8 דקות בגן עדן
יש בשיר הזה התפתחות שמאוד מתאימה לסקס: זה מתחיל לאט, בצליל הגיטרה הקסומים והעדינים של פייג´, לאט לאט, מצתרף ג´ון פול ג´ונס עם הקלידים שלו, שנשמעים כמו חליל רועים מרוחק, ובדיוק כשמתרגלים למלודיה מגיע קולו המלאכי של פלאנט, והמילים (בשלב הזה עדיין מקשיבים קצת למילים) המפתחות לליידי מפתח לגן עדן, הקול של פלאנט משתלב בצורה מדהימה עם הקלידים שפתאום נשעמים כאילו הם עולים הקלידים, הכל יותר אווירה רומנטית איטית מתוקה, של נשיקות קטנות ומגעים מהוססים של ליטוף וחושניות. ואז בסוף הבית הראשון חוזרת הגיטרה, והשיר עולה שלב. הבית השני הוא דיאלוג מדהים בין גיטרה לקול כשהקלידים האיטיים והשקטים נעלמים לגמרי, כאן כמובן המילים כבר לא חשובות לגמרי ונעלמות לגמרי, הדיאלוג בין הגיטרה לקול של פלאנט הופך לגוף אחד שנעה יחד ונכנס לקצב, ואז בדיוק בשניה הנכונה, נכנסים התופים, ככה לאט בשקט רק בשביל לתת קצב, וללוות את שני הגופים שהפכו לאחד באותו הקצב. ואז הקצב הופך מהיר, הכל זז מהר התשוקה של הגיטרה הקצב של התופים הופכים יחד למערבולת של רגשות, סולו גיטרה משתלב בקול מלא עוצמה של פלאנט, התופים ממשיכים לקבוע הטון ולהתקדם השיר הופך למהיר יותר, ואז שניה לפני הסוף, קצת אחרי השיא, יש שוב רגיעה מתוקה והקול של פלנאט מתוק כשהיה בהתחלה מחזיר את הנשימה והופך את הכל ממלא תשוקה למתוק ואהוב. אז מה הבעיה?, כל זה בשמונה דקות, מי שעובר את התהליך הזה במקביל לשיר, אולי יקבל נקודות מהחברה שלו על הליווי המוסקאלי (גם זה לא בטוח כי זה הפך לבנאלי כבר לפני 20 שנה), אבל מה, ישלחו אותו להתאמן לבד בבית על שירים ארוכים יותר