שירי ארץ ישראל
שיר בית"ר (זאב ז'בוטינסקי) בית"ר מגב ריקבון ועפר בדם וביזע יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר בית"ר הנלכדה יודפת, מסדה תרומנה בעז והדר הדר עברי גם בעוני בן-שר אם עבד, אם הלך נוצרת בן מלך בכתר דוד נעטר באור ובסתר זכור את הכתר עטרת גאון ותגר תגר על כל מעצור ומיצר אם תעל או תרד בלהב המרד שא אש להצית-אין דבר כי שקט הוא רפש הפקר דם ונפש למען ההוד הנסתר למות או לכבוש את ההר- יודפת, מסדה, בית"ר. חילים אלמונים (אברהם "יאיר" שטרן) חילים אלמונים הננו בלי מדים וסביבנו אימה וצלמוות כולנו גויסנו לכל החיים משורה משחרר רק המוות בימים אדומים של פרעות ודמים בלילות השחורים של יאוש בערים, בכפרים את דיגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש לא גויסנו בשוט כהמון עבדים כדי לשפוך בנכר את דמנו רצוננו להיות לעולם בני חורין חלומנו למות בעד ארצנו בימים אדומים של פרעות ודמים בלילות השחורים של יאוש בערים, בכפרים את דיגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש ומכל עברים רבבות מכשולים שם גורל אכזרי על דרכנו אך אויבים, מרגלים ובתי אסורים לא יוכלו לעצור בעדנו בימים אדומים של פרעות ודמים בלילות השחורים של יאוש בערים, בכפרים את דיגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש ואם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים יקברונו בלילה בלאט במקומינו יבואו אלפי אחרים להגן ולשמור עדי עד בימים אדומים של פרעות ודמים בלילות השחורים של יאוש בערים, בכפרים את דיגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש בדמעת אימהות שכולות מבנים ובדם תינוקות טהורים כמו במלט נדביק הגופות ללבנים את בניין המולדת נקים בימים אדומים של פרעות ודמים בלילות השחורים של יאוש בערים, בכפרים את דיגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש על השחיטה (חיים נחמן ביאליק) שמים, בקשו רחמים עלי! אם יש בכם אל ולאל בכם נתיב- ואני לא מצאתיו- התפללו אתם עלי! אני- ליבי מת ואין עוד תפילה בשפתי, וכבר אזלת יד אף-אין תקווה עוד- עד מתי, עד אנה, עד מתי? התליין! הא צוואר- קום שחט! ערפני ככלב, לך זרוע עם קרדום, וכל הארץ לי גרדום- ואנחנו- אנחנו המעט! דמי מותר- הך קדקוד, ויזנק דם רצח, דם יונק ושב על כותנתך- ולא ימח לנצח, לנצח. ואם יש צדק- יופע מיד! אך אם אחרי הישמדי מתחת רקיע הצדק יופיע- ימוגר נא כיסאו לעד! ןברשע עולמים שמים ימקו; אף אתם לכו, זדים בחמסכם זה, ובדימכם חיו והינקו. וארור האומר: נקום! נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן- ויקוב הדם את התהום! יקוב הדם עד תהומות מחשכים, ואכל בחושך וחתר שם, כל מוסדות הארץ הנמקים. ליבי חולה באהבת מולדת (אברהם שטרן) ליבי חולה באהבת מולדת. דמי- מורעל במשטמת אויב. תמיד אני שונא- אני אוהב: שנאה מאהבה אינה נפרדת; ועד עולם תוסיף היא בי לחיות (גם עת תכרח נפשי שאולה רדת) עזה כמוות אהבת מולדת; שנאת אויב- עזה ממנה עוד. רק פיתרון אחד יש: ניצחון. אובד אויב- שנאה אליו אובדת; יאבד אויב- חופשית תהא מולדת. יאבד אויב- אל בציון ישכון. עם אלהים או עם שטן אכרות ברית חיים ומוות. עת לשרות. שמאל הירדן (זאב ז'בוטינסקי) כעמוד שבתווך בגשר אף כחוט השידרה לאנוש לארצי קו הציר והקשר הירדן הירדן הקדוש שתי גדות לירדן- זו שלנו, זו גם כן אם ארצי דללה וקטונה היא שלי מראשה עד קיצה משתרעת מים ישימונה וירדן, הירדן באמצע שתי גדות לירדן- זו שלנו, זו גם כן שם ירווה לו משפע ואושר בן ערב, בן נצרת ובני כי דגלי גדל טוהר ויושר יטהר שתי גדות ירדני שתי גדות לירדן- זו שלנו, זו גם כן שתי ידי לך הקדשתי מולדת שתי ידי- למגל ולמגן אך תשכח ימיני הבוגדת אם אשכח את שמאל הירדן שתי גדות לירדן- זו שלנו, זו גם כן הרי את מקודשת לי מולדת ( אברהם "יאיר" שטרן) הרי את מקודשת לי מולדת, כדת משה וישראל. שפחה שחה, כורעת ואובדת, אני לך בעל וגואל. ורחקו ממך מבלעיך בחיי ובמותי אני- ראש אלין בחיק הרייך; את- בדמי לעד תחיי. ולקראתך, מלכה, ליבי חרד עת תפארתך פי ימלל. הרי את מקודשת לי מולדת, כדת משה וישראל. מברכנו ארור (אברהם שטרן) מברכנו ארור, אוררנו ברוך ועמנו-גולה מצורע. דם טפנו כמי הרגלייים שפוך. פת לחמנו- רעי-מארה. שיקצונו גויים כטומאת הנידה... עד מתי אלהי, עד מתי?! וענה אלהי ישראל, אל-קנא: "עד תיקרא על חברון שם תל-חי". אין זאת, כי רבת צררתונו (חיים נחמן ביאליק) אין זאת, כי רבים צררתונו, אם לחיתו טרף הפכתונו, ובאכזריות חמה את דימכם נשת לא נרחמה, אם נעור כל הגוי ויקם ויאמר: נקם! במצרי שאול, במצוקות שחת, זו הכינותם לנפשנו, גידלתם חיה רעה אחת, ותחיו אותה בדמנו. זמן רב בסוגר דום נאנקה, וחרון אין-אונים ריתח דמה, אך עתה מעצמת כאב נהקה- ואוי לכם בקום הנקמה. אתם ברכב ובפרשים, אתם בסוסים ובשנהבים; איתנו מתי מעט נואשים- אך בנים המה למכבים. צבאנו- קנאת עם קוממה, ובשינאת שאול לקרב ניהגה, ובקרב חרבנו לטשה חמה, ותקדש אתכם ליום הרגה. הכוס מלאה. וזרוענו אשר אמרתם: "פרקנוה", נאדרה שנית בחרוננו, איזרתנו עז- ולאדוני התשועה. אם אשכחך (מ. מנדל דוליצקי) ציון תמתי, ציון חמדתי לך נפשי מרחוק הומיה. תשכח ימיני אם אשכחך יפתי, עד תאטר בור קברי עלי פיה. תדבק עד מותי לחכי לשוני, אם לא אזכרכי, בת-ציון הנשמה: יבש לבבי מחולי, מעוני, אם תיבש על עניך דמעתי החמה. יהרס בית חומרי, תהי נפשי לכלימה, אם יסור מעיני מראה הריסותך. יהי גרוני כמק, אכול עש ורימה, אם קולי לא אשא לבכות ענותך. לא אשכחך ציון, לא אשכחך תמיתי, את כל עוד אחי, תוחלתי ושברי, ועת כי אמותה, בך תמיד, יפתי, תהיינה שפתי דובבות בקברי. שבועת ברית לבבות (אורי צבי גרינברג) אל יראונו בוכים הגויים, אל ישמעונו סופדים וגונחים בגופים שהיכם היאוש והם על ברכיים צונחים; אחרי תענוגם על הדם, אל יערב להם על הדמע. ואף לא בתנחומי הבלות של דבקי שיעבוד נינחמה. מוטב כי כשלח טמון נישא בחובנו חשבון רגש ושכל אש און. מוטב כי יראונו אויבים: עצומי פיות, סלעיים, ובעינינו אפלת תהום ורשפים משדות קרב מיום רומא עדי יום-גרמן ועדי יום אדום וערב. מטב כי יראונו גויים, כראות עם בא מאש אלי אש, היודע הרבה תהום דוי, אך אינו בתהום מתיאש. מספר קבריו באדמת העולם- כמספר הקברים של אחד הצבאות הגדולים... והם בליבו, על כתפיו, וצועד הוא הלאה בקו הקיום, ובגורל נאמנים- עיפיו. שבועת ברית לבבות תתגבש ובכל פני יהודי נשאר חי תזרח, ועל כתפי נערינו ובנותינו תשכון. בחיכנו יתמיד טעמה ובדמנו תרון לשחרית ירושלים רבה--- (ולמה היא בירה? כי היא גבעת הגבורה והאהבה!) לא נגור גלויות, לא נלך שלוליות. נהא גוש לאום שליט אחד. היטב נדע פס גבול. טיב יחסי שכנות. דין בריתות. ולא נהיה עוד ראי בעולם שכל גוי מידה בו אבנו והראי מנצנץ מנופץ בהרבה מאוד מכיתות. עלי בריקדות (מיכאל אשבל) היום שרה הקטנה ניפרד בצאתי למלחמה את המדינה לכונן על שתי גדות הירדן. גזז שערך, וחיגרי את חגורתך, חבקיני, קחי מקלע ואיתי לשורה. עלי בריקדות ניפגש, ניפגש עלי בריקדות חרות נישא בדם ואש רובה אל רובה קנה יצדיע כדור אל כדור יריע עלי בריקדות, עלי בריקדות, ניפגש. ואם בתליה, אמסור את חיי לאומה, אל נא תבכי, כך נגזר גורלי. מחי דימעתך, לחצי המקלע אל ליבך, וביחרי לך שני מאנשי גונדתי. עלי בריקדות ניפגש, ניפגש עלי בריקדות חרות נישא בדם ואש רובה אל רובה קנה יצדיע כדור אל כדור יריע עלי בריקדות, עלי בריקדות, ניפגש.
שיר בית"ר (זאב ז'בוטינסקי) בית"ר מגב ריקבון ועפר בדם וביזע יוקם לנו גזע גאון ונדיב ואכזר בית"ר הנלכדה יודפת, מסדה תרומנה בעז והדר הדר עברי גם בעוני בן-שר אם עבד, אם הלך נוצרת בן מלך בכתר דוד נעטר באור ובסתר זכור את הכתר עטרת גאון ותגר תגר על כל מעצור ומיצר אם תעל או תרד בלהב המרד שא אש להצית-אין דבר כי שקט הוא רפש הפקר דם ונפש למען ההוד הנסתר למות או לכבוש את ההר- יודפת, מסדה, בית"ר. חילים אלמונים (אברהם "יאיר" שטרן) חילים אלמונים הננו בלי מדים וסביבנו אימה וצלמוות כולנו גויסנו לכל החיים משורה משחרר רק המוות בימים אדומים של פרעות ודמים בלילות השחורים של יאוש בערים, בכפרים את דיגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש לא גויסנו בשוט כהמון עבדים כדי לשפוך בנכר את דמנו רצוננו להיות לעולם בני חורין חלומנו למות בעד ארצנו בימים אדומים של פרעות ודמים בלילות השחורים של יאוש בערים, בכפרים את דיגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש ומכל עברים רבבות מכשולים שם גורל אכזרי על דרכנו אך אויבים, מרגלים ובתי אסורים לא יוכלו לעצור בעדנו בימים אדומים של פרעות ודמים בלילות השחורים של יאוש בערים, בכפרים את דיגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש ואם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים יקברונו בלילה בלאט במקומינו יבואו אלפי אחרים להגן ולשמור עדי עד בימים אדומים של פרעות ודמים בלילות השחורים של יאוש בערים, בכפרים את דיגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש בדמעת אימהות שכולות מבנים ובדם תינוקות טהורים כמו במלט נדביק הגופות ללבנים את בניין המולדת נקים בימים אדומים של פרעות ודמים בלילות השחורים של יאוש בערים, בכפרים את דיגלנו נרים ועליו הגנה וכיבוש על השחיטה (חיים נחמן ביאליק) שמים, בקשו רחמים עלי! אם יש בכם אל ולאל בכם נתיב- ואני לא מצאתיו- התפללו אתם עלי! אני- ליבי מת ואין עוד תפילה בשפתי, וכבר אזלת יד אף-אין תקווה עוד- עד מתי, עד אנה, עד מתי? התליין! הא צוואר- קום שחט! ערפני ככלב, לך זרוע עם קרדום, וכל הארץ לי גרדום- ואנחנו- אנחנו המעט! דמי מותר- הך קדקוד, ויזנק דם רצח, דם יונק ושב על כותנתך- ולא ימח לנצח, לנצח. ואם יש צדק- יופע מיד! אך אם אחרי הישמדי מתחת רקיע הצדק יופיע- ימוגר נא כיסאו לעד! ןברשע עולמים שמים ימקו; אף אתם לכו, זדים בחמסכם זה, ובדימכם חיו והינקו. וארור האומר: נקום! נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן- ויקוב הדם את התהום! יקוב הדם עד תהומות מחשכים, ואכל בחושך וחתר שם, כל מוסדות הארץ הנמקים. ליבי חולה באהבת מולדת (אברהם שטרן) ליבי חולה באהבת מולדת. דמי- מורעל במשטמת אויב. תמיד אני שונא- אני אוהב: שנאה מאהבה אינה נפרדת; ועד עולם תוסיף היא בי לחיות (גם עת תכרח נפשי שאולה רדת) עזה כמוות אהבת מולדת; שנאת אויב- עזה ממנה עוד. רק פיתרון אחד יש: ניצחון. אובד אויב- שנאה אליו אובדת; יאבד אויב- חופשית תהא מולדת. יאבד אויב- אל בציון ישכון. עם אלהים או עם שטן אכרות ברית חיים ומוות. עת לשרות. שמאל הירדן (זאב ז'בוטינסקי) כעמוד שבתווך בגשר אף כחוט השידרה לאנוש לארצי קו הציר והקשר הירדן הירדן הקדוש שתי גדות לירדן- זו שלנו, זו גם כן אם ארצי דללה וקטונה היא שלי מראשה עד קיצה משתרעת מים ישימונה וירדן, הירדן באמצע שתי גדות לירדן- זו שלנו, זו גם כן שם ירווה לו משפע ואושר בן ערב, בן נצרת ובני כי דגלי גדל טוהר ויושר יטהר שתי גדות ירדני שתי גדות לירדן- זו שלנו, זו גם כן שתי ידי לך הקדשתי מולדת שתי ידי- למגל ולמגן אך תשכח ימיני הבוגדת אם אשכח את שמאל הירדן שתי גדות לירדן- זו שלנו, זו גם כן הרי את מקודשת לי מולדת ( אברהם "יאיר" שטרן) הרי את מקודשת לי מולדת, כדת משה וישראל. שפחה שחה, כורעת ואובדת, אני לך בעל וגואל. ורחקו ממך מבלעיך בחיי ובמותי אני- ראש אלין בחיק הרייך; את- בדמי לעד תחיי. ולקראתך, מלכה, ליבי חרד עת תפארתך פי ימלל. הרי את מקודשת לי מולדת, כדת משה וישראל. מברכנו ארור (אברהם שטרן) מברכנו ארור, אוררנו ברוך ועמנו-גולה מצורע. דם טפנו כמי הרגלייים שפוך. פת לחמנו- רעי-מארה. שיקצונו גויים כטומאת הנידה... עד מתי אלהי, עד מתי?! וענה אלהי ישראל, אל-קנא: "עד תיקרא על חברון שם תל-חי". אין זאת, כי רבת צררתונו (חיים נחמן ביאליק) אין זאת, כי רבים צררתונו, אם לחיתו טרף הפכתונו, ובאכזריות חמה את דימכם נשת לא נרחמה, אם נעור כל הגוי ויקם ויאמר: נקם! במצרי שאול, במצוקות שחת, זו הכינותם לנפשנו, גידלתם חיה רעה אחת, ותחיו אותה בדמנו. זמן רב בסוגר דום נאנקה, וחרון אין-אונים ריתח דמה, אך עתה מעצמת כאב נהקה- ואוי לכם בקום הנקמה. אתם ברכב ובפרשים, אתם בסוסים ובשנהבים; איתנו מתי מעט נואשים- אך בנים המה למכבים. צבאנו- קנאת עם קוממה, ובשינאת שאול לקרב ניהגה, ובקרב חרבנו לטשה חמה, ותקדש אתכם ליום הרגה. הכוס מלאה. וזרוענו אשר אמרתם: "פרקנוה", נאדרה שנית בחרוננו, איזרתנו עז- ולאדוני התשועה. אם אשכחך (מ. מנדל דוליצקי) ציון תמתי, ציון חמדתי לך נפשי מרחוק הומיה. תשכח ימיני אם אשכחך יפתי, עד תאטר בור קברי עלי פיה. תדבק עד מותי לחכי לשוני, אם לא אזכרכי, בת-ציון הנשמה: יבש לבבי מחולי, מעוני, אם תיבש על עניך דמעתי החמה. יהרס בית חומרי, תהי נפשי לכלימה, אם יסור מעיני מראה הריסותך. יהי גרוני כמק, אכול עש ורימה, אם קולי לא אשא לבכות ענותך. לא אשכחך ציון, לא אשכחך תמיתי, את כל עוד אחי, תוחלתי ושברי, ועת כי אמותה, בך תמיד, יפתי, תהיינה שפתי דובבות בקברי. שבועת ברית לבבות (אורי צבי גרינברג) אל יראונו בוכים הגויים, אל ישמעונו סופדים וגונחים בגופים שהיכם היאוש והם על ברכיים צונחים; אחרי תענוגם על הדם, אל יערב להם על הדמע. ואף לא בתנחומי הבלות של דבקי שיעבוד נינחמה. מוטב כי כשלח טמון נישא בחובנו חשבון רגש ושכל אש און. מוטב כי יראונו אויבים: עצומי פיות, סלעיים, ובעינינו אפלת תהום ורשפים משדות קרב מיום רומא עדי יום-גרמן ועדי יום אדום וערב. מטב כי יראונו גויים, כראות עם בא מאש אלי אש, היודע הרבה תהום דוי, אך אינו בתהום מתיאש. מספר קבריו באדמת העולם- כמספר הקברים של אחד הצבאות הגדולים... והם בליבו, על כתפיו, וצועד הוא הלאה בקו הקיום, ובגורל נאמנים- עיפיו. שבועת ברית לבבות תתגבש ובכל פני יהודי נשאר חי תזרח, ועל כתפי נערינו ובנותינו תשכון. בחיכנו יתמיד טעמה ובדמנו תרון לשחרית ירושלים רבה--- (ולמה היא בירה? כי היא גבעת הגבורה והאהבה!) לא נגור גלויות, לא נלך שלוליות. נהא גוש לאום שליט אחד. היטב נדע פס גבול. טיב יחסי שכנות. דין בריתות. ולא נהיה עוד ראי בעולם שכל גוי מידה בו אבנו והראי מנצנץ מנופץ בהרבה מאוד מכיתות. עלי בריקדות (מיכאל אשבל) היום שרה הקטנה ניפרד בצאתי למלחמה את המדינה לכונן על שתי גדות הירדן. גזז שערך, וחיגרי את חגורתך, חבקיני, קחי מקלע ואיתי לשורה. עלי בריקדות ניפגש, ניפגש עלי בריקדות חרות נישא בדם ואש רובה אל רובה קנה יצדיע כדור אל כדור יריע עלי בריקדות, עלי בריקדות, ניפגש. ואם בתליה, אמסור את חיי לאומה, אל נא תבכי, כך נגזר גורלי. מחי דימעתך, לחצי המקלע אל ליבך, וביחרי לך שני מאנשי גונדתי. עלי בריקדות ניפגש, ניפגש עלי בריקדות חרות נישא בדם ואש רובה אל רובה קנה יצדיע כדור אל כדור יריע עלי בריקדות, עלי בריקדות, ניפגש.