חחח... בדיוק רציתי לכתוב את זה...
אני חושבת שפשוט ל-א ש-י-י-ך לפני גיל 17 או 18 שזה גיל שאפשר כבר להתחיל להתחתן. לפני גיל 15 זה פשוט לא שייך. אני מנסה לתאר את עצמי עכשיו עם חבר. בשביל מה??? מה אני אעשה איתו??? אדבר איתו? אז בשביל זה יש חברות. אסתודד איתו? כנ"ל. ואני מעדיפה להגיד סודות למישהו שאני מכירה וסומכת עליו. ויש גם עניין של איסור נגיעה, אז אין בכלל שוני בין חברה לחבר. ההבדל הוא, שעם חבר זה יכול להיגרר לחטאים וגם לנגיעות, ואז אנחנו עוברים על איסור נגיעה. אחרי גיל 15- לדעתי זה גם אותו עניין. ומגיל 17 וכדו', שלפי החוק ולפי מה שמקובל - אפשר כבר להתחתן - נראה לי שזה בסדר למצוא חבר, בידיעה מראש שאולי אני אתחתן איתו בקרוב. אבל לא לעשות כל מיני שטויות (אין לי עכשיו דוגמא) שזה לא עוזר בכלום להכרות לפני החתונה. ופה אני לא שוללת בגלל הסיבה שאולי בסוף לא נתחתן, כי גם בלי חבר, כשמכירים מישהו - יכולים תמיד להגיד לא, ולחפש מישהו אחר. אז אולי פה ביזבזתי שנה שנתיים, אבל זה עדיף - כי בכל זאת הייתה לי מטרה.