שירשור לא קשור (?)

[giloni]

כל כך נכון שזה כואב

אבל כחובבי איזוטריה, באיזה שהו מקום נוח לנו עם האלמוניות של גיבורינו ועם התחושה שרק אנחנו מבחינים עד כמה הם עולים על המפורסמים יותר. יקי

 

[melancholy man]

ממש Old School

ועכשיו כשמצאתי את הקשר בין מרלן דיטריך ל Elmer Gantry's Velvet Opera אני יכול למות בשקט בידיעה שעשיתי משהו עם החיים שלי...

 

[Jflyaway]

ועוד טריוייה..

מי מאמני סצנת הקאנטברי עשה בסבנטיז קאבר יפה לשיר של מרלן דיטריך?

 

[LEATHER REBEL]

אז אני ממליץ על ספר של רוקר

הספר "נחירה פומבית" הוא ספרו הראשון של דני סנדרסון. הוא נכתב בפרק הזמן שבין פירוק "כוורת" להקמת "גזוז" והוא כולל בין השאר צחוקים בגבול הנונסנס, לצד קטעים עמוקים יותר. לכל מי שחשב שסנדרסון זה רק פזמונים ומערכונים, צפויה הפתעה.

 

[Mr Mustard]

שרושר לא קשור זה חשוב

הרבה (ואולי אפילו רוב) מה שאני שומע בימים אלו הוא קצת לא קשור, אבל מתוך מגוון הלהקות הרחב להקה אחת שהייתי רוצה להמליץ עלייה היא Tortoise. מדובר בלהקה אמריקאית שהתחילה לפעול מתוך סצנת האינדי בשיקגו בתחילת שנות התשעים. לעומת שאר הקולגות שלהם לסצנה הם לקחו את הגישה האנטי-מסחרית\עצמאית אבל שינו את השורשים המוזיקליים. במקום לשמוע סקס פיסטולס, רולינג סטונס ומחתרת הקטיפה (לא שיש משהו רע בזה...) החברה האלה פנו דווקא לקראוט רוק של שנות השבעים (יאני: Can, Neu!, Faust,Amon Dull וכו'...), לג'ז, לאמביינט ולאלקטרוניקה. התוצאה היא לדעתי מדהימה ומאוד ייחודית. מדובר במוזיקה מאוד אווירתית, אבל קורה בה המון והיא תמיד "מחליקה" ויש הרבה קטעים לא בהכרח "נעימים". האלבומים המומלצים הם בגדול TNT, Millions Now Living Will Never Die והST הראשון שלהם. לכו על זה חברימוס! עוד להקה שיצא לי לשמוע המון לאחרונה היא ה Olivia Tremor Control. להקה של מה שנקרא "נאו-פסיכדליה"- אמנים שמנגנים מוזיקה פסיכדלית של סוף שנות השישים בשילוב עם טאצ' עכשווי. פה זה יצא מדהים.

 

[Barmelai]

הסמפוניה שטיפסה לטופ 10

אתמול בערב על כביש 6 בואכה יציאת חורשים בגשם שוטף היתה לי התגלות. טוב, לא נגזים, אבל חויתי טלטלה רוחנית עמוקה. וכמנהג המקום מיד אני רץ לספר לחברה. והפעם, ללא שום קשר לשנות הזהב של הרוק וללא קשר לרוק בכלל, אבל עם קשר הדוק לכל מי שבדמו מפעמת התשוקה לחויה מוסיקלית עמוקה שתפיל אותו מהכיסא, ואם אפשר תוך אנקת תודה ליוצרה. היוצר הוא הפולני הנריק גורצקי (Henryk Górecki), האלבום נקרא בפשטות Symphony No. 3, Op. 36, או הסמפוניה השלישית. הוא יצא בתחילת שנות התשעים, והתקבל בהתרגשות רבה דווקא ע"י צרכני רוק כמונו. הדיסק נמכר במספר מליוני עותקים והתברג ב 1992 בצמרת המצעד הבריטי. ולמרות כל זאת - מדובר ביצירה קלאסית למהדרין. אז מה קרה פה? איך לפתע פתאום נטו בני התשחורת חסד לאלבום קלאסי של מלחין פולני אלמוני? קשה לענות על זה בברור. דבר אחד אני חש היטב, שמה שמתפתח בשלושת הפרקים של הסמפוניה הזאת, שנקראת בכותרת משנית: Symphony of Sorrowful Songs הוא אוניברסלי לגמרי, מנותק מזמן ומקום, ושירת המיתרים (וזמרת הסופרנו) מחוץ תמחוץ כל לב אנוש ללא הבדל דת גזע ותקופה - לו רק יתרצה ויפתח אליה. בסך הכל אין כאן מיני להטים, עודף טקסטורות, קונטרפונקטים ושאר מרעין בישין שמטרתם להרתיע רוקרים עזי נפש שכמותנו. הבצוע של הסינפונייטה של לונדון רהוט ומותח כקפיץ. כל פרק הוא "שיר" נפרד, כל שיר הוא קינה בפני עצמה. הפרק הראשון, הארוך, משתרע מעל 20 דקות,ומתחיל בדממה מוחלטת. הנגינה חולפת על פני סף השמיעה רק לאחר מספר דקות, והנה אנחנו כבר בנסיקה איטית, מלכותית, ומכמירת לב על גבי מלודיה קודרת שבונה את עצמה בסבלנות לקראת שיא אורגזמי בדיוק כמו ביצירות רוקיות יותר שנהוג לכנות "פוסט-רוק". מי שמכיר את GOD SPEED YOU BLACK EPERROR מכיר את התהליך של בניית קונסטרוקציה אדירה רק כדי לקפץ מייד על ראשה ולחרבה עד היסוד. אלא שכאן, ברגע שהיצירה אספה את כל עצמתה והרקיע נבקע לשניים - נעצרים באחת כל הגלגלים והמנופים, ומתוך השקט הרגעי בוקע קול זך ממי מעין צלולים של הסופרנית Dawn Upshaw. תוכן השירה הוא מתוך כתבי קודש מהמאה ה 15. גוון השירה הוא של שמש קרה בין ענני סערה מתכתיים. דון אפשאו לוקחת מכאן את ההובלה עד לקמילה מוחלטת של הפרק כולו. שני הפרקים הבאים קצרים יותר, אבל באותו קונטקסט ובאותה אוירה, והם לא פחות אפקטיביים על המשאבה הזקנה. אולי אפילו יותר. המילים בשיר השני נמצאו חרוטות על קיר במחנה ריכוז לאחר ששוחרר. הכותבת האלמונית הייתה אסירה כבת 18. האלבום כולו מהדהד באותו חלל של קינה, זעקה ופורקן מזכך. הוא מיועד לאלה מכם שמחפשים הרים שונים וגבוהים לטפס עליהם, ולאלה שמגששים אחר שער למוסיקה הקלאסית כולה - שער שאפשר עדיין להביט ממנו אחורה אל המוסיקה המוכרת, וקדימה, אל הקלאסיקנים הקלאסיים.

 

[אבנר אפי]

שלישיות ותאומים

ההרכב הזה בן שלושת חבריו, פופיק ארנון, חנן גולדבלט ואושיק לוי, הציג בשנות ה-60 מקבצי שירים אשר נכתבו ועובדו במיוחד עבורו ע"י מקבץ מלחינים. לא היה זה ממש הרכב אל יותר חבר אנשים אשר התקבצו יחדיו להעלות תוכנית, הדיסק הניתן היום לרכישה יצא שנים לאחר פועלם של אותם חברים כחלק מסדרה של עוד תוכניות באותו הדסגנון ומאותה התקופה. באלבום ניתן לשמוע עיבודים של שירי שונסונרים צרפתיים דוגמת ברסנס ואזנבור יחד עם שירים מקוריים אשר נכתבו עבור התוכנית הזו ואף ביצוע בעברית לשיר Hit the road Jack ['הסתלקי רות' בעברית] של ריי צ'ארלס. עיקר האלבום הוא בידור מאחר ובסופו של דבר הייתה זו תוכנית, מופע ותו לא, ולכן ניתן לשמוע כי עיקר התוכנית היה להצחיק את הקהל ולשעשעו. אך יחד עם זאת אפשר להנות מהסגולות המוזיקליות המהנות והביצועים המצחיקים של אותה שלישייה בעלת שם מתחכם.

 

[LEATHER REBEL]

ליתר דיוק...

הדיסק עליו דיברת, "הערב יוצאים", דווקא כן יצא אז, בויניל כמובן, אם כי ללא הבונוסים של הדיסק (אם יש). היה להם עוד אלבום, ששמו "רבותי, פצצה!" ולהוצאת הדיסק הוסיפו עוד בונוסים.

 

[מורנא007]

Fly High Fall Far

שמעתי אתמול את התקליטים הישנים-חדשים שקניתי ב- eBAy וגם האזנתי שוב לאלבום (Fly High Fall Far) שלא מוזכר באתר הלהקה של פנדרגון. הוא יצא בויניל ושני שירים ממנו צורפו כבונוס לאלבום The Jewel. לדעתי חבל שהאלבום לא יצא על גבי CD. אומנם החומר די בוסרי אבל, יש לו את רגעי קסם משלו.