חנה בית הלחמי
New member
שירשור מחודש - אפלייה והטרדה מינית
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שירשור מחודש - אפלייה והטרדה מינית
- פותח הנושא חנה בית הלחמי
- פורסם בתאריך
חנה בית הלחמי
New member
כתבה מצויינת
כתבה מצויינת בגלל שדווקא בין השורות של הדיון בהטרדה מינית, אפשר לראות את התוצאה של האישור שנותן לה הממסד הצבאי. האלוף קורא לקצינה המתלוננת "חמודה" כשהוא מנסה להרגיע אותה וקורא לפקידה שלו לעשות קפה. כשהיא מביאה לו קפה הוא דורש ממנה לעשות לו תה, בלי להתנצל על כך ששינה את דעתו ומגיב בגסות כשהיא מנסה להסביר שביקש קפה. המצב בו האשה היא משרתת ונחותה ולא צריך להתחשב בכבודה נפוץ מאוד בצה"ל וצריך להלחם בו ובתופעות הלוואי הפוגעות שלו לא פחות מאשר בהטרדה מינית או התעללות בטירונים. ולסיום נימה אופטימית-הכתבה הזו, סוף סוף, נכתבה ע"י גבר! אשה נפגעת ולא רק כתבת אשה חושבת שזה חמור וראוי לחשיפה. צעד קטן לאנושות?
כתבה מצויינת בגלל שדווקא בין השורות של הדיון בהטרדה מינית, אפשר לראות את התוצאה של האישור שנותן לה הממסד הצבאי. האלוף קורא לקצינה המתלוננת "חמודה" כשהוא מנסה להרגיע אותה וקורא לפקידה שלו לעשות קפה. כשהיא מביאה לו קפה הוא דורש ממנה לעשות לו תה, בלי להתנצל על כך ששינה את דעתו ומגיב בגסות כשהיא מנסה להסביר שביקש קפה. המצב בו האשה היא משרתת ונחותה ולא צריך להתחשב בכבודה נפוץ מאוד בצה"ל וצריך להלחם בו ובתופעות הלוואי הפוגעות שלו לא פחות מאשר בהטרדה מינית או התעללות בטירונים. ולסיום נימה אופטימית-הכתבה הזו, סוף סוף, נכתבה ע"י גבר! אשה נפגעת ולא רק כתבת אשה חושבת שזה חמור וראוי לחשיפה. צעד קטן לאנושות?
מחשבה
חשבתי עוד קצת על המשפט האחרון שלי. נראה לי שלא סתם שמתי לב שגבר כתב את הכתבה הזו. כשנשים כותבות כתבות בנושאים כאלו יש שתי תופעות (ואני יודעת שזו הכללה גסה, אבל זה נכון באחוז גבוה מאוד מהמקרים לדעתי): 1. הן הרבה יותר מגויסות וחד צדדיות, גם אם העובדות מדברות בעד עצמן וזה רק פוגע באפקט. 2. למרות שהן באות לכאורה מנקודת מבט פמיניסטית תמיד יהיה איזה תיאור עד כמה האשה הנפגעת יפה/שברירית/מטופחת וכו´ זה כמו לתאר משפט אונס ולהגיד שהמתלוננת לא לבושה בצורה פרובוקטיבית. זה רק נדמה לי כי אני שמה לב מי כותב רק כשאני מתרגזת או שאני צודקת?
חשבתי עוד קצת על המשפט האחרון שלי. נראה לי שלא סתם שמתי לב שגבר כתב את הכתבה הזו. כשנשים כותבות כתבות בנושאים כאלו יש שתי תופעות (ואני יודעת שזו הכללה גסה, אבל זה נכון באחוז גבוה מאוד מהמקרים לדעתי): 1. הן הרבה יותר מגויסות וחד צדדיות, גם אם העובדות מדברות בעד עצמן וזה רק פוגע באפקט. 2. למרות שהן באות לכאורה מנקודת מבט פמיניסטית תמיד יהיה איזה תיאור עד כמה האשה הנפגעת יפה/שברירית/מטופחת וכו´ זה כמו לתאר משפט אונס ולהגיד שהמתלוננת לא לבושה בצורה פרובוקטיבית. זה רק נדמה לי כי אני שמה לב מי כותב רק כשאני מתרגזת או שאני צודקת?
חנה בית הלחמי
New member
אורית קמיר - הדיון עובר לבית המשפט
ובצדק, כנראה. כתבת עדכון. דיונים קודמים בנושא: http://iol.msn.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=4132770&msg_id=4132770&free_txt=aaaaa http://iol.msn.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=4659959&msg_id=4659959 http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml;$sessionid$H5PRW3YAABMOLLAUAUCSGWVMCQCQMI5G?itemNo=31551 שימו לב שהקישורים לכתבות הארץ מתוך מנוע החיפוש של MSN בפורומים הישנים עובדים, למרות שהם כביכול שייכים לארכיון. כך שכניסה להודעות יכולה גם לרענן את ההסטוריה של ההתרחשויות לפרטי פרטים... תסמנו את "פמיניזם ומעמד האישה" ותחפשו לפי "אורית קמיר", אם לא הולך מהקישורים שנתתי כאן בגוף ההודעה. חנה
ובצדק, כנראה. כתבת עדכון. דיונים קודמים בנושא: http://iol.msn.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=4132770&msg_id=4132770&free_txt=aaaaa http://iol.msn.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=4659959&msg_id=4659959 http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml;$sessionid$H5PRW3YAABMOLLAUAUCSGWVMCQCQMI5G?itemNo=31551 שימו לב שהקישורים לכתבות הארץ מתוך מנוע החיפוש של MSN בפורומים הישנים עובדים, למרות שהם כביכול שייכים לארכיון. כך שכניסה להודעות יכולה גם לרענן את ההסטוריה של ההתרחשויות לפרטי פרטים... תסמנו את "פמיניזם ומעמד האישה" ותחפשו לפי "אורית קמיר", אם לא הולך מהקישורים שנתתי כאן בגוף ההודעה. חנה
חנה בית הלחמי
New member
רק הבוקר קראתי מילה-מילה את הכתבה
היא אינה מחדשת אלא מסכמת את כל מה שקראנו קודם ומעמידה שוב ראי בפנינו כנשים בסביבת עבודה שבה מגן מועדון הגברים על עצמו בכל מחיר. אני רוצה ראשית להוריד את הכובע בפני אורית קמיר על שהיא לא מקבלת עליה את הדין ומשיבה מלחמה. ראוי שנקרא, ראוי שנתמוך - כי כל אישה שיש לה את תעצומות הנפש הנדרשו (ונדרשות הרבה) להשיב מאבק יוצרת תקדים שסולל לנו את הדרך. זה המעט שביכולתינו לעשות. מתוך הכרותי הכמעט וירטואלית עם ד"ר קמיר, בעקבות הפרסומים ומתוך פעילותי כאן בפורום, אני מעידה שמדובר באישה המחוייבת לעמדותיה לא פחות ממחוייבותו של אותו פרופסור עלוב לעמדתו (שמו ופרטיו בכתבה) - שאומרת שהחוק למניעת הטרדה מינית מגביל את חופש הפעולה והתמרון שלו ביחסיו עם סטודנטיות. נראה לי שתגובתו היא ה- UNDER STATEMENT של התיק כולו, של המאבק הפמיניסטי והמאבק לשינוי תפיסות חברתיות. מתוך הכרותי המצערת ורבת השנים עם פונקציונרים בכירים במערכות שונות - עסקיות, אקדמיות, חברתיות, פוליטיות (חלק מההכרויות אישיות ובלתי אמצאיות כך שלא ניתן לומר שמדובר בדיעה לא מבוססת) - אני לא מופתעת מעמדת הגברים באוניברסיטה. ה- OLD BOYS CLUB יגן על מעמדו בעיני עצמו בכל מחיר מוסרי שהוא. תפקידינו לא לתת להם לנוח לרגע, תפקידינו להביע סולידריות לאלו מבינינו שנמצאות מדי פעם בחזית המאבק מולם. שימו לב שבהודעה עם הקישורים יש קישורים לדיונים קודמים ב- IOL - שכללו גם תגובות מד"ר קמיר עצמה. אני מודה אישית לד"ר קמיר על שהיא לא מוותרת ותומכת במאבקה - זה המעט שאני יכולה לעשות. חנה.
היא אינה מחדשת אלא מסכמת את כל מה שקראנו קודם ומעמידה שוב ראי בפנינו כנשים בסביבת עבודה שבה מגן מועדון הגברים על עצמו בכל מחיר. אני רוצה ראשית להוריד את הכובע בפני אורית קמיר על שהיא לא מקבלת עליה את הדין ומשיבה מלחמה. ראוי שנקרא, ראוי שנתמוך - כי כל אישה שיש לה את תעצומות הנפש הנדרשו (ונדרשות הרבה) להשיב מאבק יוצרת תקדים שסולל לנו את הדרך. זה המעט שביכולתינו לעשות. מתוך הכרותי הכמעט וירטואלית עם ד"ר קמיר, בעקבות הפרסומים ומתוך פעילותי כאן בפורום, אני מעידה שמדובר באישה המחוייבת לעמדותיה לא פחות ממחוייבותו של אותו פרופסור עלוב לעמדתו (שמו ופרטיו בכתבה) - שאומרת שהחוק למניעת הטרדה מינית מגביל את חופש הפעולה והתמרון שלו ביחסיו עם סטודנטיות. נראה לי שתגובתו היא ה- UNDER STATEMENT של התיק כולו, של המאבק הפמיניסטי והמאבק לשינוי תפיסות חברתיות. מתוך הכרותי המצערת ורבת השנים עם פונקציונרים בכירים במערכות שונות - עסקיות, אקדמיות, חברתיות, פוליטיות (חלק מההכרויות אישיות ובלתי אמצאיות כך שלא ניתן לומר שמדובר בדיעה לא מבוססת) - אני לא מופתעת מעמדת הגברים באוניברסיטה. ה- OLD BOYS CLUB יגן על מעמדו בעיני עצמו בכל מחיר מוסרי שהוא. תפקידינו לא לתת להם לנוח לרגע, תפקידינו להביע סולידריות לאלו מבינינו שנמצאות מדי פעם בחזית המאבק מולם. שימו לב שבהודעה עם הקישורים יש קישורים לדיונים קודמים ב- IOL - שכללו גם תגובות מד"ר קמיר עצמה. אני מודה אישית לד"ר קמיר על שהיא לא מוותרת ותומכת במאבקה - זה המעט שאני יכולה לעשות. חנה.
חנה בית הלחמי
New member
להלן כתב התביעה במלואו
חנה בית הלחמי
New member
כשיהיה כתב הגנה הוא גם יפורסם כאן
אותי סעיף 42 הרגיז ותסכל. והנה
הסעיף המומלץ על ידי הכותב אליו הגבתי: 42. ד"ר קמיר עסקה, כל העת, בפעילות פמיניסטית ציבורית גלויה, וגם בחיי היום-יום בפקולטה למשפטים בנתבעת, הביעה והפגינה מחוייבות גבוהה להשקפת עולמה הפמיניסטית. התנהגותה זו נתפסה על-ידי חלק מחבריה לעבודה כחריגה, קיצונית, ואף מאיימת. כדי לסבר את האוזן, ניתן להראות באמצעות מספר דוגמאות (כמובן ישנן דוגמאות נוספות) את סוג ההתנהגות הפמיניסטית של ד"ר קמיר בחיי היום יום בפקולטה למשפטים בנתבעת שעוררה תגובות עוינות מצד מספר חברים: 42.1 באחד הסמינרים המחלקתיים בשנת 1997 הופיעה בפני סגל הפקולטה ד"ר פיונלה ני-איילן, מרצה צעירה, אשר הציגה מאמר בתחום זכויות האדם במשפט הבינלאומי כמבחן לקבלת עבודה (“Job Talk”). למחרת ההרצאה סיפר פרופ´ פרוקצ´יה לד"ר קמיר כי בהפסקה, בין ההרצאה והדיון שאחריה, אמר אחד הקולגות, ב"שיח גברים" כי "לא כל כך משנה מה היא אומרת – השאלה היא אם היא מספיק כוסית". בהמשך, לדבריו של פרופ´ פרוקצ´יה, התייחס הדובר לרגליה של המועמדת ולעיניה. פרופ´ פרוקציה סיפר לד"ר קמיר שהיה מוטרד מכך שבן זוגה של המרצה נכח במקום, ועלול היה לשמוע את ההתבטאות אודות בת זוגו. 42.2 ד"ר קמיר אמרה כי זו אמירה סקסיסטית חמורה, במיוחד בהקשר של קבלת אישה לעבודה, ודרשה מפרופ´ פרוקצ´יה לקיים שיחת הבהרה עם הקולגה הנוגע בדבר, ובכל מקרה לדאוג להבהיר לחברי הסגל האקדמי כי לא יתכן שהערות כאלה ילוו בקשת עבודה של אשת מקצוע. פרופ´ פרוקצ´יה דחה את עמדתה של ד"ר קמיר, וסרב לעשות דבר בנידון, או לומר לה מיהו הקולגה הנוגע בדבר. רק מאוחר הרבה יותר גילה אחד הקולגות את אוזנה של ד"ר קמיר כי "בעל ההומור" היה ד"ר זוהר גושן וכי זה כעס מאוד על עמדתה כלפי התבטאותו. 42.3 דוגמא נוספת היא העמדה שהביעה ד"ר קמיר ביחס לפרשה אשר התרחשה בשנת 1997 במכללה למשפטים ברמת גן: סטודנטית תלמידת שנה ב´ סיפרה לתלמידי המכללה, למורים ולסגל האדמיניסטרטיבי, כי ניהלה רומן עם פרופ´ ישראל גלעד, אצלו למדה באותה עת קורס חובה בדיני נזיקין. הסטודנטית סיפרה שהיא עצמה יזמה את הקשר ביניהם, ואולם כאשר הודיעה לפרופ´ גלעד כי בכוונתה לעזוב את משפחתה כדי לחיות איתו - הוא ניתק את הקשר באומרו כי לא היה ביניהם אלא קשר מיני בלבד. בשל תגובתו של פרופ´ גלעד טענה הסטודנטית כי נקלעה למשבר אישי ונפשי קשה, וכי לא יכלה להוסיף ללמוד בכתתו של פרופ´ גלעד את מקצוע החובה שלמדה אצלו, דיני נזיקין, והיא ישבה ימים שלמים בחצר המכללה, בוכה ומספרת את סיפורה. 42.4 ד"ר קמיר שמעה את הסיפור, כמו רבים אחרים, אך כיון שהסטודנטית היא אישה בוגרת והיא לא ביקשה התערבות או סיוע, ד"ר קמיר לא חשבה כי עליה להתערב, ווידאה רק (עם דיקן המשנה) שדיקן המכללה, פרופ´ שיפמן, מודע למצבה של הסטודנטית. 42.5 יצויין עם זאת, כי במספר שיחות אישיות עם קולגות, שהרבו לדון בפרשה, הביעה ד"ר קמיר את דעתה כי קשרים מין הסוג האמור בין מרצים לסטודנטיות אינם רצויים, כיוון שהם עלולים לפגוע בסטודנטיות, וכי לדעתה יש מקום להבהיר זאת למרצים באמצעות תקנוני המוסדות האקדמיים. 42.6 באחת השיחות הללו נתגלעה מחלוקת עזה בין ד"ר קמיר ובין פרופ´ שטיין, אשר סבר כי אין מקום להתערב ביחסים בין מרצים וסטודנטיות, וטען כי עמדתה של ד"ר קמיר היא התערבות כוחנית ומוסרנית בחייהם הפרטיים של מרצים, ומבטאת שאיפה לפיקוח דרקוני ופגיעה בחופש הפעולה. פרופ´ שטיין טען כי פרופ´ גלעד, הוא "בחור טוב", שאינו מסוגל להגיד "לא" לסטודנטיות הרודפות אותו, ולכן מסתבך בפרשיות מן הסוג הנדון. 42.7 יצויין כי ד"ר קמיר לא היתה היחידה בפקולטה למשפטים של הנתבעת שהסתייגה מן הפרשה האמורה ודומותיה. לפחות שלושה מרצים בכירים העלו פרשה זו, ופרשות נוספות, כנגד בחירתו של פרופ´ גלעד לדיקן הפקולטה במהלך תקופת בחירת הדיקן בשנת 1999. החשש מהתנהגותו המינית של פרופ´ גלעד בכהונתו כדיקן אף הביאה את פרופ´ פרוקצ´יה לומר לד"ר קמיר כי עקב דאגתם של מספר קולגות הוא ישוחח עם פרופ´ גלעד בעניין זה בטרם כניסתו לתפקיד הדיקן. 42.8 ד"ר קמיר סייעה גם לנסיונותיהם של קבוצות סטודנטיות הפעילות באוניברסיטה, לשכנע את הנתבעת להתקין תקנון למניעת הטרדה מינית עוד בטרם נחקק החוק בנושא זה. הנתבעת סירבה לדרישה זו של הסטודנטיות, בטענה שלא קיימת בה בעיה של הטרדה מינית, ולפיכך אין צורך להתייחס אליה. נתונים שפורסמו באוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת בר-אילן הראו כי 62.6% מהסטודנטים ומהסטודנטיות במדגם שנערך, דיווחו כי חוו לפחות הטרדה מינית אחת מצד מי שנמנה על הסגל האקדמי, ולא היתה כמובן סיבה להניח שבנתבעת שיעור המוטרדים והמוטרדות שונה. גם פעילות זו של ד"ר קמיר נתפסה על-ידי חלק מהקולגות שלה, חברי סגל הפקולטה למשפטים בנתבעת, כפעילות המאיימת על חופש הפעולה שלהם. אכן, מרצים שיוצאים עם סטודנטיות שלומדות אצלהם, קולגות שמדברים על עמיתה בתור "השאלה היא האם היא מספיק כוסית", ואוניברסיטה שמסרבת לשים תקנון למניעת הטרדה מינית, ממש סעיף קורע מצחוק. NOT.
הסעיף המומלץ על ידי הכותב אליו הגבתי: 42. ד"ר קמיר עסקה, כל העת, בפעילות פמיניסטית ציבורית גלויה, וגם בחיי היום-יום בפקולטה למשפטים בנתבעת, הביעה והפגינה מחוייבות גבוהה להשקפת עולמה הפמיניסטית. התנהגותה זו נתפסה על-ידי חלק מחבריה לעבודה כחריגה, קיצונית, ואף מאיימת. כדי לסבר את האוזן, ניתן להראות באמצעות מספר דוגמאות (כמובן ישנן דוגמאות נוספות) את סוג ההתנהגות הפמיניסטית של ד"ר קמיר בחיי היום יום בפקולטה למשפטים בנתבעת שעוררה תגובות עוינות מצד מספר חברים: 42.1 באחד הסמינרים המחלקתיים בשנת 1997 הופיעה בפני סגל הפקולטה ד"ר פיונלה ני-איילן, מרצה צעירה, אשר הציגה מאמר בתחום זכויות האדם במשפט הבינלאומי כמבחן לקבלת עבודה (“Job Talk”). למחרת ההרצאה סיפר פרופ´ פרוקצ´יה לד"ר קמיר כי בהפסקה, בין ההרצאה והדיון שאחריה, אמר אחד הקולגות, ב"שיח גברים" כי "לא כל כך משנה מה היא אומרת – השאלה היא אם היא מספיק כוסית". בהמשך, לדבריו של פרופ´ פרוקצ´יה, התייחס הדובר לרגליה של המועמדת ולעיניה. פרופ´ פרוקציה סיפר לד"ר קמיר שהיה מוטרד מכך שבן זוגה של המרצה נכח במקום, ועלול היה לשמוע את ההתבטאות אודות בת זוגו. 42.2 ד"ר קמיר אמרה כי זו אמירה סקסיסטית חמורה, במיוחד בהקשר של קבלת אישה לעבודה, ודרשה מפרופ´ פרוקצ´יה לקיים שיחת הבהרה עם הקולגה הנוגע בדבר, ובכל מקרה לדאוג להבהיר לחברי הסגל האקדמי כי לא יתכן שהערות כאלה ילוו בקשת עבודה של אשת מקצוע. פרופ´ פרוקצ´יה דחה את עמדתה של ד"ר קמיר, וסרב לעשות דבר בנידון, או לומר לה מיהו הקולגה הנוגע בדבר. רק מאוחר הרבה יותר גילה אחד הקולגות את אוזנה של ד"ר קמיר כי "בעל ההומור" היה ד"ר זוהר גושן וכי זה כעס מאוד על עמדתה כלפי התבטאותו. 42.3 דוגמא נוספת היא העמדה שהביעה ד"ר קמיר ביחס לפרשה אשר התרחשה בשנת 1997 במכללה למשפטים ברמת גן: סטודנטית תלמידת שנה ב´ סיפרה לתלמידי המכללה, למורים ולסגל האדמיניסטרטיבי, כי ניהלה רומן עם פרופ´ ישראל גלעד, אצלו למדה באותה עת קורס חובה בדיני נזיקין. הסטודנטית סיפרה שהיא עצמה יזמה את הקשר ביניהם, ואולם כאשר הודיעה לפרופ´ גלעד כי בכוונתה לעזוב את משפחתה כדי לחיות איתו - הוא ניתק את הקשר באומרו כי לא היה ביניהם אלא קשר מיני בלבד. בשל תגובתו של פרופ´ גלעד טענה הסטודנטית כי נקלעה למשבר אישי ונפשי קשה, וכי לא יכלה להוסיף ללמוד בכתתו של פרופ´ גלעד את מקצוע החובה שלמדה אצלו, דיני נזיקין, והיא ישבה ימים שלמים בחצר המכללה, בוכה ומספרת את סיפורה. 42.4 ד"ר קמיר שמעה את הסיפור, כמו רבים אחרים, אך כיון שהסטודנטית היא אישה בוגרת והיא לא ביקשה התערבות או סיוע, ד"ר קמיר לא חשבה כי עליה להתערב, ווידאה רק (עם דיקן המשנה) שדיקן המכללה, פרופ´ שיפמן, מודע למצבה של הסטודנטית. 42.5 יצויין עם זאת, כי במספר שיחות אישיות עם קולגות, שהרבו לדון בפרשה, הביעה ד"ר קמיר את דעתה כי קשרים מין הסוג האמור בין מרצים לסטודנטיות אינם רצויים, כיוון שהם עלולים לפגוע בסטודנטיות, וכי לדעתה יש מקום להבהיר זאת למרצים באמצעות תקנוני המוסדות האקדמיים. 42.6 באחת השיחות הללו נתגלעה מחלוקת עזה בין ד"ר קמיר ובין פרופ´ שטיין, אשר סבר כי אין מקום להתערב ביחסים בין מרצים וסטודנטיות, וטען כי עמדתה של ד"ר קמיר היא התערבות כוחנית ומוסרנית בחייהם הפרטיים של מרצים, ומבטאת שאיפה לפיקוח דרקוני ופגיעה בחופש הפעולה. פרופ´ שטיין טען כי פרופ´ גלעד, הוא "בחור טוב", שאינו מסוגל להגיד "לא" לסטודנטיות הרודפות אותו, ולכן מסתבך בפרשיות מן הסוג הנדון. 42.7 יצויין כי ד"ר קמיר לא היתה היחידה בפקולטה למשפטים של הנתבעת שהסתייגה מן הפרשה האמורה ודומותיה. לפחות שלושה מרצים בכירים העלו פרשה זו, ופרשות נוספות, כנגד בחירתו של פרופ´ גלעד לדיקן הפקולטה במהלך תקופת בחירת הדיקן בשנת 1999. החשש מהתנהגותו המינית של פרופ´ גלעד בכהונתו כדיקן אף הביאה את פרופ´ פרוקצ´יה לומר לד"ר קמיר כי עקב דאגתם של מספר קולגות הוא ישוחח עם פרופ´ גלעד בעניין זה בטרם כניסתו לתפקיד הדיקן. 42.8 ד"ר קמיר סייעה גם לנסיונותיהם של קבוצות סטודנטיות הפעילות באוניברסיטה, לשכנע את הנתבעת להתקין תקנון למניעת הטרדה מינית עוד בטרם נחקק החוק בנושא זה. הנתבעת סירבה לדרישה זו של הסטודנטיות, בטענה שלא קיימת בה בעיה של הטרדה מינית, ולפיכך אין צורך להתייחס אליה. נתונים שפורסמו באוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת בר-אילן הראו כי 62.6% מהסטודנטים ומהסטודנטיות במדגם שנערך, דיווחו כי חוו לפחות הטרדה מינית אחת מצד מי שנמנה על הסגל האקדמי, ולא היתה כמובן סיבה להניח שבנתבעת שיעור המוטרדים והמוטרדות שונה. גם פעילות זו של ד"ר קמיר נתפסה על-ידי חלק מהקולגות שלה, חברי סגל הפקולטה למשפטים בנתבעת, כפעילות המאיימת על חופש הפעולה שלהם. אכן, מרצים שיוצאים עם סטודנטיות שלומדות אצלהם, קולגות שמדברים על עמיתה בתור "השאלה היא האם היא מספיק כוסית", ואוניברסיטה שמסרבת לשים תקנון למניעת הטרדה מינית, ממש סעיף קורע מצחוק. NOT.
למה הגישה הזאת?
אני לא מאמין בכך שהמאבק אבוד מראש... להיפך! לאט לאט הדברים מתקדמים אבל ככל שעובר הזמן אני רואה את הפמיניזם משיג הישגים נאים, ואולי אנחנו לא נהנה משיוויון הזדמנויות במהלך חיינו, ואולי לא בנינו או בני בנינו, אבל בסופו של דבר דברים כן ישתפרו וישתנוף אפילו לכיוונים שלא חשבנו עליהם עדיין. אני אופטימי
אני לא מאמין בכך שהמאבק אבוד מראש... להיפך! לאט לאט הדברים מתקדמים אבל ככל שעובר הזמן אני רואה את הפמיניזם משיג הישגים נאים, ואולי אנחנו לא נהנה משיוויון הזדמנויות במהלך חיינו, ואולי לא בנינו או בני בנינו, אבל בסופו של דבר דברים כן ישתפרו וישתנוף אפילו לכיוונים שלא חשבנו עליהם עדיין. אני אופטימי
חנה בית הלחמי
New member
שני דברים ושאינם קשורים ישירות
לבית המשפט - מכתבי תגובה תומכים למערכת הארץ כבר עכשיו במייל, בהקשר לכתבה ולסדרת הכתבות שקדמו לה והפצת העניין ברשת. התביעה היא השלב האחרון (בינתיים) בתהליך והמחאה האמיתית היא מול האקדמיה ולמען מודעות חברתית, יצירת לובי. ניתן גם לפנות לאוניברסיטה במכתבים (למרות שלא מאמינה שזה יזיז שם למישהו - הלחץ צ"ל לחץ של צרכניות ההשכלה בישראל מול המדיה והחברה בכלל). מערכת המשפט היא חלק מהחברה בישראל וכל קול שנרים כעת - הדיו החיוביים יגיעו לטעמי לכל מקום, גם אם לאט.
לבית המשפט - מכתבי תגובה תומכים למערכת הארץ כבר עכשיו במייל, בהקשר לכתבה ולסדרת הכתבות שקדמו לה והפצת העניין ברשת. התביעה היא השלב האחרון (בינתיים) בתהליך והמחאה האמיתית היא מול האקדמיה ולמען מודעות חברתית, יצירת לובי. ניתן גם לפנות לאוניברסיטה במכתבים (למרות שלא מאמינה שזה יזיז שם למישהו - הלחץ צ"ל לחץ של צרכניות ההשכלה בישראל מול המדיה והחברה בכלל). מערכת המשפט היא חלק מהחברה בישראל וכל קול שנרים כעת - הדיו החיוביים יגיעו לטעמי לכל מקום, גם אם לאט.
מהכרותי עם הנפשות הפועלות
כתלמידה לשעבר של כל המוזכרים בכתבה (החל בדיקאן הקודם, פרופ´ פרוקצ´יה, עבור בפרופ´ גלעד ובפרופ´ שטיין וכלה בד"ר גושן - אותו הכרתי מאוחר יותר גם בעת עבודתי כעורכת דין - ובד"ר קמיר), הרשו לי להביע דעה החורגת מגבולותיה הברורים והחד צדדיים של הכתבה (אגב, השניה במספר בעיתון הארץ בחודשים האחרונים). חלק מן המעשים שיוחסו לד"ר קמיר (בכללם עניין השאלונים בקורסי הבחירה) והוכחשו מפורשות על ידה, אכן התקיימו. ככל שד"ר קמיר היא אדם נבון, נחוש, ידען, כך היא גם חפשה (בשנותיה הראשונות בפקולטה, לא ידוע לי מה קרה לאחר שסיימתי את לימודי) את הפרובוקטיביות (ולא רק כדרך לימוד והנחלת ידע, אלא כדרך לקבע את מעמדה כמרצה בעלת שם בפקולטה). אף שהשיעורים שלה היו מעוררים מבחינה מחשבתית, היו - כבר שם ואז - רמזים לעובדה שאין היא רוחשת מידה של כבוד (ואף לא סימפטיה) לחלק מהמרצים האחרים בפקולטה (אזכורים, חשיפת פרטים אינטימיים, זלזול בוטה בחלק מהמרצים (והמרצות) בפקולטה - וכל זאת תוך כדי השיעור). "קולגיאליות" היא אכן מילה שלא נמצאה בלקסיקון שלה (וזאת, אני יכולה לומר רק מהיכרות של מרצה-תלמידה, בלא שהיו ביננו יחסי חברות כלשהם, ובלא משקעים אישיים - ציוני בקורס היו לא רעים בלשון המעטה). על רמתה האקדמית (ככל שהדבר אמור בפרסום מאמרים) אין בידי להעיד, אולם היא לא היתה מהמרצים הטובים ביותר או הגרועים ביותר בפקולטה. אין זאת אומרת שהפקולטה אינה מקום בו רוחשות רוחות שובינסטיות, וחלק מהמוזכרים אכן לוקים באותה חשכה מחשבתית. אולם בין הטענה בדבר ניסיונות גבריים לדחוק אותה ממקומה בפקולטה או בדבר ההליך הלא תקין שהתקיים באוניברסיטה, לבין העובדה שכמרצה יחסי הקולגיאליות שלה לקו בחסר והשאלה האקדמית הועמדה בסימן שאלה - הפער גדול. נדמה כי היום נוח עד מאוד לקפוץ על עגלת הטיעון הפמיניסטי (וראו בהקשר זה את הכתבה שהתפרסמה השבוע בידיעות אודות תביעה בגין הטרדה מינית בחיל הים) ולהתמך בגופים שאמונים על שמירת כללי ה"פוליטלקי קורקט" ולא בודקים את הדברים לאשורם בטרם יתקעו בשופרות הפגיעה באשה באשר היא אשה, בכדי ליישב סכסוכים שאין בינם לבין הטיעון הפמיניסטי ולא כלום. מקרים כאלה, עשויים לגרום נזק רב מתועלת, שכן נשים שאכן תתקלנה במחסומים שהציבו בפניהן אותם בעלי תפיסת עולם גברית-פטריארכלית-שובינסטית, תתקלנה גם בתקדימים שהציבו נשים שהשתמשו בכלי הלא נכון, במקרים הלא נכונים.נדמה לי, ואולי אני טועה, שזה אחד מאותם מקרים שקבלו תהודה תקשורתית רבה על לא מהומה (מלבד זו שנתעוררה בכתב התביעה, שמעצם מהותו הינו חד צדדי במובהק).
כתלמידה לשעבר של כל המוזכרים בכתבה (החל בדיקאן הקודם, פרופ´ פרוקצ´יה, עבור בפרופ´ גלעד ובפרופ´ שטיין וכלה בד"ר גושן - אותו הכרתי מאוחר יותר גם בעת עבודתי כעורכת דין - ובד"ר קמיר), הרשו לי להביע דעה החורגת מגבולותיה הברורים והחד צדדיים של הכתבה (אגב, השניה במספר בעיתון הארץ בחודשים האחרונים). חלק מן המעשים שיוחסו לד"ר קמיר (בכללם עניין השאלונים בקורסי הבחירה) והוכחשו מפורשות על ידה, אכן התקיימו. ככל שד"ר קמיר היא אדם נבון, נחוש, ידען, כך היא גם חפשה (בשנותיה הראשונות בפקולטה, לא ידוע לי מה קרה לאחר שסיימתי את לימודי) את הפרובוקטיביות (ולא רק כדרך לימוד והנחלת ידע, אלא כדרך לקבע את מעמדה כמרצה בעלת שם בפקולטה). אף שהשיעורים שלה היו מעוררים מבחינה מחשבתית, היו - כבר שם ואז - רמזים לעובדה שאין היא רוחשת מידה של כבוד (ואף לא סימפטיה) לחלק מהמרצים האחרים בפקולטה (אזכורים, חשיפת פרטים אינטימיים, זלזול בוטה בחלק מהמרצים (והמרצות) בפקולטה - וכל זאת תוך כדי השיעור). "קולגיאליות" היא אכן מילה שלא נמצאה בלקסיקון שלה (וזאת, אני יכולה לומר רק מהיכרות של מרצה-תלמידה, בלא שהיו ביננו יחסי חברות כלשהם, ובלא משקעים אישיים - ציוני בקורס היו לא רעים בלשון המעטה). על רמתה האקדמית (ככל שהדבר אמור בפרסום מאמרים) אין בידי להעיד, אולם היא לא היתה מהמרצים הטובים ביותר או הגרועים ביותר בפקולטה. אין זאת אומרת שהפקולטה אינה מקום בו רוחשות רוחות שובינסטיות, וחלק מהמוזכרים אכן לוקים באותה חשכה מחשבתית. אולם בין הטענה בדבר ניסיונות גבריים לדחוק אותה ממקומה בפקולטה או בדבר ההליך הלא תקין שהתקיים באוניברסיטה, לבין העובדה שכמרצה יחסי הקולגיאליות שלה לקו בחסר והשאלה האקדמית הועמדה בסימן שאלה - הפער גדול. נדמה כי היום נוח עד מאוד לקפוץ על עגלת הטיעון הפמיניסטי (וראו בהקשר זה את הכתבה שהתפרסמה השבוע בידיעות אודות תביעה בגין הטרדה מינית בחיל הים) ולהתמך בגופים שאמונים על שמירת כללי ה"פוליטלקי קורקט" ולא בודקים את הדברים לאשורם בטרם יתקעו בשופרות הפגיעה באשה באשר היא אשה, בכדי ליישב סכסוכים שאין בינם לבין הטיעון הפמיניסטי ולא כלום. מקרים כאלה, עשויים לגרום נזק רב מתועלת, שכן נשים שאכן תתקלנה במחסומים שהציבו בפניהן אותם בעלי תפיסת עולם גברית-פטריארכלית-שובינסטית, תתקלנה גם בתקדימים שהציבו נשים שהשתמשו בכלי הלא נכון, במקרים הלא נכונים.נדמה לי, ואולי אני טועה, שזה אחד מאותם מקרים שקבלו תהודה תקשורתית רבה על לא מהומה (מלבד זו שנתעוררה בכתב התביעה, שמעצם מהותו הינו חד צדדי במובהק).
חנה בית הלחמי
New member
התפתח דיון מעניין ב"חוק ומשפט"
ששווה להכנס ולעיין בו.
ששווה להכנס ולעיין בו.
חנה בית הלחמי
New member
הכתבה היתה ממש מצמררת.
מפחיד שחברה שקוראת לעצמה מתקדמת ונאורה, כמו שלנו, עדיין נותנת לדברים כאלה לקרות. ולדעתי, החייל שעזר לבחורה ההיא לברוח ראוי לצל"ש (או תעודת הערכה או מה שזה לא יהיה שנותנים על שירות אזרחי לאומה) וללחיצת יד חמה מאד מהנשיא. ועצוב מאד, מאד, שמכל הגברים שזיינו את הבחורה הזו להנאתם, רק שניים קלטו את המצב הנורא היא נמצאת בו. אני ממש לא מבינה איך אפשר להגיע לדה-הומניזציה ולאובייקטיפיקציה שכזו. אגב, רק לי זה היה נדמה, או שמוספי סוף השבוע הזה היו מרשימים מאד במספר הנשים והנושאים הקשורים (למשל, כתבות גיי-פרנדלי) שהיו בהם?
מפחיד שחברה שקוראת לעצמה מתקדמת ונאורה, כמו שלנו, עדיין נותנת לדברים כאלה לקרות. ולדעתי, החייל שעזר לבחורה ההיא לברוח ראוי לצל"ש (או תעודת הערכה או מה שזה לא יהיה שנותנים על שירות אזרחי לאומה) וללחיצת יד חמה מאד מהנשיא. ועצוב מאד, מאד, שמכל הגברים שזיינו את הבחורה הזו להנאתם, רק שניים קלטו את המצב הנורא היא נמצאת בו. אני ממש לא מבינה איך אפשר להגיע לדה-הומניזציה ולאובייקטיפיקציה שכזו. אגב, רק לי זה היה נדמה, או שמוספי סוף השבוע הזה היו מרשימים מאד במספר הנשים והנושאים הקשורים (למשל, כתבות גיי-פרנדלי) שהיו בהם?
שאלת החייל האמיץ ושאר מצילים...
אין ספק שאותו חייל מדובר הוא אכן אמיץ מאוד ראוי לא רק לצל"ש אלא לעץ משלו בפרק חסידי אומות העולם. לפני שאנו מכתירות אותו ליקר בזונות והאומה הבא נזכור העלם חמודות זה הוא, כמו רבים כמוהו, מזין ומתדלק את תעשיית המין. הוא לא מצא את עצמו אצל נטשה במקרה, הוא הגיע לשם כדי לזיין זונה. אני בספק אם זו היתה הפעם הראשונה או האחרונה שלו, אחרי שיגמור להרגיש טוב עם עצמו שהציל נפש אחת בישראל בפעם הבא שתנוח עליו המוזה הוא ימצא את דרכו למכון אחר, לזונה אחרת. השאלה הנשאלת היא מה צריכה הזונה הבאה בתור לעשות כדי שאדון חייל יציל גם אותה? כמה אומללה/חבוטה/מוכה/מעונה/מיוסרת וכדומה היא צריכה להראות כדי שהחייל הגיבור יבין שנוכחותו במכון וכספו הם אלה שמגינים את התעשייה שמסרסרת אותה בעל כורחה ואלפי נשים כמוה. זה קצת מזכיר לי את אותו קיבצניק שהציל את הזונה החביבה עליו ע"י כך שקהב אותה מהסרסור שלה. משורה התחתונה - הציניות הזו שבה הגברים, צרכני המין והזונות לוקחים על עצמם גם את פוזנת האביר על סוס הלבן היא משהו שקשה לי לבלוע. הלקח הנלמד מכל הסיפור הזה הוא שחובת ההצלה חלה עלינו כחברה בכלל וכנשים בפרט ולא על טוב ליבם המזדמן של אלה שבאים לשלם ולזיין. ועל זה נאמר - הזיינת וגם ירשת?????? שירי
אין ספק שאותו חייל מדובר הוא אכן אמיץ מאוד ראוי לא רק לצל"ש אלא לעץ משלו בפרק חסידי אומות העולם. לפני שאנו מכתירות אותו ליקר בזונות והאומה הבא נזכור העלם חמודות זה הוא, כמו רבים כמוהו, מזין ומתדלק את תעשיית המין. הוא לא מצא את עצמו אצל נטשה במקרה, הוא הגיע לשם כדי לזיין זונה. אני בספק אם זו היתה הפעם הראשונה או האחרונה שלו, אחרי שיגמור להרגיש טוב עם עצמו שהציל נפש אחת בישראל בפעם הבא שתנוח עליו המוזה הוא ימצא את דרכו למכון אחר, לזונה אחרת. השאלה הנשאלת היא מה צריכה הזונה הבאה בתור לעשות כדי שאדון חייל יציל גם אותה? כמה אומללה/חבוטה/מוכה/מעונה/מיוסרת וכדומה היא צריכה להראות כדי שהחייל הגיבור יבין שנוכחותו במכון וכספו הם אלה שמגינים את התעשייה שמסרסרת אותה בעל כורחה ואלפי נשים כמוה. זה קצת מזכיר לי את אותו קיבצניק שהציל את הזונה החביבה עליו ע"י כך שקהב אותה מהסרסור שלה. משורה התחתונה - הציניות הזו שבה הגברים, צרכני המין והזונות לוקחים על עצמם גם את פוזנת האביר על סוס הלבן היא משהו שקשה לי לבלוע. הלקח הנלמד מכל הסיפור הזה הוא שחובת ההצלה חלה עלינו כחברה בכלל וכנשים בפרט ולא על טוב ליבם המזדמן של אלה שבאים לשלם ולזיין. ועל זה נאמר - הזיינת וגם ירשת?????? שירי
סליחה, אנחנו יוצאות מנקודות הנחה
שונות. את יוצאת מנקודת הנחה שמי שהולך לזונה הוא אוטומטית דפוק. אני יוצאת מנקודת הנחה שזנות, ושימוש בשירותי זונה, היא דבר לגיטימי כל עוד היא נעשית בצורה שפויה. מה זה צורה שפויה? לא מתוך ניצול, לא מתוך כפייה, לא מתוך התעללות. פשוט מצב של תשלום עבור שירותי מין. וכן, יש כאלה - יש סטודנטיות שעוסקות בזנות כדי לממן את לימודיהן, יש נשים שבוחרות במקצוע הזה (הזדמן לי להכיר אחת, והיא היתה מאד מרוצה, דווקא. אם כי אני מסכימה שהיה לה הרבה מזל). אדם שהולך לזונה מתוך ציפיה לפגוש שם מישהי שבחרה בעיסוק שלה, ומוצא שם במקום זה אשה שבורה ורדופה שמנוצלת בצורה אכזרית, ובוחר לנסות לעזור לה במקום להתעלם, בעיני ראוי לכל ההערכה האפשרית. וממש אין לי בעייה עם זה שאותו חייל רצה להיעזר בשירותיה של זונה - הלוואי שכל הנעזרים בשירותיהן של זונות היו כמוהו, אנשים שרואים את אותה זונה כאדם המעניק שירות ולא כחפץ להשתמש בו, ומסוגלים להבחין במצוקה שהיא נמצאת בו ולעשות משהו בעניין. מצבן של הזונות היה טוב בהרבה.
שונות. את יוצאת מנקודת הנחה שמי שהולך לזונה הוא אוטומטית דפוק. אני יוצאת מנקודת הנחה שזנות, ושימוש בשירותי זונה, היא דבר לגיטימי כל עוד היא נעשית בצורה שפויה. מה זה צורה שפויה? לא מתוך ניצול, לא מתוך כפייה, לא מתוך התעללות. פשוט מצב של תשלום עבור שירותי מין. וכן, יש כאלה - יש סטודנטיות שעוסקות בזנות כדי לממן את לימודיהן, יש נשים שבוחרות במקצוע הזה (הזדמן לי להכיר אחת, והיא היתה מאד מרוצה, דווקא. אם כי אני מסכימה שהיה לה הרבה מזל). אדם שהולך לזונה מתוך ציפיה לפגוש שם מישהי שבחרה בעיסוק שלה, ומוצא שם במקום זה אשה שבורה ורדופה שמנוצלת בצורה אכזרית, ובוחר לנסות לעזור לה במקום להתעלם, בעיני ראוי לכל ההערכה האפשרית. וממש אין לי בעייה עם זה שאותו חייל רצה להיעזר בשירותיה של זונה - הלוואי שכל הנעזרים בשירותיהן של זונות היו כמוהו, אנשים שרואים את אותה זונה כאדם המעניק שירות ולא כחפץ להשתמש בו, ומסוגלים להבחין במצוקה שהיא נמצאת בו ולעשות משהו בעניין. מצבן של הזונות היה טוב בהרבה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.