נראה אם הבנתי את הרעיון
שעתיים משמימות של מתמטיקה ואחריהן שעתיים של חלון (ככה זה כשמסיימים אנגלית בי"א), שבהן הלכתי לבדוק אם המנהל הספיק להכין לי מכתב המלצה לגל"צ. מסתבר שהוא השאיר את זה אצל הרכז שכבה, שאמר לי שנעשה עסק שהוא יתן לי את המכתב ואני אצא לטיול השנתי (יש לי היסטוריה של חוסר יציאה לטיולים שנתיים). בלית ברירה הסכמתי, ובחמש הדקות הבאות כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה: שיט, אני יוצא לטיול השנתי. למה חמש דקות? כי אז צלצל פלאפוני, ומאחוריו הייתה מפיקה של תוכנית בשם "בראש צעיר", שאני אגיש בה בקרוב (הפלאג יגיע בשעתו, לא לדאוג), ואמרה לי שהיא השיגה לי אולפן ל14.11, שהפלא ופלא - הוא אחד הימים של הטיול השנתי. זה מסוג הדברים שאתה מרגיש שזה פשוט meant to be. אני מניח שבלי השיחה הזאת הייתי יוצא לטיול, ככה שזה די הסתדר לי. קיצר, הייתי בהיי בשאר היום ככה שקרימינולוגיה, תנ"ך ותקשורת עברו חלפו ביעף. וואי, רק ההודעה השניה שלי בפורום וכבר מגילה