שירשור הלהקה שלי
- פותח הנושא הניבלונגים
- פורסם בתאריך
עוד אחת ששווה התיחסות ולא מקבלת אחת
היא ואן דר גראף ג'נרייטור. כ, כן אני יודעת שהם מתאימים יותר לפורום רוק מתקדם, אבל גם ELP ככה, הלא כן? בכל אופן, לא כתבתי עליה מפני שאני בטוחה שמישהו אחר ירצה לעשות זאת אהמSickAgainאהמ. לד זפלין מקבלים די והותר התייחסות אך הייתי חייבת לכתוב עליהם!
היא ואן דר גראף ג'נרייטור. כ, כן אני יודעת שהם מתאימים יותר לפורום רוק מתקדם, אבל גם ELP ככה, הלא כן? בכל אופן, לא כתבתי עליה מפני שאני בטוחה שמישהו אחר ירצה לעשות זאת אהמSickAgainאהמ. לד זפלין מקבלים די והותר התייחסות אך הייתי חייבת לכתוב עליהם!
מ ק ר ט נ י
New member
כפי שציינתי בפעם הראשונה
אני נודע ברחבי העולם בגלל חוש הכתיבה המהולל שלי... אז מי מסכם על הביטלס והביץ' בויס?
אני נודע ברחבי העולם בגלל חוש הכתיבה המהולל שלי... אז מי מסכם על הביטלס והביץ' בויס?
הניבלונגים
New member
כפי שאתה יודע
קראתי כבר אי אלו דברים שכתבת ואני בעדך, אגב סיכום על הביטלס כבר קיים במאמרי הפורום, אני מחכה עדיין למישהו "שיטפל" בוולסונים
קראתי כבר אי אלו דברים שכתבת ואני בעדך, אגב סיכום על הביטלס כבר קיים במאמרי הפורום, אני מחכה עדיין למישהו "שיטפל" בוולסונים
Van Der Graaf Generator
יש הרבה להקות ואמנים שאני אוהב, אבל יש כמובן את אלה שמתקשרים אלי יותר עמוק מהאחרות. הכל התחיל עבורי בשיטוט חולמני בחנות מוסיקה מאד מסויימת, אי שם באילת... מה זאת העטיפה המוזרה הזאת? רגליים תלושות מונפות מעל לכדור הארץ או משהו כזה, וזה על רקע צבע סגול מחריד...עד כדי כך מחריד שזה אפילו מעורר סקרנות. לא זאת בלבד, אלא שגם שם העוף המוזר הזה פשוט בלתי מובן.. "H to He Who m the Only one" ושם הלהקה עוד יותר מוזר משם האלבום. והמוסיקה נשמעה לי אז(לפחות לראשונה) יותר מוזר מהשם של האלבום ושם הלהקה גם יחד! מה עושים? מקשיבים שוב! נשמע מוזר אפילו יותר. מה עושים? שוב, ושוב..עד שזה נשמע לפתע מעניין, ואחר כך פתאום מוכר ואז פשוט יפייפה. עשיתי את זה, היידד
ומשם הדרך קצרה (אם כי מתישה לעיתים-אין מה לעשות חייבים לעבור כמה וכמה מחשולים עד שאוהבים כל אלבום ואלבום שלהם) לכיבוש המחוזות הכי אפלים, מרתקים ומדהימים שיש ללהקה\אמן הזה להציע. ויש כל כך הרבה.... "Pawn Hearts" (אלבום שנחשב מאסטרפיס לא קטן) נשמע לי כבר יותר מוכר מ moonlight sonate של בטהובן והקול של Peter Hammill נשמע לי פתאום יותר נכון מהצליל של הקומקום שלי לפני שהוא רתח. ולעיניין: מדובר בלהקת-על (לא בפרסום, כמובן) שמונהגת (היתה) ע"י אחד מהייצורים המוכשרים ביותר שידע עולם המוסיקה המודרנית לדורותיה. להקת על או לא, אם "yes" ו "Genesis" "פלוייד" וELP אלו הכוכבים המוכרים של הפרוג, אז ל VDGG מגיעים, כשמתחילים באמת לרצות לצאת מהסטיגמות המוכרות ולשמוע פשוט מוסיקה. איך לאמר זאת בעדינות, מוסיקה זכאת שמעבירה חוויות חוץ גופניות ויחד עם זה לא מתיימרת להיות מה שהיא לא ולא הולכת על המבנים והמזגרות המוכרות.
יש הרבה להקות ואמנים שאני אוהב, אבל יש כמובן את אלה שמתקשרים אלי יותר עמוק מהאחרות. הכל התחיל עבורי בשיטוט חולמני בחנות מוסיקה מאד מסויימת, אי שם באילת... מה זאת העטיפה המוזרה הזאת? רגליים תלושות מונפות מעל לכדור הארץ או משהו כזה, וזה על רקע צבע סגול מחריד...עד כדי כך מחריד שזה אפילו מעורר סקרנות. לא זאת בלבד, אלא שגם שם העוף המוזר הזה פשוט בלתי מובן.. "H to He Who m the Only one" ושם הלהקה עוד יותר מוזר משם האלבום. והמוסיקה נשמעה לי אז(לפחות לראשונה) יותר מוזר מהשם של האלבום ושם הלהקה גם יחד! מה עושים? מקשיבים שוב! נשמע מוזר אפילו יותר. מה עושים? שוב, ושוב..עד שזה נשמע לפתע מעניין, ואחר כך פתאום מוכר ואז פשוט יפייפה. עשיתי את זה, היידד
ומשם הדרך קצרה (אם כי מתישה לעיתים-אין מה לעשות חייבים לעבור כמה וכמה מחשולים עד שאוהבים כל אלבום ואלבום שלהם) לכיבוש המחוזות הכי אפלים, מרתקים ומדהימים שיש ללהקה\אמן הזה להציע. ויש כל כך הרבה.... "Pawn Hearts" (אלבום שנחשב מאסטרפיס לא קטן) נשמע לי כבר יותר מוכר מ moonlight sonate של בטהובן והקול של Peter Hammill נשמע לי פתאום יותר נכון מהצליל של הקומקום שלי לפני שהוא רתח. ולעיניין: מדובר בלהקת-על (לא בפרסום, כמובן) שמונהגת (היתה) ע"י אחד מהייצורים המוכשרים ביותר שידע עולם המוסיקה המודרנית לדורותיה. להקת על או לא, אם "yes" ו "Genesis" "פלוייד" וELP אלו הכוכבים המוכרים של הפרוג, אז ל VDGG מגיעים, כשמתחילים באמת לרצות לצאת מהסטיגמות המוכרות ולשמוע פשוט מוסיקה. איך לאמר זאת בעדינות, מוסיקה זכאת שמעבירה חוויות חוץ גופניות ויחד עם זה לא מתיימרת להיות מה שהיא לא ולא הולכת על המבנים והמזגרות המוכרות.עבודה טובה חייל!../images/Emo45.gif
בחרת באלבום מצויין להקפצה! מומלץ! ודגג הם באמת פרוג מיוחד, כלי הנשיפה הנותנים ללהקה ניחוח ג'אזי משהו, האורגן שהוא בדיוק ההפך מהסקסופון החם, הקול המדהים של פיטר האמיל (ומי שלא סומך עלי שיקשיב ל lost) והליריקה המצויינת עושים את הלהקה למיוחדת כמו שהיא.
בחרת באלבום מצויין להקפצה! מומלץ! ודגג הם באמת פרוג מיוחד, כלי הנשיפה הנותנים ללהקה ניחוח ג'אזי משהו, האורגן שהוא בדיוק ההפך מהסקסופון החם, הקול המדהים של פיטר האמיל (ומי שלא סומך עלי שיקשיב ל lost) והליריקה המצויינת עושים את הלהקה למיוחדת כמו שהיא.
HelterSkelter1
New member
../images/Emo45.gif ושכחת משהו חשוב!
המתופף המצויין של הגנרטור של מר. גראף, Guy Evans! הוא אחד המתופפים הגדולים ביותר ברוק, לדעתי, במיוחד אהבתי את מה שהוא עשה בלבבות ממושכנים (סליחה על התירגום
).
המתופף המצויין של הגנרטור של מר. גראף, Guy Evans! הוא אחד המתופפים הגדולים ביותר ברוק, לדעתי, במיוחד אהבתי את מה שהוא עשה בלבבות ממושכנים (סליחה על התירגום
מכיוון שכבר רשמו על פינק פלויד,
אני ארשום על להקה גדולה שאהובה עליי כמעט באותה מידה:הדורס(the doors) שירה,כתיבה-ג'ים מוריסון הרבה נהוג להציג את הדלתות כלהקה של איש אחד:ג'ים מוריסון האגדי.אחת מדמויות המפתח ברוקנרול בכל הזמנים.מהאנשים שבנות רוצות אותו,ובנים רוצים להיות כמוהו.אם תחפשו במילון את הביטוי סקס סמים ורוקנרול אין ספק שתמצאו את תמונתו של ג'ים,בעל הקול המדהים כל כך שנהג לתת תמיד מן תחושה מסוימת של עליונות על כל דבר בסביבתו הקרובה.על חברי הלהקה,על מנהלי הלהקה,על הפירסום והמסחריות הקשורה בכך,על הקהל,על מועדוני ההופעות...בקיצור,על הכל."I Am The Lizard King & I Can Do Anything" נהג מוריסון להצהיר בהזדמנויות רבות כל כך.משפט מגוחך אם תתקלו בו ככה סתם,אבל בהשראת המוזיקה המהפנטת של הדורס והכוחניות של מוריסון,פתאום נראה שהוא באמת מלך הלטאות,או פשוט סתם מלך.זמר מדהים,משורר גדול,ואדם גדול. קלידים-ריי מנזרק ללא ספק המוזיקאי המשפיע ביותר בלהקה.מנזרק למד עם ג'ים קולנוע,וזה קרה בפניו יום אחד את השירים שכתב.מאז הכל היסטוריה.מתחת לפני השטח,כשמדברים על המוזיקה של הדורס,מתכוונים למנזרק.הנגינה המהפכנית והמהפנטת שלו לא הייתה דומה לשום דבר אחר במוזיקה המודרנית,והיא ליוותה בצורה מושלמת את קולו של מוריסון. גיטרה-רובי קריגר גיטריסט מוכשר בצורה בלתי רגילה,שתמיד עשה רושם שהתפספס במשהו.תמיד היה ניתן לשמוע ממנו קטעי מעבר נפלאים בתוספת יכולות ליווי טובות. יתכן והיה לו נוח לעמוד בצילם של מוריסון ואולי גם מנזרק,אך אין ספק כי עדיין תרומתו לדורס היא גדולה מאוד,ולמרות שהוא לא הרבה לתת סולואים מטורפים ומרשימים,הוא עדיין גיטריסט נפלא. כלי הקשה,תופים-ג'ון דנסמור מתופף רב-גוני ומיוחד בעל צליל יחודי משלו.נהג להשתלב בשירים לעיתים קרובות בכלי הקשה שתיפקדו ככלי מלודי לכל דבר ונתנו מימד מעניין לקלידים של מנזרק ולאווירה שהשרה מוריסון.לא מהמתופפים הכוחניים וה"רוקיסטים" אבל עדיין משמעותי מאוד בהרכב. כך צמחה הלהקה הזו שצברה מליוני מעריצים שהתאהבו במוריסון ובחבריו. יש לזכור כי הלהקה תיפקדה בהופעות ללא באס ולמרות זאת הצליחה לתת הופעות אנרגטיות ומשמעותיות.
אני ארשום על להקה גדולה שאהובה עליי כמעט באותה מידה:הדורס(the doors) שירה,כתיבה-ג'ים מוריסון הרבה נהוג להציג את הדלתות כלהקה של איש אחד:ג'ים מוריסון האגדי.אחת מדמויות המפתח ברוקנרול בכל הזמנים.מהאנשים שבנות רוצות אותו,ובנים רוצים להיות כמוהו.אם תחפשו במילון את הביטוי סקס סמים ורוקנרול אין ספק שתמצאו את תמונתו של ג'ים,בעל הקול המדהים כל כך שנהג לתת תמיד מן תחושה מסוימת של עליונות על כל דבר בסביבתו הקרובה.על חברי הלהקה,על מנהלי הלהקה,על הפירסום והמסחריות הקשורה בכך,על הקהל,על מועדוני ההופעות...בקיצור,על הכל."I Am The Lizard King & I Can Do Anything" נהג מוריסון להצהיר בהזדמנויות רבות כל כך.משפט מגוחך אם תתקלו בו ככה סתם,אבל בהשראת המוזיקה המהפנטת של הדורס והכוחניות של מוריסון,פתאום נראה שהוא באמת מלך הלטאות,או פשוט סתם מלך.זמר מדהים,משורר גדול,ואדם גדול. קלידים-ריי מנזרק ללא ספק המוזיקאי המשפיע ביותר בלהקה.מנזרק למד עם ג'ים קולנוע,וזה קרה בפניו יום אחד את השירים שכתב.מאז הכל היסטוריה.מתחת לפני השטח,כשמדברים על המוזיקה של הדורס,מתכוונים למנזרק.הנגינה המהפכנית והמהפנטת שלו לא הייתה דומה לשום דבר אחר במוזיקה המודרנית,והיא ליוותה בצורה מושלמת את קולו של מוריסון. גיטרה-רובי קריגר גיטריסט מוכשר בצורה בלתי רגילה,שתמיד עשה רושם שהתפספס במשהו.תמיד היה ניתן לשמוע ממנו קטעי מעבר נפלאים בתוספת יכולות ליווי טובות. יתכן והיה לו נוח לעמוד בצילם של מוריסון ואולי גם מנזרק,אך אין ספק כי עדיין תרומתו לדורס היא גדולה מאוד,ולמרות שהוא לא הרבה לתת סולואים מטורפים ומרשימים,הוא עדיין גיטריסט נפלא. כלי הקשה,תופים-ג'ון דנסמור מתופף רב-גוני ומיוחד בעל צליל יחודי משלו.נהג להשתלב בשירים לעיתים קרובות בכלי הקשה שתיפקדו ככלי מלודי לכל דבר ונתנו מימד מעניין לקלידים של מנזרק ולאווירה שהשרה מוריסון.לא מהמתופפים הכוחניים וה"רוקיסטים" אבל עדיין משמעותי מאוד בהרכב. כך צמחה הלהקה הזו שצברה מליוני מעריצים שהתאהבו במוריסון ובחבריו. יש לזכור כי הלהקה תיפקדה בהופעות ללא באס ולמרות זאת הצליחה לתת הופעות אנרגטיות ומשמעותיות.
אנשים נוטים לשכוח
שרובי קריגר אחראי למשל לכמה מהלחנים היותר מפורסמים של הדורס. לדוגמא: Love me two times , Touch Me, You're lost little girl וכמובן: Light my fire. קריגר הוא מוזיקאי מוכשר ביותר ומתעסק היום הרבה בג'אז ובהחלט יודע להחזיק גיטרה. אבל בלהקה כמו ה- Doors לא היה מקום ליותר מכוכב אחד ולכן גם אנשים מוכשרים כמו רי מאנזריק ורובי קריגר עומדים בפינה. מוריסון היה אחד ואין מקום לשניים על עמוד החשמל...כנראה. זה מזכיר לי שרשור שעשינו לפני כמה חודשים, מיהי אגדת הרוק שלא מיצתה את מלוא הפוטנציאל. בחרתי אז בבריאן ג'ונס מהסטונס. היום הייתי בוחרת כנראה ברובי קריגר.
שרובי קריגר אחראי למשל לכמה מהלחנים היותר מפורסמים של הדורס. לדוגמא: Love me two times , Touch Me, You're lost little girl וכמובן: Light my fire. קריגר הוא מוזיקאי מוכשר ביותר ומתעסק היום הרבה בג'אז ובהחלט יודע להחזיק גיטרה. אבל בלהקה כמו ה- Doors לא היה מקום ליותר מכוכב אחד ולכן גם אנשים מוכשרים כמו רי מאנזריק ורובי קריגר עומדים בפינה. מוריסון היה אחד ואין מקום לשניים על עמוד החשמל...כנראה. זה מזכיר לי שרשור שעשינו לפני כמה חודשים, מיהי אגדת הרוק שלא מיצתה את מלוא הפוטנציאל. בחרתי אז בבריאן ג'ונס מהסטונס. היום הייתי בוחרת כנראה ברובי קריגר.
The Pixies
(נראה לי שזאת הפעם הראשונה שאני כותב כאן מאמר רציני, מאז הסקירה על ההופעה של הסגולים בקיץ שעבר, אז מזל טוב לי, ואני רוצה לציין שהחלטתי לכתוב על הפיקסיז, כי לא משנה מה תגידו, בשבילי הם אגדת רוק, ועוד מהגדולות שבאגדות) הפיקסיז, אולי מהחשובות שבלהקות שיצאו מארה"ב ובכלל, פעלו בסה"כ 5 שנים, בין 87 ל-91, וביניהם יצאו להם 4 אלבומי אולפן רשמיים ו-EP אחד (שרבים מחשיבים אותו כאלבום פיקסיז לכל דבר), כמות קטנה בהתחשב בהשפעה האדירה שלהם על הרוק של תחילת שנות ה-90 (והגראנג' בפרט, שקשה לדמיין כיצד היה קיים ללא הפיקסיז), ובכלל על כל הרוק שבא אחריהם ועד ימינו. חברי הלהקה: בלאק פרנסיס (לימים פרנק בלאק) - סולן/גיטרה קים דיל - בס/קולות רקע וגם סולנית בשירים אחדים (Gigantic בעיקר!) ג'ואי סנטיאגו - גיטרה מובילה/קולות רקע דיוויד לאברינג - תופים האגדה החלה את פעילותה בשנת 86 בבוסטון, בירת להקות הקולג' של ארה"ב, כלהקת החימום של ה-Throwing Muses, עוד להקה גדולה בפני עצמה. לאט לאט אנשים החלו לשים לב ללהקה האלמונית, והם הקליטו קלטת דמו אגדית בת 18 שירים, שזכה לכינוי "The Purple Tape", והקלטת נשלחה לבעלי לייבלים שונים, ביניהם לאיבו ווטס-ראסל, בעל הלייבל האלטרנטיבי 4AD, שהתלהב ממנה כל כך, עד שהחתים אותם מיידית על חוזה. בשנת 87 יצא סוף סוף ה-EP הראשון שלהם, Come On Pilgrim, שאליו נכנסו 8 שירים מתוך אותה "קלטת סגולה". בין השירים הבולטים באי.פי: Caribou, Ed Is Dead,The Holiday Song, ו-Levitate Me. ואילו עוד שיר, In Heaven, שנכלל באותה "קלטת סגולה" ולא נכנס לאי.פי, נכלל בסרטו של דיוויד לינץ' - "Eraserhead". עוד באותה שנה, הפיקסיז נכנסו לאולפן עם המפיק הנחשב סטיב אלביני, להקליט את אלבומם המלא הראשון - Surfer Rosa. אלביני הוסיף לפיקסיז סאונד מלוכלך יותר מאשר באי.פי, אך שמר על המלודיות המעולות שלהם. האלבום הזה הפך את הפיקסיז לכוכבי האינדי של ארה"ב וגם בבריטניה הם כיכבו, שם הם זכו אפילו להצלחה רבה יותר מאשר בארה"ב. בין ההילייטס באלבום: Bone Machine, Gigantic, Where Is My Mind?, Cactus (שיר שדיוויד בואי עשה לו קאבר באלבומו האחרון), Tony's Theme ו-Vamos. שנה מאוחר יותר, ב-88, הקליטו הפיקסיז את מה שנחשב בעיני רבים ליצירת המופת הכי טובה שלהם (מכיוון שכל מה שהם הוציאו זה יצירת מופת) - Doolittle, אלבום שהופק הפעם על ידי המפיק גיל נורטון, שניגוד לאלביני, נתן להם סאונד נקי יותר ומלודי יותר. כל מ-14 השירים באלבום הזה הפך לקלאסיקה מיידית מייד עם יציאתו, ולטעמי זהו גם האלבום הטוב ביותר של שנות ה-80. מאוחר יותר יגיד על האלבום הזה קורט קוביין, סולן נירוונה, ש"בלי דוליטל נירוונה מעולם לא הייתה קמה", עד היום זהו אחד האלבומים הכי משפיעים ב-20 השנים האחרונות. בין ההיילייטס הבלתי נגמרים באלבום זה: כולם, אבל ראוי לציין בעיקר את Debaser,Wave of Mutilation,Here Comes Your Man,Monkey Gone to Heaven, La la Love You, Hey, Silver ו-Gouge Away. שנה מאוחר יותר, ב-90, שוב אלבום מופת של הפיקסיז - Bossanova. אלבום שמשינה מכירים טוב מאוד, אולי טוב מדי.. אלבום זה היה הרבה יותר רך מן האלבומים הקודמים לו, אך עדיין הכיל את מלוא הקסם האופייני לפיקסיז, והראה לכולם שגם ברכות אין עליהם. גם אלבום זה הופק על ידי גיל נורטון, והוא ביסס עוד יותר את מעמד הפיקסיז ככוכבי אנדרגראונד. בין השירים הבולטים באלבום: Cecilia Ann,Ana,Velouria,Is She Weird,Dig for Fire,Down To the Well ו-Stormy Weather. ב-91 יצא האלבום האחרון של הלהקה - Trompe Le Monde. בזמן ההלקטות גברו החיכוכים בין בלאק פרנסיס לקים דיל, חיכוכים שהובילו לבסוף לפירוק הלהקה לאחר יציאת האלבום. כנראה שזה לא השפיע על האלבום עצמו, מכיוון שכרגיל אצל הלהקה המופלאה הזאת, יצא אלבום מעולה. האלבום, מבחינת הסאונד, היה חזרה לסאונד יותר מלוכלך, אך כמובן שזה לא פגע בכלל במלודיה של הלהקה. בין השירים הבולטים באלבום: Trompe le Monde,Planet of Sound, Head On (קאבר ל-Jesus & Mary Chain), ו-Subbacultacha. כאמור, לאחר יציאת האלבום, התפרקו הפיקסיז לאחר 5 שנות פעילות בלבד. בלאק פרנסיס שינה את שמו לפרנק בלאק, ויצא לקריירת סולו לא כ"כ מוצלחת מבחינה מסחרית, וגם מבחינה אמנותית הוא לחזר לימי השיא של הפיקסיז. ואילו קים דיל, הבסיסטית, שהרגישה שבלאק דוחק אותה הצידה בלהקה (ב-2 האלבומים האחרונים לא הופיעו שירים שלה), מה שהביא למעשה לפירוק הלהקה, הקימה את להקת ה-Breeders ביחד עם טניה דונלי מה-Throwing Muses. הברידרס זכו להצלחה מסחרית מכבודת מאוד בעיקר בזכות הלהיט - Cannonball, שזכות הקרנות בלתי פוסקות ב-MTV בזמנו, העניק ללהקה הצלחה מסחרית אף גדולה יותר מזו שזכו לה הפיקסיז. נראה שקים דיל הסתדרה בחיים, ובשנה שעברה יצא להם, לאחר שתיקה ארוכה, אלבום חדש - Title TK. אולם לא משנה מה עשו ויעשו בלאק ודיל בקריירות הסולו שלהם, שום דבר לא ישתווה לקסם שהם יצרו כשהם היו ביחד. הפיקסיז היו להקה נדירה בדורה, וחבל מאוד שהם סיימו את הקריירה שלהם כל כך מוקדם. נותר רק להתנחם ביצירות המופת (בעיקר דוליטל וסרפר רוזה) שהם השאירו מאחוריהם, והשפיעו על דור שלם. לי אישית אין שום ספק, אגדת רוק מתה לה ב-91. Death To The Pixies.
(נראה לי שזאת הפעם הראשונה שאני כותב כאן מאמר רציני, מאז הסקירה על ההופעה של הסגולים בקיץ שעבר, אז מזל טוב לי, ואני רוצה לציין שהחלטתי לכתוב על הפיקסיז, כי לא משנה מה תגידו, בשבילי הם אגדת רוק, ועוד מהגדולות שבאגדות) הפיקסיז, אולי מהחשובות שבלהקות שיצאו מארה"ב ובכלל, פעלו בסה"כ 5 שנים, בין 87 ל-91, וביניהם יצאו להם 4 אלבומי אולפן רשמיים ו-EP אחד (שרבים מחשיבים אותו כאלבום פיקסיז לכל דבר), כמות קטנה בהתחשב בהשפעה האדירה שלהם על הרוק של תחילת שנות ה-90 (והגראנג' בפרט, שקשה לדמיין כיצד היה קיים ללא הפיקסיז), ובכלל על כל הרוק שבא אחריהם ועד ימינו. חברי הלהקה: בלאק פרנסיס (לימים פרנק בלאק) - סולן/גיטרה קים דיל - בס/קולות רקע וגם סולנית בשירים אחדים (Gigantic בעיקר!) ג'ואי סנטיאגו - גיטרה מובילה/קולות רקע דיוויד לאברינג - תופים האגדה החלה את פעילותה בשנת 86 בבוסטון, בירת להקות הקולג' של ארה"ב, כלהקת החימום של ה-Throwing Muses, עוד להקה גדולה בפני עצמה. לאט לאט אנשים החלו לשים לב ללהקה האלמונית, והם הקליטו קלטת דמו אגדית בת 18 שירים, שזכה לכינוי "The Purple Tape", והקלטת נשלחה לבעלי לייבלים שונים, ביניהם לאיבו ווטס-ראסל, בעל הלייבל האלטרנטיבי 4AD, שהתלהב ממנה כל כך, עד שהחתים אותם מיידית על חוזה. בשנת 87 יצא סוף סוף ה-EP הראשון שלהם, Come On Pilgrim, שאליו נכנסו 8 שירים מתוך אותה "קלטת סגולה". בין השירים הבולטים באי.פי: Caribou, Ed Is Dead,The Holiday Song, ו-Levitate Me. ואילו עוד שיר, In Heaven, שנכלל באותה "קלטת סגולה" ולא נכנס לאי.פי, נכלל בסרטו של דיוויד לינץ' - "Eraserhead". עוד באותה שנה, הפיקסיז נכנסו לאולפן עם המפיק הנחשב סטיב אלביני, להקליט את אלבומם המלא הראשון - Surfer Rosa. אלביני הוסיף לפיקסיז סאונד מלוכלך יותר מאשר באי.פי, אך שמר על המלודיות המעולות שלהם. האלבום הזה הפך את הפיקסיז לכוכבי האינדי של ארה"ב וגם בבריטניה הם כיכבו, שם הם זכו אפילו להצלחה רבה יותר מאשר בארה"ב. בין ההילייטס באלבום: Bone Machine, Gigantic, Where Is My Mind?, Cactus (שיר שדיוויד בואי עשה לו קאבר באלבומו האחרון), Tony's Theme ו-Vamos. שנה מאוחר יותר, ב-88, הקליטו הפיקסיז את מה שנחשב בעיני רבים ליצירת המופת הכי טובה שלהם (מכיוון שכל מה שהם הוציאו זה יצירת מופת) - Doolittle, אלבום שהופק הפעם על ידי המפיק גיל נורטון, שניגוד לאלביני, נתן להם סאונד נקי יותר ומלודי יותר. כל מ-14 השירים באלבום הזה הפך לקלאסיקה מיידית מייד עם יציאתו, ולטעמי זהו גם האלבום הטוב ביותר של שנות ה-80. מאוחר יותר יגיד על האלבום הזה קורט קוביין, סולן נירוונה, ש"בלי דוליטל נירוונה מעולם לא הייתה קמה", עד היום זהו אחד האלבומים הכי משפיעים ב-20 השנים האחרונות. בין ההיילייטס הבלתי נגמרים באלבום זה: כולם, אבל ראוי לציין בעיקר את Debaser,Wave of Mutilation,Here Comes Your Man,Monkey Gone to Heaven, La la Love You, Hey, Silver ו-Gouge Away. שנה מאוחר יותר, ב-90, שוב אלבום מופת של הפיקסיז - Bossanova. אלבום שמשינה מכירים טוב מאוד, אולי טוב מדי.. אלבום זה היה הרבה יותר רך מן האלבומים הקודמים לו, אך עדיין הכיל את מלוא הקסם האופייני לפיקסיז, והראה לכולם שגם ברכות אין עליהם. גם אלבום זה הופק על ידי גיל נורטון, והוא ביסס עוד יותר את מעמד הפיקסיז ככוכבי אנדרגראונד. בין השירים הבולטים באלבום: Cecilia Ann,Ana,Velouria,Is She Weird,Dig for Fire,Down To the Well ו-Stormy Weather. ב-91 יצא האלבום האחרון של הלהקה - Trompe Le Monde. בזמן ההלקטות גברו החיכוכים בין בלאק פרנסיס לקים דיל, חיכוכים שהובילו לבסוף לפירוק הלהקה לאחר יציאת האלבום. כנראה שזה לא השפיע על האלבום עצמו, מכיוון שכרגיל אצל הלהקה המופלאה הזאת, יצא אלבום מעולה. האלבום, מבחינת הסאונד, היה חזרה לסאונד יותר מלוכלך, אך כמובן שזה לא פגע בכלל במלודיה של הלהקה. בין השירים הבולטים באלבום: Trompe le Monde,Planet of Sound, Head On (קאבר ל-Jesus & Mary Chain), ו-Subbacultacha. כאמור, לאחר יציאת האלבום, התפרקו הפיקסיז לאחר 5 שנות פעילות בלבד. בלאק פרנסיס שינה את שמו לפרנק בלאק, ויצא לקריירת סולו לא כ"כ מוצלחת מבחינה מסחרית, וגם מבחינה אמנותית הוא לחזר לימי השיא של הפיקסיז. ואילו קים דיל, הבסיסטית, שהרגישה שבלאק דוחק אותה הצידה בלהקה (ב-2 האלבומים האחרונים לא הופיעו שירים שלה), מה שהביא למעשה לפירוק הלהקה, הקימה את להקת ה-Breeders ביחד עם טניה דונלי מה-Throwing Muses. הברידרס זכו להצלחה מסחרית מכבודת מאוד בעיקר בזכות הלהיט - Cannonball, שזכות הקרנות בלתי פוסקות ב-MTV בזמנו, העניק ללהקה הצלחה מסחרית אף גדולה יותר מזו שזכו לה הפיקסיז. נראה שקים דיל הסתדרה בחיים, ובשנה שעברה יצא להם, לאחר שתיקה ארוכה, אלבום חדש - Title TK. אולם לא משנה מה עשו ויעשו בלאק ודיל בקריירות הסולו שלהם, שום דבר לא ישתווה לקסם שהם יצרו כשהם היו ביחד. הפיקסיז היו להקה נדירה בדורה, וחבל מאוד שהם סיימו את הקריירה שלהם כל כך מוקדם. נותר רק להתנחם ביצירות המופת (בעיקר דוליטל וסרפר רוזה) שהם השאירו מאחוריהם, והשפיעו על דור שלם. לי אישית אין שום ספק, אגדת רוק מתה לה ב-91. Death To The Pixies.
Nir of GondoliN
New member
תאמת גיליתי את הפיקסיז דרך
מועדון קרב. וור איז מיי מיינד שיר פשוט ענק!
מועדון קרב. וור איז מיי מיינד שיר פשוט ענק!
Wonder goat
New member
אךך בישבילי פיקסיס זה
וור יס מי מינד. זה ו "היי" וhere comes your man הם בערך השירי היחידים שאני מכיר שלהם
וור יס מי מינד. זה ו "היי" וhere comes your man הם בערך השירי היחידים שאני מכיר שלהם
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.