתי". ועוד משהו כיף שראשית אמרה לי- הבנות היו היום כל היום עם אבא שלהן. שאלתי את ראשית: "היה לך כיף עם אבא?" ראשית עונה: "כן. גם איתך כיף לי כל יום".
ישבנו הוריי ואני בסלון אז הוריי אמר לי שהוא מתגעגע אלי אמרתי לו שהוא לא צריך להתגעגע כי אני כאן קרוב ומתגעגעים למישהו שנמצא רחוק אז המתחכם רץ למטבח וצעק לי משם "אמא אני מתגעגע אליך "
עילאי(בן 4) ואני ברגע נישקוקים... ואז הוא מסתכל עלי בהבעה כועסת: "אמא, למה התחתנת עם אבא בשבוע שעבר?" "למה לא?" "כי אני לא אוהב שאת מתחתנת עם אבא..." ואחרי כמה שניות..."אני רוצה שרק תכעסי עליו" "עילאי, מה זה להתחתן, אתה יודע?, אתה יכול להראות לי?" "הנה ככה" מלטף ומנשק אותי "הא, זה נקרא להתחתן?" "כן, ואל תעשי את זה יותר"