שירים וספורים על אבדות.
- פותח הנושא חרצית10
- פורסם בתאריך
סינדרלה ואני/שלומית כהן אסיף. מתוך נשיקת הפתעה.
איבדתי סנדל
גרב ונעל
גם חגורה
ודבר לא קרה.
איבדתי מטריה ירוקה
ומפתח ליד המיזרקה
ודבר לא קרה.
איבדתי גם כובע, גם חכה
והרשימה ארוכה מידי
ודבר לא קרה
רק צעקו עלי
ודי.
וסינדרלה
דבר מופלא קרה לה.
איבדה רק סנדל
והפכה למלכה
לה כתר ומגדל.
איבדתי סנדל
גרב ונעל
גם חגורה
ודבר לא קרה.
איבדתי מטריה ירוקה
ומפתח ליד המיזרקה
ודבר לא קרה.
איבדתי גם כובע, גם חכה
והרשימה ארוכה מידי
ודבר לא קרה
רק צעקו עלי
ודי.
וסינדרלה
דבר מופלא קרה לה.
איבדה רק סנדל
והפכה למלכה
לה כתר ומגדל.
שבלול בצנצנת / כתבה ואיירה רינת הופר
"את כל מה שמתן לוקח אתו לגן הוא מאבד כשהוא פוגש הפתעות בדרכו . הוא מגיע לגן רק
עם משרוקית שמצא בדרך, ואולם אחריו מגיע גם כלבו ועליו כל הרכוש שאבד,חוץ מהשבלול
שיצא מהצנצנת "
 
על הספר>>>בר חיון ל'הארץ: "כשפותחים את "שבלול בצנצנת", עוד לפני העמוד עם שמו, נפרשת כפולה המדגימה עד כמה עשיר הגיבור, מתן שמו. מעבר לאהבת אם וחברות, נדמה שיש לו הכל: חיות מחמד, ספרים, בובות וצעצועים. גם האיורים בהמשך הספר עמוסים ברובם באובייקטים. אל חלק מהחפצים מתן קשור מאוד וחלקם האחר מעולם לא היה שייך לו, אלא לילדים אחרים, לחנויות או לטבע. תפקידו של עומס זה אינו להוציא את העיניים לקוראים הצעירים, אלא לשרת את התמה העומדת במרכז העלילה: לאבד ולמצוא.
 
השפה החזותית של "שבלול בצנצנת" ומסגרת סיפורו הכללית - הרפתקאות המתרחשות במשך המסע - מצרפות אותו אל שאר הספרים לפעוטות מאת רינת הופר, שנהפכו למעין קלאסיקה מודרנית ("חנן הגנן", "איילת מטיילת" ו"הצב בצבוץ"). גם כאן הופר שומרת על מבנה עלילתי שמרני למדי - כרוב המוחלט של הספרות לגיל הרך - אך הספר עשוי לעילא. נדמה שאף יותר מאשר בשאר ספריה, "שבלול בצנצנת" מצליח לייצר מסרים מגוונים, לבנות מתח עלילתי עם התרה מתוחכמת יחסית ולעודד קריאות חוזרות ונשנות באמצעות פרטי איור הנחבאים לעין בקריאה ראשונה. בהתחשב בעובדה שזה ספר שקהל היעד שלו הוא כבני שנתיים ולכן עליו לשמור על מבנה ישיר ופשוט למדי, זה הישג מרשים מאוד.
 
הופר בחרה באפיזודה מוכרת מחיי היומיום, ההליכה בבוקר אל הגן, אך הניחה לגיבור ספרה לצאת לחקור את העולם שבדרך. וכך הוא מזדמן, למשל, לתחרות עם פרפר צהוב, להתנדנד עם חברה על נדנדה ולעצור מול חלון ראווה של חנות צעצועים. אך במקביל, המתח בסיפור נבנה בזכות מה שמתנהל מאחורי גבו של מתן: פריט אחר פריט, הוא מאבד את כל מה שארז לפני צאתו לגן. בסופו של דבר, מתברר שנוח, כלבו הנאמן, אסף את החפצים שאבדו, אך כמו בחיים, לא כל מה שמתן מאבד חוזר אליו. השבלול שברח מהצנצנת שנפלה שב אל הטבע, ממש כמו "הצב של אורן", ספר הילדים הקלאסי של מירה מאיר ואורה אייל שעוסק בלאבד ולמצוא (ושאותו מצטט אחד האיורים של הופר בספר, שבו כובעו האדום של מתן מתעופף מראשו ומכסה את שריונו של צב חופשי ומאושר). השבלול של מתן לא ישוב אליו עוד, אך הילד אינו מספיק להתאכזב משום שלדברי ריקי הגננת: "עכשיו כולם יכולים לצאת לחצר לחפש שבלולים".
 
ברובד עלילתי נוסף מראה הופר לקוראים הקטנים שהמעגל של לאבד ולמצוא, הוא למעשה גם מעגל של נתינה וקבלה. כל חפץ שמתן מאבד הופך דמות אחרת בסיפור למאושרת, גם אם זה רק לרגע. מתן עצמו, לאחר שאיבד כבר הכל, מוצא "משרוקית על חוט שילד אחר שכח בטעות" (חדי עין ישימו לב בוודאי לדמיון הסמלי בין המשרוקית ובין החילזון). זו המשרוקית שבאמצעותה מתן קורא לכלבו המשיב לו את חפציו האבודים, וגם היא תחזור בסופו של דבר לבעליה.
 
"שבלול בצנצנת" טומן בחובו גירויים נוספים מתחת לשכבת העלילה. ראשית, הספר מזמין את קוראיו לנסות ולזכור מהם החפצים האבודים - לאחר כל פעם שמתן מאבד פריט מסוים, הופר מזכירה אותו שוב תוך חריזה. לצד משחק הזיכרון הזה, הקוראים מוזמנים גם הם לחפש ולאתר כמה שיותר שבלולים המסתתרים בדפי הספר, ובייחוד בעמוד האחרון. החיפוש מפנה את תשומת לבם גם אל תבניות שבלוליות נוספות שהוכנסו באיורים בכוונה תחילה, למשל בעצים ובצמחים, בענן מסוים, בעשן ארובה, ואפילו בצליל ציוצי הציפור.
 
סגנון איוריה של הופר שופע אור ושמחה. אף על פי שהאיורים ברובם גדושים בפרטים, הם מצליחים בכל זאת להישאר מאווררים למדי בזכות גודל האובייקטים, ניגודי הצבעים ועיצוב הדמויות הפשוט והנקי. הם אינם חותרים תחת הטקסט אך בכל זאת מצליחים להוסיף לא מעט. בובו הגמד, למשל, בובתו של מתן, שכמעט מתפקד כדמות משנה וזאת מבלי להוציא מלה: הבעותיו ופעולותיו נותנות לעתים רוח גבית להרפתקאותיו של מתן, ולעתים הן הד לרגשות הקוראים הערים למה שמתחולל מאחורי גבו של הגיבור.
 
מכל מה שנכתב כאן אפשר לטעות ולחשוב שמא "שבלול בצנצנת" הוא ספר מורכב שפונה לילדים בוגרים יותר, אך זוהי גדולתו של ספר פעוטות טוב בכלל וספרה של הופר בפרט: הצלחתו להגיש עולם ומלואו בסיפור סוחף ותכליתי. הוא חסר הסתעפויות מיותרות אך בה בעת שופע רבדים ומסרים - גם אם אלה נגלים רק בקריאה שנייה ושלישית.
 
 
"את כל מה שמתן לוקח אתו לגן הוא מאבד כשהוא פוגש הפתעות בדרכו . הוא מגיע לגן רק
עם משרוקית שמצא בדרך, ואולם אחריו מגיע גם כלבו ועליו כל הרכוש שאבד,חוץ מהשבלול
שיצא מהצנצנת "
 
על הספר>>>בר חיון ל'הארץ: "כשפותחים את "שבלול בצנצנת", עוד לפני העמוד עם שמו, נפרשת כפולה המדגימה עד כמה עשיר הגיבור, מתן שמו. מעבר לאהבת אם וחברות, נדמה שיש לו הכל: חיות מחמד, ספרים, בובות וצעצועים. גם האיורים בהמשך הספר עמוסים ברובם באובייקטים. אל חלק מהחפצים מתן קשור מאוד וחלקם האחר מעולם לא היה שייך לו, אלא לילדים אחרים, לחנויות או לטבע. תפקידו של עומס זה אינו להוציא את העיניים לקוראים הצעירים, אלא לשרת את התמה העומדת במרכז העלילה: לאבד ולמצוא.
 
השפה החזותית של "שבלול בצנצנת" ומסגרת סיפורו הכללית - הרפתקאות המתרחשות במשך המסע - מצרפות אותו אל שאר הספרים לפעוטות מאת רינת הופר, שנהפכו למעין קלאסיקה מודרנית ("חנן הגנן", "איילת מטיילת" ו"הצב בצבוץ"). גם כאן הופר שומרת על מבנה עלילתי שמרני למדי - כרוב המוחלט של הספרות לגיל הרך - אך הספר עשוי לעילא. נדמה שאף יותר מאשר בשאר ספריה, "שבלול בצנצנת" מצליח לייצר מסרים מגוונים, לבנות מתח עלילתי עם התרה מתוחכמת יחסית ולעודד קריאות חוזרות ונשנות באמצעות פרטי איור הנחבאים לעין בקריאה ראשונה. בהתחשב בעובדה שזה ספר שקהל היעד שלו הוא כבני שנתיים ולכן עליו לשמור על מבנה ישיר ופשוט למדי, זה הישג מרשים מאוד.
 
הופר בחרה באפיזודה מוכרת מחיי היומיום, ההליכה בבוקר אל הגן, אך הניחה לגיבור ספרה לצאת לחקור את העולם שבדרך. וכך הוא מזדמן, למשל, לתחרות עם פרפר צהוב, להתנדנד עם חברה על נדנדה ולעצור מול חלון ראווה של חנות צעצועים. אך במקביל, המתח בסיפור נבנה בזכות מה שמתנהל מאחורי גבו של מתן: פריט אחר פריט, הוא מאבד את כל מה שארז לפני צאתו לגן. בסופו של דבר, מתברר שנוח, כלבו הנאמן, אסף את החפצים שאבדו, אך כמו בחיים, לא כל מה שמתן מאבד חוזר אליו. השבלול שברח מהצנצנת שנפלה שב אל הטבע, ממש כמו "הצב של אורן", ספר הילדים הקלאסי של מירה מאיר ואורה אייל שעוסק בלאבד ולמצוא (ושאותו מצטט אחד האיורים של הופר בספר, שבו כובעו האדום של מתן מתעופף מראשו ומכסה את שריונו של צב חופשי ומאושר). השבלול של מתן לא ישוב אליו עוד, אך הילד אינו מספיק להתאכזב משום שלדברי ריקי הגננת: "עכשיו כולם יכולים לצאת לחצר לחפש שבלולים".
 
ברובד עלילתי נוסף מראה הופר לקוראים הקטנים שהמעגל של לאבד ולמצוא, הוא למעשה גם מעגל של נתינה וקבלה. כל חפץ שמתן מאבד הופך דמות אחרת בסיפור למאושרת, גם אם זה רק לרגע. מתן עצמו, לאחר שאיבד כבר הכל, מוצא "משרוקית על חוט שילד אחר שכח בטעות" (חדי עין ישימו לב בוודאי לדמיון הסמלי בין המשרוקית ובין החילזון). זו המשרוקית שבאמצעותה מתן קורא לכלבו המשיב לו את חפציו האבודים, וגם היא תחזור בסופו של דבר לבעליה.
 
"שבלול בצנצנת" טומן בחובו גירויים נוספים מתחת לשכבת העלילה. ראשית, הספר מזמין את קוראיו לנסות ולזכור מהם החפצים האבודים - לאחר כל פעם שמתן מאבד פריט מסוים, הופר מזכירה אותו שוב תוך חריזה. לצד משחק הזיכרון הזה, הקוראים מוזמנים גם הם לחפש ולאתר כמה שיותר שבלולים המסתתרים בדפי הספר, ובייחוד בעמוד האחרון. החיפוש מפנה את תשומת לבם גם אל תבניות שבלוליות נוספות שהוכנסו באיורים בכוונה תחילה, למשל בעצים ובצמחים, בענן מסוים, בעשן ארובה, ואפילו בצליל ציוצי הציפור.
 
סגנון איוריה של הופר שופע אור ושמחה. אף על פי שהאיורים ברובם גדושים בפרטים, הם מצליחים בכל זאת להישאר מאווררים למדי בזכות גודל האובייקטים, ניגודי הצבעים ועיצוב הדמויות הפשוט והנקי. הם אינם חותרים תחת הטקסט אך בכל זאת מצליחים להוסיף לא מעט. בובו הגמד, למשל, בובתו של מתן, שכמעט מתפקד כדמות משנה וזאת מבלי להוציא מלה: הבעותיו ופעולותיו נותנות לעתים רוח גבית להרפתקאותיו של מתן, ולעתים הן הד לרגשות הקוראים הערים למה שמתחולל מאחורי גבו של הגיבור.
 
מכל מה שנכתב כאן אפשר לטעות ולחשוב שמא "שבלול בצנצנת" הוא ספר מורכב שפונה לילדים בוגרים יותר, אך זוהי גדולתו של ספר פעוטות טוב בכלל וספרה של הופר בפרט: הצלחתו להגיש עולם ומלואו בסיפור סוחף ותכליתי. הוא חסר הסתעפויות מיותרות אך בה בעת שופע רבדים ומסרים - גם אם אלה נגלים רק בקריאה שנייה ושלישית.
 
 
אדל וסימון >>> מאת: ברברה מקלינטוק
"כאשר אדל, אחותו הגדולה של סימון, באה לקחת אותו מבית-הספר, יש לו כובע, כפפות, צעיף וסודר, מעיל, ילקוט, ספרים ועפרונות צבעוניים, וציור של חתול שציר באותו בקר.
אבל בדרכם הביתה, בכל מקום שבו הם נעצרים, סימון המפוזר שוכח את אחד החפצים שלו. החפצים האבודים מסתתרים באיורים והקוראים הצעירים יכולים לחפש אותם ולשלב משחק בחוית הקריאה.
אדל וסימון מבקרים בדרכם בכמה מפינות החמד הנודעות של פריס: המוזיאון לטבע, מוזיאון הלובר, הרובע הלטיני, גני לוקסמבורג ועוד, ואיוריה המקסימים של ברברה מקלינטוק הופכים את הספר הזה , על ילדון מפוזר, לסיור בלתי נשכח בפריס של תחילת המאה העשרים." ('מטר').
 
 
 
 
"כאשר אדל, אחותו הגדולה של סימון, באה לקחת אותו מבית-הספר, יש לו כובע, כפפות, צעיף וסודר, מעיל, ילקוט, ספרים ועפרונות צבעוניים, וציור של חתול שציר באותו בקר.
אבל בדרכם הביתה, בכל מקום שבו הם נעצרים, סימון המפוזר שוכח את אחד החפצים שלו. החפצים האבודים מסתתרים באיורים והקוראים הצעירים יכולים לחפש אותם ולשלב משחק בחוית הקריאה.
אדל וסימון מבקרים בדרכם בכמה מפינות החמד הנודעות של פריס: המוזיאון לטבע, מוזיאון הלובר, הרובע הלטיני, גני לוקסמבורג ועוד, ואיוריה המקסימים של ברברה מקלינטוק הופכים את הספר הזה , על ילדון מפוזר, לסיור בלתי נשכח בפריס של תחילת המאה העשרים." ('מטר').
 
 
 
 
למצוא ולאבד - ברוק דיוויס
הוצאת כנרת זמורה ביתן
מאנגלית: גיא הרלינג
 
"מילי בירד היא ילדה בת שבע שתמיד נועלת מגפי גומי אדומים שיתאימו לתלתלים הג'ינג'יים שלה. אבל יום אחד אמא שלה משאירה אותה לבדה מתחת למתלה התחתונים לנשים בחנות כולבו, ולא חוזרת.
אגתה פאנתה לא יצאה מהבית מאז מות בעלה. עד היום שבו היא מבחינה בילדה קטנה מעבר לרחוב.
קרל הקלדן יודע שעליו למצוא דרך להתחיל שוב את החיים. ברגע אחד של צלילות ואושר הוא בורח.
יחד יוצאים מילי, אגתה וקרל למצוא את אמא של מילי. בדרך הם יגלו שילדים יכולים להיות חכמים, שזִקנה אינה מוות, ושהפרת החוקים מדי פעם היא המפתח לחיים של אושר.
הסופרת ברוק דיוויס חיה בעיר פרת' ועובדת כמוכרת ספרים. ב־2015 זכה אבדות ומציאות בפרס ספר הפרוזה של השנה ב-iBooks. עד כה הוא פורסם בעשרים ושבע מדינות."('קורא בספרים').
 
 
הוצאת כנרת זמורה ביתן
מאנגלית: גיא הרלינג
 
"מילי בירד היא ילדה בת שבע שתמיד נועלת מגפי גומי אדומים שיתאימו לתלתלים הג'ינג'יים שלה. אבל יום אחד אמא שלה משאירה אותה לבדה מתחת למתלה התחתונים לנשים בחנות כולבו, ולא חוזרת.
אגתה פאנתה לא יצאה מהבית מאז מות בעלה. עד היום שבו היא מבחינה בילדה קטנה מעבר לרחוב.
קרל הקלדן יודע שעליו למצוא דרך להתחיל שוב את החיים. ברגע אחד של צלילות ואושר הוא בורח.
יחד יוצאים מילי, אגתה וקרל למצוא את אמא של מילי. בדרך הם יגלו שילדים יכולים להיות חכמים, שזִקנה אינה מוות, ושהפרת החוקים מדי פעם היא המפתח לחיים של אושר.
הסופרת ברוק דיוויס חיה בעיר פרת' ועובדת כמוכרת ספרים. ב־2015 זכה אבדות ומציאות בפרס ספר הפרוזה של השנה ב-iBooks. עד כה הוא פורסם בעשרים ושבע מדינות."('קורא בספרים').
 
 
ציפי שביט - אני איבדתי את אמא שלי....
>>>> https://www.youtube.com/watch?v=4MOERNTS9BY
 
איבדתי את אמא שלי
ציפי שביט
מילים ולחן: רולף האריס
תרגום: חנוך לוין
 
 
 
בשוק הכרמל, באמצע היום
בדוחק הכי גדול
כל התנועה נפסקה שם פתאום
איזה ילד צורח בקול:
 
איבדתי את אמא, אמא שלי
איבדתי את אמא
איבדתי את אמא, אמא שלי
איבדתי את אמא
 
האנשים מתאספים מסביבו
קונים לו דבר מה לשתות
לא לבכות ילד, אמא תיכף לבוא
והילד ממשיך עוד לבכות
 
איבדתי את אמא, אמא שלי
איבדתי את אמא
איבדתי את אמא, אמא שלי
איבדתי את אמא
 
מן ההמון אז האם מופיעה
נותנת לו שתי סטירות
אני אראה לך ללכת לי לאיבוד, אני אראה לך
לעזוב לי ת'יד ולרוץ במכוניות
לעבור את כל מה שאני עברתי
כמה וכמה פעמים
יא שייגץ שכמוך
והילד ממשיך עוד לבכות
 
מצאתי את אמא, אמא שלי
מצאתי את אמא
מצאתי את אמא, אמא שלי
אני מצאתי את אמא
אני מצאתי את אמא, אמא שלי
אני מצאתי דווקא את אמא'לה שלי
אני מצאתי את אמא, בטח שמצאתי אמא'לה שלי
מצאתי את אמא
 
אמא, טוב שמצאו אותך
>>>> https://www.youtube.com/watch?v=4MOERNTS9BY
 
איבדתי את אמא שלי
ציפי שביט
מילים ולחן: רולף האריס
תרגום: חנוך לוין
 
 
 
בשוק הכרמל, באמצע היום
בדוחק הכי גדול
כל התנועה נפסקה שם פתאום
איזה ילד צורח בקול:
 
איבדתי את אמא, אמא שלי
איבדתי את אמא
איבדתי את אמא, אמא שלי
איבדתי את אמא
 
האנשים מתאספים מסביבו
קונים לו דבר מה לשתות
לא לבכות ילד, אמא תיכף לבוא
והילד ממשיך עוד לבכות
 
איבדתי את אמא, אמא שלי
איבדתי את אמא
איבדתי את אמא, אמא שלי
איבדתי את אמא
 
מן ההמון אז האם מופיעה
נותנת לו שתי סטירות
אני אראה לך ללכת לי לאיבוד, אני אראה לך
לעזוב לי ת'יד ולרוץ במכוניות
לעבור את כל מה שאני עברתי
כמה וכמה פעמים
יא שייגץ שכמוך
והילד ממשיך עוד לבכות
 
מצאתי את אמא, אמא שלי
מצאתי את אמא
מצאתי את אמא, אמא שלי
אני מצאתי את אמא
אני מצאתי את אמא, אמא שלי
אני מצאתי דווקא את אמא'לה שלי
אני מצאתי את אמא, בטח שמצאתי אמא'לה שלי
מצאתי את אמא
 
אמא, טוב שמצאו אותך
צביקה /רינת הופר
"לכול גרב בעולם יש בן זוג,
גרב שני מאותו הסוג.
רק הגרב האפור בודד וגלמוד,
כי בן הזוג שלו הלך לאיבוד."
מה עשה הילד אימץ את הגרב והתאים אותה כבבובה לכף היד ,והנה חבר
ואחרי זמן
"אחרי שבוע מצאתי לצביקה בן זוג .
גרב אבוד, לא מאותו סוג .
גרב , בודד כתום מנוקד .
דומה לצביקה,ביחוד מהצד "
השיר במלואו מופיע בספר החדש שיצא זה עתה לאור,
דלת ירוקה כרך ב' ,של רינת הופר
אמליץ עליו בקרוב .
"לכול גרב בעולם יש בן זוג,
גרב שני מאותו הסוג.
רק הגרב האפור בודד וגלמוד,
כי בן הזוג שלו הלך לאיבוד."
מה עשה הילד אימץ את הגרב והתאים אותה כבבובה לכף היד ,והנה חבר
ואחרי זמן
"אחרי שבוע מצאתי לצביקה בן זוג .
גרב אבוד, לא מאותו סוג .
גרב , בודד כתום מנוקד .
דומה לצביקה,ביחוד מהצד "
השיר במלואו מופיע בספר החדש שיצא זה עתה לאור,
דלת ירוקה כרך ב' ,של רינת הופר
אמליץ עליו בקרוב .
מעשה בארנב ובזנב /ע. הלל
השיר במלואו מופיע "בקישור הבא "
http://apps.beitberl.ac.il/almog/attachments/8767d381-2e28-4a1d-80a4-e010cce468bf.htm
"הֵעִיף מַבָּט,
אַךְ כְּפִי
שֶׁהֻבְרַר
הַזָּנָב
אָבוֹד
אָבַד.
הִתְיָאֵשׁ
הָאַרְנָב
מֵחַפֵּשׂ
אֶת הַזָּנָב"
השיר במלואו מופיע "בקישור הבא "
http://apps.beitberl.ac.il/almog/attachments/8767d381-2e28-4a1d-80a4-e010cce468bf.htm
"הֵעִיף מַבָּט,
אַךְ כְּפִי
שֶׁהֻבְרַר
הַזָּנָב
אָבוֹד
אָבַד.
הִתְיָאֵשׁ
הָאַרְנָב
מֵחַפֵּשׂ
אֶת הַזָּנָב"
ארץ היצירות האבודות
של ארז הימן . איורים :מורן ברק .
על מה הספר ? ומה המסרים ? על כך מספר ארז הימן
הקישור ליפנכם .
בהוצאת מטר/2015
https://www.youtube.com/watch?v=hPLPy2yrhQQ
של ארז הימן . איורים :מורן ברק .
על מה הספר ? ומה המסרים ? על כך מספר ארז הימן
הקישור ליפנכם .
בהוצאת מטר/2015
https://www.youtube.com/watch?v=hPLPy2yrhQQ
יוסי בנאי
הלכו לאיבוד
/יוסי בנאי .מוני אמריליו
https://www.youtube.com/watch?v=fsGOfZeowxI
"אז מי ששמע, ומי שמצא
נוף שאבד - אש שכבתה
חליל של רועים - עובד אדמה,
שיעשה טובה,
ולנו יחזיר את האבידה."
מילים http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=497&wrkid=11637
הלכו לאיבוד
/יוסי בנאי .מוני אמריליו
https://www.youtube.com/watch?v=fsGOfZeowxI
"אז מי ששמע, ומי שמצא
נוף שאבד - אש שכבתה
חליל של רועים - עובד אדמה,
שיעשה טובה,
ולנו יחזיר את האבידה."
מילים http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=497&wrkid=11637
הנמלה האדומה הקטנה
נמלה קטנה אדומה איבדה את דרכה אל קינה.
עצובה מחפשת את הדרך הביתה,ובמסעה היא נתקלת בבתים של בעלי חיים אחרים
קינים מחילות מערות.התגובות לא תמיד היו נעימות,אבל סוף היה גם היה,סוף טוב .
ספר משנת 1978. 1984 יצא בהוצאת כתר.
דפי הספר עבים שימו לב לגודלי הקינים מהגדול לקטן .
נמלה קטנה אדומה איבדה את דרכה אל קינה.
עצובה מחפשת את הדרך הביתה,ובמסעה היא נתקלת בבתים של בעלי חיים אחרים
קינים מחילות מערות.התגובות לא תמיד היו נעימות,אבל סוף היה גם היה,סוף טוב .
ספר משנת 1978. 1984 יצא בהוצאת כתר.
דפי הספר עבים שימו לב לגודלי הקינים מהגדול לקטן .
סיפור לשבת: השבת אבידה שלא נמצאה
 
בתו הבכירה של רבי זושא מאניפולי הגיעה לפרקה, ובידו אין מאומה לתת לה נדוניה והבריות לא רצו להשתדך עימו. בראות אשת הרב את מצב בתה, הפצירה בו שיעזוב את תלמודו ויצא לבקש נדבות מאנשים טובים, ובכך ימלא את חובתו כאב לבתו.
 
שמע רבי זושא בקול אשתו, ושם פעמיו לראשונה לעיר קוריץ, שם כיהן כרב חברו הקדוש רבי פנחס מקוריץ. ראה רבי פנחס את רבי זושא ושמח מאוד בבואו, פלפלו השניים בדברי תורה ויראה, ואז שאל רבי פנחס: "מה גרם לכבודו לעזוב את ספריו ולבוא לכאן?"
 
ענה רבי זושא שחפץ הוא לאסוף מעות להשיא את בתו, ורוצה הוא המלצה מרבה המפורסם של קוריץ. רבי פנחס נחרד למחשבה שרבי זושא הצדיק יסתובב כאחד העניים בעיר, מיד שלף 300 רובל שהיוו סכום אדיר, נתן בידו והורה לו לחזור ללמוד ובכסף ישתמש לחתונת בתו.
 
בעוד רבי זושא יוצא מקוריץ כשהודיה לה' על שפתיו, שמע יללות מרות של אשה בוכייה. מיד ניגש רבי זושא למקום, וראה יהודייה בוכה על שאיבדה ארנק ובו 300 רובל וסביבה סקרנים רבים. "אני מצאתי את כספך", אמר רבי זושא. "הבי לי סימנים ואתנהו לך".
 
"300 רובל היו בארנק", בכתה האשה. שלף רבי זושא 250 רובל, הושיט לה ואמר: "50 רובל אני מותיר לעצמי כשכר טרחה".
 
האישה זעקה: "גזלן! הב את כספי. שני רובל בלבד אתן לך כשכר". אך רבי זושא מסרב. עוד הם מתווכחים, ושני בחורים חילצו את הכסף מידו ומסרוהו לאשה, כשהם מתרים בו שאם לא יעזוב את המקום יטעם מנחת זרועם.
 
בבושת פנים עזב רבי זושא את המקום, בגבו תקועים כסכינים חדים מבטיהם הרושפים של הנוכחים. אבל הם לא הסתפקו בכך שעזב. בלהט ניגשו לרבי פנחס מקוריץ לספר לו על היהודי החצוף שלא התבייש לבקש שכר עבור מצות השבת אבידה.
 
רבי פנחס שמע את תיאורם ומיד חקר: "כיצד נראה היהודי?" שאלם. הנוכחים פירטו את מראהו החיצוני של רבי זושא. בטוחים היו שכעת יקרא לו הרבי וייסרהו בשוטי לשונו על שכה מזלזל הוא במצוות ועושה מהן מסחר.
 
אך לתדהמתם טפח רבי פנחס על מצחו וקרא בעצב: "הן גדול בתורה הוא האיש. רבי זושא מאניפולי הוא. כאחד הריקים ביזיתם אותו"... הנוכחים התנצלו שלא ידעו כלל שאיש קדוש הוא, אבל הוסיפו להגנתם שהוא היה זה שהתנהג בצורה מעוררת חשד.
 
אכן, הסכים איתם הרבי מקוריץ. לא מצליח אני להבין מדוע נהג כך. אך דעו לכם שאני בעצמי נתתי לו את הכסף והוא השיב אבידה שכלל לא מצא. לכשיבוא רבי זושא שוב – אשאלהו מדוע נהג כך.
 
עברו ימים וחודשים ושני ענקי הרוח נפגשו שוב. תוך כדי השיחה שאל רבי פנחס את רבי זושא: "אמור לי ידידי היקר, יודע אני שלא מצאת שום אבידה ואת הכסף שנתתי לך החזרת. מה ראית לנהוג בצורה כזו ולבקש שכר טרחה עבור המצווה?"
 
השיב רבי זושא בענוות-חן: "יצרי הרע הסיתני שאשיב אבידה שלא מצאתי. עבורה אקבל בוודאי כבוד רב. אוי לי אם אשיב ואקבל כבוד. מוכרח הייתי לבזות את עצמי כדי להרוויח מצווה שלמה".
 
https://www.hidabroot.org/article/85357
 
בתו הבכירה של רבי זושא מאניפולי הגיעה לפרקה, ובידו אין מאומה לתת לה נדוניה והבריות לא רצו להשתדך עימו. בראות אשת הרב את מצב בתה, הפצירה בו שיעזוב את תלמודו ויצא לבקש נדבות מאנשים טובים, ובכך ימלא את חובתו כאב לבתו.
 
שמע רבי זושא בקול אשתו, ושם פעמיו לראשונה לעיר קוריץ, שם כיהן כרב חברו הקדוש רבי פנחס מקוריץ. ראה רבי פנחס את רבי זושא ושמח מאוד בבואו, פלפלו השניים בדברי תורה ויראה, ואז שאל רבי פנחס: "מה גרם לכבודו לעזוב את ספריו ולבוא לכאן?"
 
ענה רבי זושא שחפץ הוא לאסוף מעות להשיא את בתו, ורוצה הוא המלצה מרבה המפורסם של קוריץ. רבי פנחס נחרד למחשבה שרבי זושא הצדיק יסתובב כאחד העניים בעיר, מיד שלף 300 רובל שהיוו סכום אדיר, נתן בידו והורה לו לחזור ללמוד ובכסף ישתמש לחתונת בתו.
 
בעוד רבי זושא יוצא מקוריץ כשהודיה לה' על שפתיו, שמע יללות מרות של אשה בוכייה. מיד ניגש רבי זושא למקום, וראה יהודייה בוכה על שאיבדה ארנק ובו 300 רובל וסביבה סקרנים רבים. "אני מצאתי את כספך", אמר רבי זושא. "הבי לי סימנים ואתנהו לך".
 
"300 רובל היו בארנק", בכתה האשה. שלף רבי זושא 250 רובל, הושיט לה ואמר: "50 רובל אני מותיר לעצמי כשכר טרחה".
 
האישה זעקה: "גזלן! הב את כספי. שני רובל בלבד אתן לך כשכר". אך רבי זושא מסרב. עוד הם מתווכחים, ושני בחורים חילצו את הכסף מידו ומסרוהו לאשה, כשהם מתרים בו שאם לא יעזוב את המקום יטעם מנחת זרועם.
 
בבושת פנים עזב רבי זושא את המקום, בגבו תקועים כסכינים חדים מבטיהם הרושפים של הנוכחים. אבל הם לא הסתפקו בכך שעזב. בלהט ניגשו לרבי פנחס מקוריץ לספר לו על היהודי החצוף שלא התבייש לבקש שכר עבור מצות השבת אבידה.
 
רבי פנחס שמע את תיאורם ומיד חקר: "כיצד נראה היהודי?" שאלם. הנוכחים פירטו את מראהו החיצוני של רבי זושא. בטוחים היו שכעת יקרא לו הרבי וייסרהו בשוטי לשונו על שכה מזלזל הוא במצוות ועושה מהן מסחר.
 
אך לתדהמתם טפח רבי פנחס על מצחו וקרא בעצב: "הן גדול בתורה הוא האיש. רבי זושא מאניפולי הוא. כאחד הריקים ביזיתם אותו"... הנוכחים התנצלו שלא ידעו כלל שאיש קדוש הוא, אבל הוסיפו להגנתם שהוא היה זה שהתנהג בצורה מעוררת חשד.
 
אכן, הסכים איתם הרבי מקוריץ. לא מצליח אני להבין מדוע נהג כך. אך דעו לכם שאני בעצמי נתתי לו את הכסף והוא השיב אבידה שכלל לא מצא. לכשיבוא רבי זושא שוב – אשאלהו מדוע נהג כך.
 
עברו ימים וחודשים ושני ענקי הרוח נפגשו שוב. תוך כדי השיחה שאל רבי פנחס את רבי זושא: "אמור לי ידידי היקר, יודע אני שלא מצאת שום אבידה ואת הכסף שנתתי לך החזרת. מה ראית לנהוג בצורה כזו ולבקש שכר טרחה עבור המצווה?"
 
השיב רבי זושא בענוות-חן: "יצרי הרע הסיתני שאשיב אבידה שלא מצאתי. עבורה אקבל בוודאי כבוד רב. אוי לי אם אשיב ואקבל כבוד. מוכרח הייתי לבזות את עצמי כדי להרוויח מצווה שלמה".
 
https://www.hidabroot.org/article/85357
אבדות, רומן גנוז מאת לאה גולדברג הוצ. הקיבוץ המאוחד
 
ראה אור לראשונה בשנת 2010, במלאת ארבעים שנה למותה של המשוררת (1970-1911).
עלילת הרומן מתרחשת בברלין בשנים הגורליות 1933-1932. גיבור אבדות הוא אלחנן קְרוֹן, משורר עברי ואזרח פלשתינה (א"י), שהגיע למטרופולין לשם השלמת מחקר מדעי. מפגש מפתיע עם סטודנטית גרמנייה צעירה ואובדן כתב היד של הטובה ביצירותיו משנים את תוכניותיו בברלין.
התפתחות הקשר בין השניים והחיפוש המעין-בלשי אחר כתב היד האבוד מתרחשים במקביל לעליית הנאצים לשלטון, וסופם שהם מושפעים מן האירועים ההיסטוריים. בתוך כך משורטטת הווייתה הקוסמופוליטית של ברלין בת הזמן, "עיר מוצקה זו התלויה על בלי-מה, עיר השלום והחופש על פי תהום הדם".
לאה גולדברג חיברה את אבדות במחצית השנייה של שנות ה-30', כנראה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. באותה עת פרסמה אחדים מפרקי הרומן בעיתונות, אך לבסוף בחרה שלא להוציאו לאור – אולי משום שהמלחמה שינתה כליל את הפרספקטיבה על האירועים המתוארים בכתב היד.
מטבע הדברים, נלוו להחלטה בדבר פרסום הרומן הגנוז לא מעט לבטים. בין השיקולים שהכריעו לבסוף את הכף בעד פרסום הרומן היו ההבנה, שמדובר בניסיון המקיף ביותר של לאה גולדברג ליצור מִבדֶה ספרותי (אף יותר מאשר ברומן שפרסמה ב-1946, והוא האור); ייחודיותו של הרומן על רקע ספרות העברית בת הזמן; וזיקתו לחיי המחַברת (זהו מעין עיבוד אמנותי לחוויותיה של גולדברג מלימודיה בגרמניה).
הקריאה כיום באבדות מגלה בו, לצד איכויותיו הספרותיות, גם תיעוד בזמן אמת של רוח התקופה ומבט מרחיק-ראות על המתרחש. פירוט על כך מובא באחרית הדבר המקיפה לספר, המבקשת להאיר את הרומן על רקע תקופתו ומכלול כתיבתה של לאה גולדברג. את אחרית הדבר כתב גדעון טיקוצקי, שאיתר את כתב היד בעזבונה של גולדברג וערך את הספר.
 
http://www.kibutz-poalim.co.il/page_8885
 
ראה אור לראשונה בשנת 2010, במלאת ארבעים שנה למותה של המשוררת (1970-1911).
עלילת הרומן מתרחשת בברלין בשנים הגורליות 1933-1932. גיבור אבדות הוא אלחנן קְרוֹן, משורר עברי ואזרח פלשתינה (א"י), שהגיע למטרופולין לשם השלמת מחקר מדעי. מפגש מפתיע עם סטודנטית גרמנייה צעירה ואובדן כתב היד של הטובה ביצירותיו משנים את תוכניותיו בברלין.
התפתחות הקשר בין השניים והחיפוש המעין-בלשי אחר כתב היד האבוד מתרחשים במקביל לעליית הנאצים לשלטון, וסופם שהם מושפעים מן האירועים ההיסטוריים. בתוך כך משורטטת הווייתה הקוסמופוליטית של ברלין בת הזמן, "עיר מוצקה זו התלויה על בלי-מה, עיר השלום והחופש על פי תהום הדם".
לאה גולדברג חיברה את אבדות במחצית השנייה של שנות ה-30', כנראה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. באותה עת פרסמה אחדים מפרקי הרומן בעיתונות, אך לבסוף בחרה שלא להוציאו לאור – אולי משום שהמלחמה שינתה כליל את הפרספקטיבה על האירועים המתוארים בכתב היד.
מטבע הדברים, נלוו להחלטה בדבר פרסום הרומן הגנוז לא מעט לבטים. בין השיקולים שהכריעו לבסוף את הכף בעד פרסום הרומן היו ההבנה, שמדובר בניסיון המקיף ביותר של לאה גולדברג ליצור מִבדֶה ספרותי (אף יותר מאשר ברומן שפרסמה ב-1946, והוא האור); ייחודיותו של הרומן על רקע ספרות העברית בת הזמן; וזיקתו לחיי המחַברת (זהו מעין עיבוד אמנותי לחוויותיה של גולדברג מלימודיה בגרמניה).
הקריאה כיום באבדות מגלה בו, לצד איכויותיו הספרותיות, גם תיעוד בזמן אמת של רוח התקופה ומבט מרחיק-ראות על המתרחש. פירוט על כך מובא באחרית הדבר המקיפה לספר, המבקשת להאיר את הרומן על רקע תקופתו ומכלול כתיבתה של לאה גולדברג. את אחרית הדבר כתב גדעון טיקוצקי, שאיתר את כתב היד בעזבונה של גולדברג וערך את הספר.
 
http://www.kibutz-poalim.co.il/page_8885
ספר האבדות והמציאות / לוסי פולי / כתר
 
 
1928. תום ואליס נפגשים במקרה במסיבה. הם הכירו כילדים והיו חברי נפש, והנה הם שוב ביחד, אנשים צעירים שעתידם לפניהם: הוא חולם בסתר להיות אמן. היא היתה רוצה ללמוד באוניברסיטה אף שאין זה יאה לאישה.
1968. קייט דרלינג נוסעת לקורסיקה כדי לפגוש את הצייר הנודע תומאס סטאפורד ולשמוע את סיפורה של סבתהּ אליס, שעל דבר קיומה לא ידעה דבר עד כה.
עד כה ידעה קייט שאמה, רקדנית נודעת, גדלה בבית יתומים. אבל סבתה המאמצת התוודתה לפניה יומיים לפני מותה על חטא נורא: מכתב וציור שקיבלה לפני שנים היו יכולים לשנות את חייהן, אבל היא שמרה את סודם לעצמה. הווידוי מוביל את קייט למסע אל הים התיכון ואל ראשית המאה, מסע שבו תגלה את משפחתה האמיתית ובו אולי תמצא גם את הנפש התאומה שלה.
ספר האבידות והמציאות הוא רומן מרגש על נקודות המפגש של האמנות והחיים, של האהבה והאכזריות, ובמרכזו דמויות בלתי נשכחות שמקימות לחיים ימים שאינם עוד.
לוסי פולי מתגוררת בלונדון. ספר האבידות והמציאות, הרומן הראשון פרי עטה, מתורגם ל-14 שפות.
"רומנטי להפליא ומהנה עד מאוד" – דיילי מייל
 
http://www.keter-books.co.il/page_14944
 
 
1928. תום ואליס נפגשים במקרה במסיבה. הם הכירו כילדים והיו חברי נפש, והנה הם שוב ביחד, אנשים צעירים שעתידם לפניהם: הוא חולם בסתר להיות אמן. היא היתה רוצה ללמוד באוניברסיטה אף שאין זה יאה לאישה.
1968. קייט דרלינג נוסעת לקורסיקה כדי לפגוש את הצייר הנודע תומאס סטאפורד ולשמוע את סיפורה של סבתהּ אליס, שעל דבר קיומה לא ידעה דבר עד כה.
עד כה ידעה קייט שאמה, רקדנית נודעת, גדלה בבית יתומים. אבל סבתה המאמצת התוודתה לפניה יומיים לפני מותה על חטא נורא: מכתב וציור שקיבלה לפני שנים היו יכולים לשנות את חייהן, אבל היא שמרה את סודם לעצמה. הווידוי מוביל את קייט למסע אל הים התיכון ואל ראשית המאה, מסע שבו תגלה את משפחתה האמיתית ובו אולי תמצא גם את הנפש התאומה שלה.
ספר האבידות והמציאות הוא רומן מרגש על נקודות המפגש של האמנות והחיים, של האהבה והאכזריות, ובמרכזו דמויות בלתי נשכחות שמקימות לחיים ימים שאינם עוד.
לוסי פולי מתגוררת בלונדון. ספר האבידות והמציאות, הרומן הראשון פרי עטה, מתורגם ל-14 שפות.
"רומנטי להפליא ומהנה עד מאוד" – דיילי מייל
 
http://www.keter-books.co.il/page_14944
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.