מעט היסטוריה על שורשי הממלכה המאוחדת
בסמל המלכותי הדומה יחסית לזה של ימינו הכיתוב בלטינית הוא:
 
" Iacovus Primvs Britanniae Franciae Et Hyberniae Rex "
" יעקובס הראשון מלך בריטניה צרפת ואירלנד "
 
כך טוען ג'יימס ה 6 מלך סקוטלנד, שהוא ג'יימס ה 1 מלך אנגליה וכן מלך אירלנד. הטענה למלכות צרפת היא טענה עתיקת יומין של מלכי אנגליה שאפילו הגיע לכדי מימוש קצר יומין אך לא החזיקה מעמד, והשימוש במושג הלטיני "בריטניה" קודם את זמנו במאה שנה.
 
הקשר השושלתי של שושלת סטיוארט לשושלת טיודור היה שמרגרט טיודור, אחותו של הנרי ה 8 הושאה לג'יימס ה 4 מלך סקוטלנד. היא היתה הסבתא רבא של ג'יימס ה 6. מסיבה זו, עם מותה של אליזבת' הראשונה מלכת אנגליה ללא יורשים אחרים הוא הוזמן דרומה למלוך על אנגליה.
 
ההיסטוריה של שושלת סטיוארט בסקוטלנד הפכה לבעייתית - מלכים שמתו בגיל מוקדם השאירו ילדים למלוך, והממלכה יצרה מבנה ממשל מסודר של עוצרים ומועצות שרים שניהלו את ענייניה כבר כמה דורות תוך החלשת מעמד המלוכה. אמו של ג'יימס ה 6, מרי מלכת הסקוטים, גדלה בצרפת אחרי שהפכה למלכת סקוטלנד, חזרה ומלכה תקופה מסויימת, וברחה לגלות באנגליה אחרי התנקשות באחד ממאהביה. מרי (הקתולית) נחשבה לטוענת פוטנציאלית לכס המלוכה האנגלי אם יבלע רע כלשהו לאליזבת' והיתה במוקד של מזימות קתוליות. התכתבות בינה לבין אחד מיוזמי המזימות השונות הובילה להוצאתה להורג באנגליה באשמת בגידה. ג'יימס הומלך בסקוטלנד אחרי בריחתה וגדל כפרוטסטנטי.
 
האיחוד הפרסונלי עם השכנה הגדולה והעשירה מדרום גרמה למלכי בית סטיוארט להעדיף את לונדון על אדינברה, את אנגליה על סקוטלנד, ואפילו מלחמת האזרחים האנגלית לא גרמה להם לחזור לסקוטלנד. עד 1707 אנגליה וסקוטלנד התנהלו כשתי מדינות נפרדות ועצמאיות שרק במקרה היה להם אותו המלך.
 
הסיבה לסיום עצמאותה של סקוטלנד היתה הרפתקאה קולוניאלית כושלת
https://en.wikipedia.org/wiki/Darien_scheme שהביאה לפשיטת רגל של המדינה הסקוטית. תוך פחות מעשור מהקירסה הפיננסית הושלם חוק האיחוד עם אנגליה ונוצרה הממלכה המאוחדת. חוק האיחוד שמר על החוק הסקוטי כמערכת משפטית נפרדת, אך פיזר את הפרלמנט הסקוטי תמורת מושבים בפרלמנט בלונדון. ברנס, המשורר הלאומי של סקוטלנד, כתב על כך " Bought and sold for English gold ". החוק עבר בתקופת שלטונה של המלכה אן, המלכה האחרונה לבית סטיוארט. שבע שנים אחרי האיחוד היה חילוף שושלות נוסף.
 
בגלל חוק שאסר על קתולים לרשת את הכתר הרשויות פסחו על רשימה ארוכה של קרובי משפחת המלוכה עד שהגיעו לפרוטסטנטי הראשון בקו הירושה - בן דודה מדרגה שניה - ג'ורג' הראשון, אלקטור האנובר שבגרמניה של ימינו. מרידות ששיאן ב1745-6 ו Bonnie Prince Charlie - כינוי לנסיך קתולי מבית סטיוארט שהגיע מגלות בצרפת כדי להנהיג את המרד בשם אביו שהיה הטוען לכתר מבית סטיוארט. המרד היה בעת מלוכתו של ג'ורג' ה 2 , הכוח האמיתי היה בידי הפרלמנט בלונדון כולל האצולה של ה Lowlands (החגורה המרכזית, אזורים של חקלאות טובה) ותבוסת המורדים התקבלה באנחת רווחה גם בקרב השכבות הגבוהות בסקוטלנד, אך הרומנטיזציה של המרד, אורח החיים של ה Highlands וביטול האיסור על סממנים מסויימם מהאזור כ 50 שנה אחרי המרד ביוזמת הנסיך העוצר (לימים המלך ג'ורג' ה 4) שביקר בסקוטלנד והחזיר את הביגוד המסורתי לאופנה - יצרה מצב של זהות לאומית עם חשבון מול אנגליה על אף שבמקור מלכי סקוטלנד היו אלו שירדו דרומה למלוך.
 
בפוליטיקה המודרנית היו מספר ראשי ממשלה בריטיים מסקוטלנד, האחרון בהם היה גורדון בראון לפני עשור. עד התמוטטות המפלגות העיקריות בסקוטלנד היו שרים בכירים מסקוטלנד בשתי המפלגות (השמרנים התמוטטו שם ב 97, לייבור ב 2015). ב 1999 נוצר פרלמנט סקוטי שאחראי למרבית ענייני הפנים שם, אך אינו אמון על מדיניות החוץ והביטחון. בסיס המיסוי זהה, אך יש קונפליקט סביב נוסחאת מימון שנקראת The Barnett Formula שלטענת הסקוטים צריכה לפצות על המרחקים הגדולים והפיזור הגאוגרפי ואינה כוללת את כספי הנפט, ולטענת השמרנים היא מממנת את תושבי סקוטלנד בסדר גודל לא הוגן (הנוסחה היא בערך 125% לראש בסקוטלנד לעומת 100% לראש באנגליה). במשאל העם ב 2014 הצביעו תושבי סקוטלנד (כלומר כלל אזרחי בריטניה שכתובתם בסקוטלנד) נגד עצמאות, בין השאר בגלל שספרד התנגדה לכניסת מדינה פורשת לאיחוד האירופאי. במשאל העם ב 2016 סקוטלנד ברוב של כ 66% להשאר באיחוד האירופאי. התעקשותה של הממשלה בלונדון לגרור את סקוטלנד אל מחוץ לאיחוד (ואף אל מחוץ למסגרות שמדינות שאינן באיחוד חברות בהן ושהובטחו כמסגרות אפשריות אפילו ע"י תומכי היציאה) יצרה מתחים פוליטיים חדשים, אם כי בימינו הכל מתנהל בוויכוחים פוליטיים בדרכי שלום.