בגיל 13
היה שיר שממש אהבתי של איסט 17, והם להקת בנים דביקה כזאת, אז חשבתי שהוא בסדר. קראו לו deep. קצת הובכתי כשהבנתי מה המילים שלו, אבל יותר משהובכתי, היתה להן השפעה סתמית על השיר. בדרך כלל לשירים על רגשות או אירועים יש ערך מוסף כשקוראים את המילים, פה זה היה "טוב, אז מה?" הם היו להקת בנים, ללהקות בנים יש מילים שטחיות. אני חושבת שבגלל זה היתה להן השפעה סתמית. פעם בשיעור ספרות למדנו ספר אחד די משעמם, "המאהב". יש בו גם קטע שילדה קטנה ומעצבנת שיוצא לה לדבר הרבה עם ילד ערבי מנשקת אותו והם הולכים לאיזו מיטה, אבל מפריעים להם די מהר. המורה שלי ממש התרגשה מזה שהם סוף סוף שכבו, ומזה שהגיע הזמן, ושבתור קוראים ציפינו לזה. הם גם לא שכבו, וגם כל הספר רק רציתי שהילדה תפסיק להיות כל כך מעצבנת כלפי הילד הנחמד, ושתפסיק לעצבן בכלל. אני לא יודעת אם הדעות שלי ושל המורה היו שונות כל כך בגלל האסקס, או בגלל שהיא היתה די סתומה.