אויש אויש אויש שאני אמות!!!
איזה סרט שאני ראיתי עכשיו, אני מתה! סרט כזה בא באמת פעם בחיים, מסוג הסרטים שאחרי 20 דקות אתה פתאום קולט שאתה צופה במשהו שעומד להיות סרט קאלט אל מותי. שירי אהבה של כריסטוף אונורה, עליו כתבתי כאן למעלה, הוא ללא ספק ה-סרט של צרפת שנות האלפיים. יש בו הכל ובמידה מדוייקת - צחקנו, בכינו, התרגשנו ונהננו מכל רגע. פריז נראת בו כל כך סקסית, צעירה ורב תרבותית, ויותר מכך- היא נראית אותה פריז רומנטית עליה כולם שרים. הסיפור ממש נוגע ללב (ואני לא הולך לספר, מי שרוצה לראות אני ממליץ ללכת מבלי לדעת על מה הסרט), השחקנים, אוי השחקנים- לואי גארל הולך להיות הדבר הבא ללא ספק, וכל השאר נפלאים לא פחות (מדהים כמה שמאסטרויאני מזכירה את אבא הרבה יותר מאשר את אמא), השירים כל אחד במקום ומוסיפים כל כך הרבה וסגנון הצילום פשוט גדול- לוקח המון מהנובל וואג הצרפתי הקלאסי המופלא ומשנה/מתאים/מפתח אותו כך שהוא יתאים לשנת 2007. והיה כל כך כיף לראות סרט צרפתי שסוף סוף מדבר על נושאים פשוטים כביכול מחיי היום יום, על הדור הצעיר של היום, על צרפת של היום ועושה את זה בפשטות ובכנות שרק הופכים את הסרט ליצירת מופת אמיתית בת זמננו. איי שאני אמות. רק נקודה אחת אני אוסיף, מבלי לומר שום דבר על תוכן הסרט- הסיפור בהחלט מצדיק את העובדה שכתבתי את ההודעה הנ"ל דווקא כאן בפורום הנ"ל, גם אם זה לא ממש רלוונטי להודעה ולסרט (במידה מסויימת). בקיצור- מי שיכול, רוצו לראות!!!
