שירים לשבת
אנושי
******
מאת: בכל סרלואי אולמן
האנושי ואני משחקים מחבואים
בנדנודי התפילה, מאחורי החדשות
ולפעמים בבית הנקי, הרך מאהבה.
אני שמה את האנושי באגרטל בסלון
שהשכנים יראו.
כל כמה ימים אני מחליפה לו את המים
אבל נראה שהוא זקוק לבדידות
ומגען של ידים רבות.
לפעמים לא נוח שהוא שם
שקט וצועק
אני מתעלמת ממנו
חלק נפש שאבד.
לפעמים הוא בוער כמו עלי הפרג,
לפעמים נובל כמו עלבון ישן.
ככל שאני מתבגרת, הוא נעשה עלי לטרח.
איני מכירה דרך להפטר ממנו
מלבד באדישות.
אפשר להחביא את האנושי בחמלה לצפור
כאשר גוסס אדם לידך,
אפשר לאבד את האנושי באהבת האם
כאשר גוע ילדה של אמא אחרת.
אפשר להחביא את האדם באלוהים
ונהיה כל יכולים בצדקת דרכינו
אבל טלית אחת מכסה לחי ולמת
ואת האלוהים - צלמינו ודמותינו.
ילידת 1983. נולדה וגדלה בירושלים וכיום מתגוררת בכוכב השחר שבמזרח בנימין. השיר המופיע כאן לקוח מתוך כתב היד של ספר שיריה הראשון, שעתיד לראות אור בהוצאת אבן חושן. אולמן כותבת רשימות על שירה במוסף הספרותי של העיתון "מקור ראשון", והיא נמנית עם עורכות גיליון הנשים של כתב העת "משיב הרוח".
אני אוהבת כשזה לא סימטרי
*******************
מאת: שרית בראל
קצת מבלגן,
אני אוהבת כשזה נשפך בקצה השלחן
נוזל לרצפה,
טפה אחר טפה,
אני אוהבת לשמע אותן בראשי
את המלים לצלילים שעוד לא נבראו,
אני אוהבת את הקמטים בסדין שלי,
את הכתם הקטן בשמלה המשלמת שלי,
את נפשי אשר אינה נאמדת
מאידך מתרוקנת,
ושוב מתמלאת,
וקשה, קשה לי לעזב טעמים שאני אוהבת,
ולפנות לעצמי בגוף ראשון הכי קשה לי
בדיוק כמו עכשיו.
גוף שלישי מגן עליה תמיד,
וכעת חשופה,
חשופה.
והם מתנגנים בראשי הצלילים
במעין סחרור
והם שוברים את לבי לרסיסים קטנים
שאין איש דורך עליהם,
אני אוהבת את הטעויות הקטנות הקצת מרשלות,
הן תמיד היו עדיפות על הגדולות המשלמות,
אני אוהבת את החיוך שלו
ואת העינים המהפנטות
אני אוהבת כשהוא מתנגן בתוכי,
ואת התחושה
כשאני ממריאה.
ילידת 1977, גדלה בתל-אביב, שבה היא מתגוררת גם כיום. שירה המתפרסם כאן הוא לה פרסום ספרותי ראשון. בראל היא בעלת טור שבועי באתר האינטרנט של ynet, שבו היא כותבת על זוגיות, יחסים, אהבה וסקס.
אנושי
******
מאת: בכל סרלואי אולמן
האנושי ואני משחקים מחבואים
בנדנודי התפילה, מאחורי החדשות
ולפעמים בבית הנקי, הרך מאהבה.
אני שמה את האנושי באגרטל בסלון
שהשכנים יראו.
כל כמה ימים אני מחליפה לו את המים
אבל נראה שהוא זקוק לבדידות
ומגען של ידים רבות.
לפעמים לא נוח שהוא שם
שקט וצועק
אני מתעלמת ממנו
חלק נפש שאבד.
לפעמים הוא בוער כמו עלי הפרג,
לפעמים נובל כמו עלבון ישן.
ככל שאני מתבגרת, הוא נעשה עלי לטרח.
איני מכירה דרך להפטר ממנו
מלבד באדישות.
אפשר להחביא את האנושי בחמלה לצפור
כאשר גוסס אדם לידך,
אפשר לאבד את האנושי באהבת האם
כאשר גוע ילדה של אמא אחרת.
אפשר להחביא את האדם באלוהים
ונהיה כל יכולים בצדקת דרכינו
אבל טלית אחת מכסה לחי ולמת
ואת האלוהים - צלמינו ודמותינו.
ילידת 1983. נולדה וגדלה בירושלים וכיום מתגוררת בכוכב השחר שבמזרח בנימין. השיר המופיע כאן לקוח מתוך כתב היד של ספר שיריה הראשון, שעתיד לראות אור בהוצאת אבן חושן. אולמן כותבת רשימות על שירה במוסף הספרותי של העיתון "מקור ראשון", והיא נמנית עם עורכות גיליון הנשים של כתב העת "משיב הרוח".
אני אוהבת כשזה לא סימטרי
*******************
מאת: שרית בראל
קצת מבלגן,
אני אוהבת כשזה נשפך בקצה השלחן
נוזל לרצפה,
טפה אחר טפה,
אני אוהבת לשמע אותן בראשי
את המלים לצלילים שעוד לא נבראו,
אני אוהבת את הקמטים בסדין שלי,
את הכתם הקטן בשמלה המשלמת שלי,
את נפשי אשר אינה נאמדת
מאידך מתרוקנת,
ושוב מתמלאת,
וקשה, קשה לי לעזב טעמים שאני אוהבת,
ולפנות לעצמי בגוף ראשון הכי קשה לי
בדיוק כמו עכשיו.
גוף שלישי מגן עליה תמיד,
וכעת חשופה,
חשופה.
והם מתנגנים בראשי הצלילים
במעין סחרור
והם שוברים את לבי לרסיסים קטנים
שאין איש דורך עליהם,
אני אוהבת את הטעויות הקטנות הקצת מרשלות,
הן תמיד היו עדיפות על הגדולות המשלמות,
אני אוהבת את החיוך שלו
ואת העינים המהפנטות
אני אוהבת כשהוא מתנגן בתוכי,
ואת התחושה
כשאני ממריאה.
ילידת 1977, גדלה בתל-אביב, שבה היא מתגוררת גם כיום. שירה המתפרסם כאן הוא לה פרסום ספרותי ראשון. בראל היא בעלת טור שבועי באתר האינטרנט של ynet, שבו היא כותבת על זוגיות, יחסים, אהבה וסקס.
