שירשור מחודש - אפלייה והטרדה מינית

[aaa123]

איך את יודעת לשם מה הוא הגיע?

לא כל הלקוחות של הזונות באים בשביל לזיין אותן. קראתי בעבר שיש כאלו שבאים משלמים ,ובכלל לא עושים את זה. לא מדובר ברוב אבל מדובר בחלק לא מבוטל של הלקוחות.

 

[*שירי*]

רומנטיזציה של הזנות

שאלת הבחירה לגבי הזנות היא סוגיה בפני עצמה. באופן אישי, אני מציבה סימן שאלה אחד גדול מען "הבחירה החופשית" כשזה מגיע לזנות. יכול להיות שישנן נשים שהן לא רק סטודנטיות אלא אקדמיות בכלל שפונות לזנות כדי לממן תואר שני, שלישי וגם זוג נעליים לערב... ויכול להיות שישנם גברים שבאים לזונות בשביל לנהל לדון על ספרו החדש של א.ב. יהושוע או לנהל שיחת נפש על מצוקות רגשיות כאלה ואחרות. ואולי באמת אותה מכרה שאת מתארת אכן בחרה בזנות כקריירה מתוך הבנה פנימית שסיפוק צרכיהם של גברים שהיא לא מכירה ולא מכירים אותה היא פסגת המימוש העצמי... בואו נפסיק לעשות רומנטיזציה של הזנות! רוב הנשים שעוסקות בזנות חיות בעוני, רובן צורך סמים כדי לשרוד את המציאות הקשה הזו. אחוז גבוה מהנשים שפונות לזנות חוו אלימות מינית בשלב מסויים בחייהן. הן מרווחיןת אחוז נמוך ממה שמשולם להן. גופן וחייהן הפקר והן יכולות להימכר בכל רגע נתון או לחטוף מכות רצח מהסרסור שלהן. הן לא מוציאות כרטיס ביקור וגם לא מציגות את עצמן במכולת כזונות מפני כמה שלא נשתדל להסתכל על זה דרך משקפיים ורודים,זנות היא עדיין עיסוק בזוי בעיני החברה ו"זונה" היא עדיין קללה. מיתוס הזונה המאושרת בחלקה, זו שנהנית מכל לקוח, גומרת בצעקות אקסטזה (ולא מזייפת) ומגיעה בחשק ובכיף העבודה - הוא אשלייה אופטית. הגברים שהולכים למכוני הליווי נותנים את כספם לאותם סרסורים שאונסים, משעבדים, מוכרים, מכים וקונים את הנשים האלה - ובתוקף כך הקליינטים האלה עוזרים לסרסורים להפוך את מכוני הליווי ועבדות הנשים לעסק רווחי. וזה בזיוק מה שעושה החייל האמיץ שלנו. ומעבר לזה, אותי באופן אישי מעניין האם היה מתערר מצפונו של החייל אם נטשה היתה בת 40/ שמנה/ מכוערת/ עצבנית/ או סתם מסוממת... נורא קל להציל מישהי שהיא התגלמות סטראוטיפ הזונה המסכנה, להרגיש כמו גיבור ולהמשיך לשלם לסרסורים עבור זיון קל. העובדה שנטשה "ניצלה" ע"י מישהו ששילם 200 שקל בשביל לזיין אותה צריכה לעורר אצל כולנו נורא אדומה, להקים אותנו מהישבנים הבורגנים שלנו כדי לפעול נגד התופעה האכזרית הזו. שנה טובה, שירי

 

[aaa123]

החייל שלנו אינו לקוח מקרי שהלך

לזונה. אני מסכים שרוב הלקוחות שהולכים לזונות הולכים כדי לזיין אותן אבל קראתי בעבר שיש מיעוט לא מבוטל שזאת לא המטרה שלהם,ומכיון שלא מדובר בלקוח מקרי יש להערכתי סבירות גבוהה יותר שהוא מאלו שלא שילמו כדי לזיין אותה. מדוע את מניחה אוטומטית שלכל הגברים יש כוונות רעות? אולי אותו חייל בא בגלל שהוא קרא על הסחר בנשים והחליט לעשות משהו כדי להציל מישהיא.

 

[Boojie]

תעזבי אותך מרומנטיזציה.

לשניה לא עשיתי רומנטיזציה כאן. ראשית, אני בהחלט מאמינה שאותו חייל בא לזיין ולא לעשות צדקה. זה מה שעושים אצל זונה. בדיוק כמו שאצל מורה פרטית באים כדי ללמוד, אצל רופאה באים כדי להתרפא, ואצל מסז´יסטית באים כדי לקבל מסאז´. אז לא, אני לא חושבת שהוא הלך לשם כדי לשוחח על שיקספיר. שנית, אני לא חושבת שכל הזונות מאושרות. וכרגע אני מתייחסת רק לזונות שעוסקות בזה מרצונן ולא לאלו שנמכרו כשפחות. מצד שני, אני גם לא חושבת שכל עובדות הניקיון מאושרות. וגם לא כל הפועלות במפעלים. וכן, אני מסכימה שהרבה זונות משתמשות בסמים, אם כי כיוון הסיבתיות אינו בהכרח שהן מתחילות לעסוק בזנות ועוברות לסמים, למעשה, לפי הסטטיסטיקות שאני קראתי, זה להיפך. הן מתמכרות לסמים ויורדות לזנות כדי לממן אותם. ולמה לזנות? כי זה מקצוע יחסית קל (וב"קל" אני מתכוונת שלרוב הנרקומניות זה קל יותר מאשר לשדוד בנקים או לפרוץ מכוניות), שמכניס סכומים גדולים יחסית של כסף, ודרישות הקבלה אליו מינימליות. אני רוצה להדגיש שמאד מאד מאד עצוב לי שמרבית הגברים שבאים לזונות עושים מהן אובייקטיפיקציה כל כך חזקה שהם לא מסוגלים להבחין במצוקה הנוראה של האשה שהם מזיינים. מצד שני, שיעור ההתאבדויות בקרב רופאי השיניים הוא הגבוה ביותר מקרב כלל המקצועות, ולא זכור לי שייחסתי יותר מדי תשומת לב למצב רוחו של רופא השיניים שלי בפעם האחרונה שהייתי אצלו. בהחלט ייתכן שהוא היה מדוכא ואומלל, ובחלק גדול מהזמן הפרצוף שלו היה כמה סנטימטרים מהפרצוף שלי והידיים שלו חיטטו לי בתוך הפה, אבל פייר - לא ממש עניין אותי באותו רגע מה מצב הרוח שלו. לא בשביל זה שילמתי לו. כך שקשה לי להאשים אנשים שבאים לזונה ולא מתייחסים למצב הרוח שלה. אז נכון, בעולם מושלם כולנו היינו נורא נורא אכפתיים כלפי כל אחינו בני האדם, ומתייחסים לכל אדם במצוקה סביבנו. למרבה הצער, המציאות שונה, לכמעט אף אדם (חוץ מנאמר, לאמא תרזה ז"ל, או אולי למהטמה גנדי) אין אנרגיה להבחין בסבלו של כל אדם ואדם בסביבתם, ואנחנו שומרים את האמפתיה שלנו לקרובים אלינו, כמו משפחה, חברים קרובים וכדומה. וגם אצלם לא תמיד אנחנו מבחינים בדברים האיומים שקורים לנו מתחת לאף (וכל מי שאדם שקרוב אליו התאבד אי פעם מכיר את הקטע הזה של "איך לא שמנו לב שהמצב היה כל כך נורא ואיך לא עשינו משהו כדי לעצור את זה?"). והכי הכי חשוב: מי שהיה צריך למנוע מאותו סרסור מנוול - שיישרף בגהינום אמן - לנצל את אותה בחורה הוא לא חייל שהגיע כדי להשתמש בשירותיה. המשטרה היתה צריכה לעשות את זה. המשטרה של המדינה שאנחנו חיים בה ושמתיימרת להיות מדינה נאורה, ובכל זאת מתקיים בה סחר אדם במימדים מפחידים. אותה משטרה שהיום מסתפקת בלעצור את הזונות ולשחרר בערבות את הסרסורים/סוחרי עבדים, ובקושי לעשות להם נו נו נו - היא זו שזה היה התפקיד שלה. לא איזה חייל אקראי בחופשה.

 

[טל קר]

ועוד מעיתוני הסוף שבוע- ועידת דרבן

הצד שלא הוצג. כלומר ועידת דרבן לא היתה אמורה להיות רק על ישראל והפלשתינים אלא על עוד נושאים שנדחקו הצידה. ביניהם גם נושאים הקשורים לנשים. הנה שני קטעים רלוונטים, אבל כל הכתבה מרתקת. הראשון - על שופטת במקצועה שהיתה בין הנשים שהוחזקו במחנות ריכוז בסרביה שם שימשו כשפחות מין לסרבים. השניה- על שחורות שמשמשות כשפחות מין בברזיל ללבנים.

 

[טל קר]

פרופ´ רות ארנון, 68, ביולוגית

הופיע במוסף בנות העיר של הארץ. "פרופ´ רות ארנון ממכון ויצמן, ממפתחי הקופקסון התרופה לטיפול בטרשת נפוצה שטבע מתעשרת ממנה בימים אלו, פתחה את השניה בהישג מרשים וסיימה אותה בהישג מרשים עוד יותר. בתחילת השנה היא צירפה את פרס ישראל לארון הפסלונים שלה שכולל כבר בין השאר את פרס וולף את פרס רוטשילד ואת תואר אבירות לגיון הכבוד הצרפתי. באוגוסט התבשרה כי מונתה לוועדה המייעצת לעניני מדע של האיחוד האירופי. אנחנו רק להזכיר לא חברים באיחדו האירופי. הוועדה המיעצת מורכבים מכארבעים משתתפים והיא הגוף שקובע באילו תחומים ובאילו מחקרים יתמוך האיחוד עמוס המצלצלין. אם להזכיר הישגים קודמים , פרופ´ ארנון היא אחת מארבע הנשים החברות באקדמיה הישראלית למדעים (מתוך 77 חברים בסך הכל), אחת מהארבע, פרופ´ עדה יונת ממכון ויצמן צורפה רק השנה. פרופ´ ארנון שהיתה האשה הראשונה שהתקבלה כחברה בחטיבת מדעי הטבע של האקדמיה מתפקדת מאז 1995 כיושבת הראש שלה."