country joe
New member
הנה אני תורם למאגר הכתבות של הפורום
זאת כתבה מהגיליון הראשון של המגזין שלי, על האסיד-רוק. "כולם בסאן-פרנסיסקו היו בקטע של לנשק תינוקות ולאכול פרחים, אנחנו היינו בקטע של לנשק פרחים ולאכול תינוקות" אסיד-רוק- זרם-משנה בפסיכדליה שנחשב לאבא של המטאל. בשנות השבעים הרוק הכבד משתולל משני עברי האוקיינוס האטלנטי. הקהל משתגע מהגישה השטנית של בלאק סאבאת´. המונים מריעים לנגינתו המדהימה של ג´ימי פייג´. עשרות להקות רוק כבד מוכרות מיליונים. אני רוצה לקחת אתכם עשור אחד אחורה. שם התחילה המהפיכה. בשיא התקופה הפסיכדלית, הוציאו מספר להקות אלבומים עם מוזיקה שלא נשמעה עד אז. מוזיקה שהתקיפה את המאזין בכמויות אדירות של דציבלים. הלהקות האלה לקחו את הרוק הפסיכדלי של להקות כמו הדלתות, ג´פרסון איירפליין וג´ימי הנדריקס (שהיה ההשפעה העיקרית), וערבבו אותו עם הבלוז-רוק הכבד של הקצפת, ציפורי החצר, והאבנים המתגלגלות ויצרו סגנון חדש- Acid Rock, סגנון שהתפתח מאוחר יותר להאבי מטאל. הלהקה שייסדה את הסגנון היא Amboy Dukes. הלהקה הוקמה ב- 1965 בדטרויט, וכללה את אחד מהגיטריסטים הטובים ביותר בתולדות הרוק, טד נגנט. כבר ב-´67 הוציאה הלהקה אלבום העונה להגדרה האבי מטאל. האלבום הבא- Journey to the Center of the Mind- שיצא ב- 1968 היה הצלחה ענקית, והשפיע על עשרות הרכבי מטאל משנות השבעים ועד היום. -Iron Butterfly התחילה את דרכה כלהקת החימום של ג´פרסון איירפליין, הדלתות והגרייטפול דד. ב-1967 הוציאה את אלבומה Heavy. ביולי 1968 הפתיעה איירון בטרפליי את תעשיית המוסיקה כשהוציאה את האלבום In A Gadda Da Vida, עם הקטע באותו השם שאורכו 17 דקות. תוך שנה נמכר האלבום בלמעלה משמונה מיליון עותקים, כמות בלתי נתפסת באותה תקופה, ותעשיית המוסיקה, שגילתה ש"אלבום זהב" כבר לא יספיק לציון מספר המכירות, נאלצה להמציא מעמד חדש, "אלבום פלטינה". רוב הלהקות בתקופה היו "היפיות", אבל לא כך המקרה של Blue Cheer. ועל כך מספר דיקי פטרסון, חבר בלהקה: "כולם בסאן-פרנציסקו היו בקטע של לנשק תינוקות ולאכול פרחים. אנחנו היינו בקטע של לנשק פרחים ולאכול תינוקות. לא היינו ´אהבה ושלום´. אם מישהו רצה ללכת מכות, אנחנו היינו מוכנים. לא הייתה לנו את הגישה ההיפית הזאת." "בלו צ´יר" ניגנו בצורה אגרסיבית, עם גיטרה מלאת דיסטורשן. במיוחד מומלץ הביצוע שלהם ל´בלוז החופש הגדול´. עוד להקה שהשתייכה לז´אנר היא Steppenwolf, עם השיר שנהפך להמנון- ´Born to Be Wild´. הלהקה לקחה את הרוק´נ´רול השורשי של ביל היילי, הכניסה אליו גיטרות מדהימות והורסניות, וביחד עם הפסיכדליה של אותה תקופה יצרה סאונד יחודי וקשוח. להקה קצת פחות מוכרת, אבל לא בצדק, היא SRC. הגיטרה של הלהקה אמנם מתחלקת במרכז הבמה עם אורגן, אבל ממש לא נדחקת לשוליים. מומלץ השיר ´Black Sheep´, שבו האורגן בולט לטובה, והגיטרה מצטרפת לסולואים פסיכדליים נהדרים. Vanilla Fudge דומה מאוד ל- SRC, אבל פונה יותר לכיוון הפסיכדלי המקורי, ומוסיפה לו הארד-רוק, עם אורגן בולט ומעולה, וגיטרות פסיכדליות. הלהיט הענק של ´הסופרימס´ ´You Keep Me Hangin´ On´ נכתב על-ידי הלהקה. שיר מומלץ: Faceless People. שיר שקט ומלודי מצד אחד, ומצד שני מלא בפסיכדליה מטורפת וגיטרות שתופסות ולא מרפות. אלו, כמובן, רק חלק קטן ומובחר מהלהקות של הסגנון. ב-1970 נגמר תור הזהב של האסיד רוק. איירון בטרפליי הוציאה מספר אלבומים גרועים בשנות השבעים, ומקיימת הופעות נוסטלגיה עד היום, האמבוי דיוקס המקוריים התפרקו, וטד נגנט המשיך להציא אלבומי מטאל תחת השם אמבוי דיוקס. שאר הלהקות- או שהתפרקו, או שהפכו ללהקות מטאל, בד"כ גרועות במיוחד. בשנות התשעים זכה האסיד-רוק למעין קמבאק עם עליית סגנון ה"סטונר רוק"- מטאל עם השפעה כבדה של להקות אסיד-רוק, והרבה הרבה סמים. יש גם מספר להקות כיום שיכולות להיחשב כלהקות אסיד-רוק לכל דבר- Bevis Frond, Outskirts of Infinity, ועוד.
זאת כתבה מהגיליון הראשון של המגזין שלי, על האסיד-רוק. "כולם בסאן-פרנסיסקו היו בקטע של לנשק תינוקות ולאכול פרחים, אנחנו היינו בקטע של לנשק פרחים ולאכול תינוקות" אסיד-רוק- זרם-משנה בפסיכדליה שנחשב לאבא של המטאל. בשנות השבעים הרוק הכבד משתולל משני עברי האוקיינוס האטלנטי. הקהל משתגע מהגישה השטנית של בלאק סאבאת´. המונים מריעים לנגינתו המדהימה של ג´ימי פייג´. עשרות להקות רוק כבד מוכרות מיליונים. אני רוצה לקחת אתכם עשור אחד אחורה. שם התחילה המהפיכה. בשיא התקופה הפסיכדלית, הוציאו מספר להקות אלבומים עם מוזיקה שלא נשמעה עד אז. מוזיקה שהתקיפה את המאזין בכמויות אדירות של דציבלים. הלהקות האלה לקחו את הרוק הפסיכדלי של להקות כמו הדלתות, ג´פרסון איירפליין וג´ימי הנדריקס (שהיה ההשפעה העיקרית), וערבבו אותו עם הבלוז-רוק הכבד של הקצפת, ציפורי החצר, והאבנים המתגלגלות ויצרו סגנון חדש- Acid Rock, סגנון שהתפתח מאוחר יותר להאבי מטאל. הלהקה שייסדה את הסגנון היא Amboy Dukes. הלהקה הוקמה ב- 1965 בדטרויט, וכללה את אחד מהגיטריסטים הטובים ביותר בתולדות הרוק, טד נגנט. כבר ב-´67 הוציאה הלהקה אלבום העונה להגדרה האבי מטאל. האלבום הבא- Journey to the Center of the Mind- שיצא ב- 1968 היה הצלחה ענקית, והשפיע על עשרות הרכבי מטאל משנות השבעים ועד היום. -Iron Butterfly התחילה את דרכה כלהקת החימום של ג´פרסון איירפליין, הדלתות והגרייטפול דד. ב-1967 הוציאה את אלבומה Heavy. ביולי 1968 הפתיעה איירון בטרפליי את תעשיית המוסיקה כשהוציאה את האלבום In A Gadda Da Vida, עם הקטע באותו השם שאורכו 17 דקות. תוך שנה נמכר האלבום בלמעלה משמונה מיליון עותקים, כמות בלתי נתפסת באותה תקופה, ותעשיית המוסיקה, שגילתה ש"אלבום זהב" כבר לא יספיק לציון מספר המכירות, נאלצה להמציא מעמד חדש, "אלבום פלטינה". רוב הלהקות בתקופה היו "היפיות", אבל לא כך המקרה של Blue Cheer. ועל כך מספר דיקי פטרסון, חבר בלהקה: "כולם בסאן-פרנציסקו היו בקטע של לנשק תינוקות ולאכול פרחים. אנחנו היינו בקטע של לנשק פרחים ולאכול תינוקות. לא היינו ´אהבה ושלום´. אם מישהו רצה ללכת מכות, אנחנו היינו מוכנים. לא הייתה לנו את הגישה ההיפית הזאת." "בלו צ´יר" ניגנו בצורה אגרסיבית, עם גיטרה מלאת דיסטורשן. במיוחד מומלץ הביצוע שלהם ל´בלוז החופש הגדול´. עוד להקה שהשתייכה לז´אנר היא Steppenwolf, עם השיר שנהפך להמנון- ´Born to Be Wild´. הלהקה לקחה את הרוק´נ´רול השורשי של ביל היילי, הכניסה אליו גיטרות מדהימות והורסניות, וביחד עם הפסיכדליה של אותה תקופה יצרה סאונד יחודי וקשוח. להקה קצת פחות מוכרת, אבל לא בצדק, היא SRC. הגיטרה של הלהקה אמנם מתחלקת במרכז הבמה עם אורגן, אבל ממש לא נדחקת לשוליים. מומלץ השיר ´Black Sheep´, שבו האורגן בולט לטובה, והגיטרה מצטרפת לסולואים פסיכדליים נהדרים. Vanilla Fudge דומה מאוד ל- SRC, אבל פונה יותר לכיוון הפסיכדלי המקורי, ומוסיפה לו הארד-רוק, עם אורגן בולט ומעולה, וגיטרות פסיכדליות. הלהיט הענק של ´הסופרימס´ ´You Keep Me Hangin´ On´ נכתב על-ידי הלהקה. שיר מומלץ: Faceless People. שיר שקט ומלודי מצד אחד, ומצד שני מלא בפסיכדליה מטורפת וגיטרות שתופסות ולא מרפות. אלו, כמובן, רק חלק קטן ומובחר מהלהקות של הסגנון. ב-1970 נגמר תור הזהב של האסיד רוק. איירון בטרפליי הוציאה מספר אלבומים גרועים בשנות השבעים, ומקיימת הופעות נוסטלגיה עד היום, האמבוי דיוקס המקוריים התפרקו, וטד נגנט המשיך להציא אלבומי מטאל תחת השם אמבוי דיוקס. שאר הלהקות- או שהתפרקו, או שהפכו ללהקות מטאל, בד"כ גרועות במיוחד. בשנות התשעים זכה האסיד-רוק למעין קמבאק עם עליית סגנון ה"סטונר רוק"- מטאל עם השפעה כבדה של להקות אסיד-רוק, והרבה הרבה סמים. יש גם מספר להקות כיום שיכולות להיחשב כלהקות אסיד-רוק לכל דבר- Bevis Frond, Outskirts of Infinity, ועוד.
