פסיכדליה בת זממנו
בקשר לגאנז, אני חייב להודות, שלאקסל רוז יש את זה, יש לו את הכריזמה של כוכב רוק ואת האטיטיוד המתאים, זה משהו בסגירות שלי שלא נותן לי להפתח לשירים יותר צעירים ממני, אבל יש לו את זה, למרות שתמיד נראה היה לי, שהחברה פשוט לא מוכשרים מספיק, זה תמיד קרוב ועל יד, אבל לא ממש הדבר האמיתי. ועכשיו להמלצה הלא קשורה שלי, Many Bright Things הוא הרכב פסיכדליה מהשנים האחרונות, הלהקה בנויה סביב הגיטריסט הנפלא (והלא ממש נודע) Stan Densky, אלבומם האחרון: Many Bright Friends, שהוא בעצם אלבום של חבורת מוסיקאים שהתקבצו יחד לנגן עם דנסקי, הוא חתיכת פצצת ג'אם פסיכדלי מגניבה שניכר בה שהחברה גדלו על החומרים הנכונים ואכלו רק מפטריות ההזיה המשובחות באמת. האלבום מתחיל עם קטע הנושא הקצרצר ומייד נמשך לתוך קאבר מופלא של אחד מקטעי הרוק החשובים ביותר שיש: East West, שבוצע במקור על ידי הפול באטרפילד בלוז באנד, בביצוע המקורי אלו הם ענקי הגיטרה מיק בלומפילד ואלווין בישוף שמפלאים בדיאלוג ג'אזי/בלוזי- אוריאנטלי, שלוקח את השיר למקומות שהבלוז והרוק לא הגיעו אליהם קודם מעולם, בקאבר הזה, דנסקי ועוד דמות שוליים מהפסיכדליה המודנית, ניק סלמון, מחליפים את בלומפילד ובישוף ולוקחים את הקטע הנפלא ל 21 דקות של עונג צרוף, כאשר הלהקה מוסיפה עוד ועוד גוונים מענגים לכל החגיגה המופלאה הזאת. בהמשך, הם חושפים את שאר ההשפעות שלהם, מאסיד פולק בריטי ועד פסיכדליה קשה מסאן פרסיסקו, כאשר הזמרת וגיסריסטית הנפלאה Alisha Sufit והאקס דד קנדי Jello Biafra מפליאים בשירה, מלבד East west הנפלא כדאי לשים לב כאן ל Minor Parade For 18 Strings שמזכיר מאוד את הצליל של סאן פרסיסקו (משהו בין האיירפליין לגריטפול דד, ו I Am Not A Collector Potato, המודע לעצמו, שמזכיר יותר את לו רייד או פרנק זאפה, עם ג'אם אפלולי ברקע ושירה/דיבור מהפנטים שכל חולה מוסיקה מהשנים ההם יוכל להזדהות איתה, מהפנט, זו המילה הנכונה בקשר לדבר הזה. There Will Be A Slight Delay האקוסטי והנפלא, נותן אות סיום מקסים ונשיקת פרידה מענגת מפיסת הקסם הזאת. לא יודע אם ואיפה יש להשיג את זה, אבל אם אתם מצליחים לכו על זה ובענק.
