שירשור על פירמידות ........

[עז]

את בכיוון

אני משתמש במונחים הפוך ממך, אך מה שחשוב זה שאת יכולה להסביר לעצמך ולאחרים את המילים שאת משתמשת. צבירת "נתונים" לא מוסיפה כלום, ולעיתים אפילו גורע צבירת "ידע" רק מוסיף שיהיה לך יום מתוק עז - מטפל הוליסטי

 

[לצלול באור]

אם מותר להתערב ולהביע דעה

ידע הוא חיוני, אך כל זמן שיודעים מתי לשחררו. חוסר ההיאחזות בדברים היא מילת המפתח. נניח אתה יודע דבר מסויים, פתאום אתה מקבל ידיעות חדשות, שמשנות לך את הידע הקודם. הרעיון הוא לדעת לזרום, לדעת "to let it go" מתי שצריך.

 

[חיפוש ית]

מותר, רצוי ואף מומלץ

אז בעצם הבעיה היא לא בידע שאני אוגרת. העניין הוא מה אני עושה עם הידע הזה? כול עוד הוא לא עוצר אותי זה טוב?

 

[קסם אמיתי]

לדעתי

המפתח הוא ביישום של הידע. ידע הוא דבר מצויין. צבירה של ידע היא חסרת-ערך. האם אני ברור?

 

[time to fly]

אני ממש ממש לא מבין אתכם

אני לא מצליח לצלוח את שורת ההסברים הלוגים שלכם אני פשוט לא מבין אתכם איך אפשר להתנגד ליידע? איך אפשר להתנגד להרחבת המאגר האינפורמטיבי שלנו? הרי פעולה זאת היא חלק מההגדרה- "אדם משכיל"- בעייניי (עכשיו תתחילו להתווכח איתי על הגדרה אישית זאת

) לי אישית מחמיא להיות מסוגל לנהל שיחות עם אנשים על נושאים מגוונים, זה כיף. ברגע שאפסיק לצבור ידע, אפסיק גם לחשוב מבחינתי, אפסיק לדעת. המוח רוצה לדעת דברים, לצבור הבנות ותובנות. איך אפשר למנוע זאת ממנו, ולמה? אני כנראה פיספסתי את מטרת עשייה זאת. אז הסבר קטן למה הכוונה בהפסקת צבירת הידע- לפי טיעון זה- למה ללכת לבית ספר? או שלא הבנתי אתכם, או שאני עדיין לא מסכים אתכם

ttf

 

[מלאווח]

קח כמה דקות ואמור לי, מי אתה ?!

 

[mgabi]

לדעתי

הבעיה בעצלנות: עצלנות לבדוק את אוסף הדעות מחדש. אנו מחזיקים בהמון דעות קדומות( דעות שאף אחד לא יצליח לשכנע אותנו שזה אחרת ממה שאנו חושבים). הרצפה מוצקת-דוגמה לדעה קדומה. לכאורה משמש אותנו יופי:אנו מצליחים להישאר יציבים בעת ההתקדמות על הקרקע נזרוק דעה זו. הרצפה רכה.תפיסת הרצפה בצורה שונה משמשת אותי בצורה יעילה יותר:ההליכה רכה ורפויה יותר, הנפילה אינה כואבת. הרצפה נוזלית, כמו נהר זורם.מוביל אותי תוך שניה ממקום למקום. לא מתעיפת, לא מוציא אנרגיה. הרצפה(קיומו) זה המידע(נתון כלשהו).השימוש במידע לפי מה שנראה לי יעיל בכל רגע נתון-זה יכול להפוך לידע.אך לא בהכרח. האם כל מידע ניתן להפוך לידע? מהם אותם הנתונים שמראש אפשר לזרוק אותם? (ברגע שמגיע אלינו יודעים בוודאות שבחיים לא ישמש אותנו) ידיע מבחינתי זה משהו אובייקטיבי ומוחלט, דברים שנאמרים מתוך בטחון מלא,לא של השכל אלא של כל הגוף ובטח שלא כתוצאה של שיכנוע עצמי.אך מכיוון שאין אובייקטיבי ומוחלט לגמרי ומכיוון שתחושות יכולות להיות תוצאה של השפעות שאינם ניתנות להבחנה יכול להיות שהמושג ידיעה לא ממש קיים ואז גם המושג אמת לא קיים. הי חיפושית תודה שגרמת לי להרהר....

 

[מלאווח]

צבירה לא משנה של מה

אם של חומריות ואם של חוויות רוחניות . כל רגע הוא חדש, כל רגע הוא שונה. המפתח הוא לנוע ממימד הצבירה למימד החוויה. כבר אמרו חכמים "כי צריך האדם להתחיל מחדש בכל פעם". ואני אשאל את החברים והחברות כאן, האם מישהו חווה אימון טאי-צי כל פעם באותו אופן ????

 

[mgabi]

אני לא חברה כאן אך שאלות יש לי

אם כל רגע הוא חדש והוא שונה-כמו שאת כותבת,ואני מסכימה עם הנאמר-כיצד אפשר לחוות אימון טאי-צי(או כל חוויה אחרת) כל פעם באותו אופן? אשמח אם תסבירי: למה את מתכוונת כשאת כותבת "צבירת חוויות"? מהי רוחניות מבחינתך? מהו מימד של צבירה ומהו המיימד של החוויה? כיצד את אישית מיישמת או חושבת ליישם את מה שאמרו החכמים(להגדרתך) "כי צריך האדם להתחיל מחדש בכל פעם"?

 

[מלאווח]

שאלת הרבה שאלות

כיצד אפשר לחוות אימון טאי-צי כל פעם באותו אופן? אם את מתאמנת זמן מה, לכאורה האימון הוא לא דבר חדש בשבילך. אותן תנועות, אותה קאטה, אותם דגשים אולי עם שיפורים פה ושם. מה שקורה, "צברת" את האימונים הקודמים ב"זיכרון" ואת מסתמכת לפיהם - ואני מדבר על התחושות, על חוויית העצמי במהלך אימון. באופן לא מודע את סוגרת את עצמך בפני הרגע הזה. אבל אם את מודעת לרגע הזה, לנשימה, לתנועה, לתחושה - את בעצם ניגשת לקאטה "כאילו" זו הפעם הראשונה שאת נמצאת בה. המודעות הזו, העירנות הזו בשילוב ההתרוקנות שלך מהידע מאימונים קודמים היא, היא הדבר החדש. אותו רגע לא היה ולא יהיה לעולם. זהו מימד ההוויה. לגשת למשהו בבורות ובעירנות ולא על סמך נסיונות העבר, שכן אז העירנות היא נמוכה, כי אני בסך הכל משחזר את שכבר היה. בעצם עניתי לך בגדול על כל השאלות, רק אזכיר לך כי התשובות שלך הן החשובות מכיוון שנובעות מהבנתך, ולא תשובותיי שלי, לכן עדיף שלא להיצמד למילותי אלא למסר הטמון בתוכם. מלאווח

 

[מלאווח]

יש הבדל עצום בין ידע לידיעה

ידיעה נובעת מהתנסות עצמית, מחוויה. ידע נובע מאימון ולימוד שכלי. לידע יש הסבר לוגי\אנליטי. לידיעה לעיתים אין כלל הסבר שהשכל יכול להבין. ידע דורש בזכרון. את חייבת לזכור מה שלמדת. ידיעה זורמת בעורקייך. היא קיימת ואין שום מאמץ לזכור אותה. כשאת באה עם ידע מוקדם לקראת משהו שכלל לא חווית, את מפספסת אותו ואת הדלת שהוא יכול לפתוח בפנייך, בגלל שאת נאחזת ברעיונות, באמונות בתיאוריות. ישנם מחפשי דרך שקוראים ספרים, נוכחים בהשתלמויות, נרשמים לשיעורים אבל זו דרך לצבור מידע, לרכוש ידע. לתת מעין ביטחון אישי לשכל, ש"הנה אני בשליטה אני יודעת מה קורה". אבל ידע כזה הוא זול, כי הוא לא "אמיתי". כמה אנשים מאמינים בקיום הנשמה ? יש להם אמונות\תיאוריות על הימצאותה. הידיעה אומרת - היפטרי מכל אלה, לכי אל הלא הנודע, ומצאי אותה בעצמך. כנ"ל לגבי מושגים אחרים, כמו אלוהים, כמו הארה וכו... בקיצור לדעת לגלוש על השלג אי אפשר ללמוד מספר, צריך להיכנס למגלשיים. ככה הם החיים. כל רעיון\תיאוריה\תפיסה לגבי מושג החיים רק מרחיקים אותך מהאמת. אפשר לדבר כל היום על אוכל. אני אומר : את רעבה - התרכזי באכילה

בתיאבון !

 

[חיפוש ית]

כ"כ מבולבלת

ממך אני מבינה שאני צריכה "לזרוק" את הידע האוביקטיבי המוחלט ולהישאר עם התחושה הסובייקטיבית? אולי עדיף שאני יחשוב על זה עוד קצת? האמת היא.....זה קצת מפחיד להבין את מה שאתם אומרים, מאחר וזה מערער את הקרקע היציבה שעליה אני רגילה לעמוד.

 

[מלאווח]

עדיף לעצור כאן

ועצה: אל תחשבי על זה, פשוט תהיי עם זה... תני לזה לחלחל בפנים, ותראי איך זה מרגיש... "וזה מערער את הקרקע היציבה שעליה אני רגילה לעמוד" הקרקע היא אשליה שאנו יוצרים כדי לרכוש הרגשת ביטחון, שליטה. זה נסיון אבוד לתחום את החיים למושגים כדי שנרגיש טוב עם עצמנו. ואני פשוט מציע לך לא לעמוד אלא לנטוש את הקרקע... לעוף ...

 

[רמי ד.]

אין ממה להיות מבולבלים

האנשים שמדברים כאן, לא קשה להרגיש שהם מלאים בידע, ואף שוחים בו להפליא. למרות זאת הם מעבירים הרגשה שהם "יודעים". מכאן שיתכן לדעת, גם אם צברנו ידע, ויתכן שהנקודה היא להגיע להבנה איך להפשיל את המכנסיים לפני שמשתינים. רמי