שירו לאלהים

שירו לאלהים

אני זוכר את זה כאילו עכשיו, המעמד: יום כפור לפני כ20 שנה, נהוג לומר אחרי תפילת ערבית של י"כ את שיר היחוד שזה בעצם שיר תהלה לאלהים, והנה פתאום מחשבות מחרידות ממלאות את מוחי ואני מתמלא בוז לאלהים הזה שכל מה שיש לו בראש זה שישירו לו שירי תהלה ושישתחוו לו, ממש בנוסח הרודן העירקי וקודמו נבוכדנצאר לפני אלפי שנים, אני מאוד נבהלתי מהמחשבות של עצמי וניסיתי לגרש אותם. אוי אילו רק היה לי שכל אז, והייתי הולך בעקבות המחשבות והרגשות שלי, לא הייתי נמצא היום במצב המביך הזה. דעת אמת, ה.ל.ל., איפה הייתם אז כשהייתי צריך מישהו שיפקח לי את העינים?
 

G.O.D

New member
למה לירוק לבאר ממנה אתה שותה

ואני אומר את זה בתור דתל"ש. אתה שלפי הכינוי שלך אני מבין שנמצא עדיין בעולם החרדי ויונק את כל ההטבות של העולם הזה בלי לשלם את המחיר של להיות שומר תרי"ג מצוות. שיר ההלל הזה תוקן ע"י בני אדם ותאמין לי שלאלוהים לא מזיז כלום אם אתה תשיר את השיר ואם אני אשיר או סבתא שלי תשיר. העינין הוא שבתור בן אדם מאמין אתה צריך להרגיש צורך לשיר את זה לאלהים, על כל מה שהוא נתן לך. ואם אתה מזדהה יותר עם השיר "תודה" של חיים משה אתה יכל לשיר גם אותו, לאלהים זה ממש לא משנה, תאמין לי אני עשיתי איתו דיבור צפוף והוא אמר לי שזה מבחינתו אותו דבר...
ואם אתה לא מאמין שאלהים נתן לך משהו או שאתה לא מאמין באלהים בכלל, חופשי אחי, אבל אל תזלזל במי שכן. לאמונה כח חזק, אלי אני מבטיח לפרסם פה מאמרון או אולי יותר סיפור של חזרה בשאלה מזוית קצת שונה, לפחות לדעתי. G.O.D
 

SoOren

New member
רצוי לירוק לבאר ממנה אתה שותה גועל.

ככה שאמרת ה"אל תירק לבאר ממנה אתה שותה" לא תופסת במקרה הזה.
 

G.O.D

New member
זה הקטע שהכי מרגיז אותי אצל...

דתלשי"ם ובעיקר אצל חרדלשי"ם. מרוב שאתם מתלהבים מהקטע של החילוניות אתם יורקים לבאר ממנה שתיתם כ"כ הרבה זמן, ולא סתם יורקים אלא מגלגלים סמוחטה ענקית בפה וככה עם כל הלב מעיפים אותה לתוך הבאר בנקודות הכי כואבות (כי אתם היתם שם ואתם יודעים איפה הבטן הרכה). ובכן ידידי זה ממש לא חוכמה, החוכמה זה לעזוב את הדת מיתוך מחשבה, בחירה ומתן כבוד, אני לא יודע מה הרקע שלך, אבל הנטייה הזו לזלזל בדת ובכל מרכיביה בגלל שבחרת להפסיק לישמור ניראה ממש ילדותי, כמו ילד קטן שבסוף השנה מקלל את הגננת כי שנה הבאה הוא עובר לבית ספר... אוקיי אתם חילוניים ומזיינים חופשי (ראיתי בפרטים שלך שזה מענין אותך) והולכים למועדונים, חופשי אחי תזיין, תשתזף תאכל תעשה מה שאתה רוצה, אבל תיזכור X שנים חיית בחברה מסויימת בתנאים מסויימים ולא ניראה לי שכ"כ סבלת שם, ואני מניח שתגיע למסקנה באיזשהו שלב שזיונים זה לא הכל בחיים וגם מזה ימאס לך בסוף, ואז תתהה "מה אני עושה עם החיים חסרי המשמעות שלי?" מיכאן יכולות לעלות כמה אפשרויות: 1)תמשיך לחיות בחוסר מעש רוחני ותמשיך כל היום לירקוד, לזיין ולאכול... 2) תיסע להודו לחפש את עצמך שם 3) תלך לפסיכולוג שיעשוק אותך ובסוף תגיע למסקנה מי אתה ומה אתה 4) תתחיל ליקרא פילוסופיה יהודית, שפינוזה, קאנט והמון המון ישעיהו ליבוביץ. אני למזלי עוד שהייתי דתי התחלתי בדרך הרביעית, ולכן כיום שאני כבר לא דתי אני מבין את הדרך שלי, אני מבין את הדתיים (כקבוצה ולא כיחידים הרי כל אדם הוא עולם ומלואו) ואני רוחש המון כבוד לדת בכלל לדתיים בפרט וגם לרבנים, זהו כבוד המלווה בביקורת קשה וגם בחילוקי דעות רבים אבל לרגע אחד אני לא מתכוון לירוק לשם. הדת נתנה לי הרבה ערכים וסולם עדיפויות שונה עובדה שהיום כחילוני נותנת לי יתרון עצום על נערים בני גילי שגדלו בעולם החילוני. אם עושים הקבלה גסה דתל"ש (או חרדל"ש) הוא בערך 5 שנים יותר מבוגר נפשית מחילוני בן גילו (כמובן שיש יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן). וכל זה בזכות הדת ביזכות התורה וביזכות הערכים. אז אחי, חופשי תיהיה חילוני, גם אני כזה, אבל תתן כבוד לעולם שעשה ממך מה שאתה, אם תחשוב על זה בצורה אמיתית עם עצמך (תוציא כל אינטרס, נגיעה אישית ומירמורים מיותרים) תיראה שהדת תרמה לך הרבה. בהצלחה, G.O.D נ.ב נעשו פה מספר הכללות אז לכל המקטרגים והקטנוניים אני יודע שאתם מכירים אחד שהוא לא כזה וזה בכלל לא ככה כי הסבתא של הדודה של השכן מימול היא דווקא לא ככה אלא אחרת לגמרי...
 
בדיחה בנושא

מכיוון שכולנו (כמעט) סוחבים רקע, אני מניח שהמושגים יהייו מוכרים... עומד לו יהודי בתפילה, וכל הזמן משוטטות מחשבותיו לכל עבר, ועל מילות התפילה אינו חושב כלל. בסוף השמונה-עשרה, הוא אומר את הפסוק: "יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך יי צורי וגואלי". אחרי התפילה הוא שואל את הרבי שלו: "איך אנחנו מבקשים מאלוהים שיקבל את ´הגיון ליבי´, והרי אנחנו חושבים על כל דבר מלבד התפילה?" "לא נורא" עונה לו הרבי, "גם באמירת הפסוק הזה אינך חושב על תוכן הדברים..."
 
און נאך א ויץ:

"אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו- בשם יהוה אלהינו נזכיר". אצל הגויים- כדי להגיע ליריד בלייפציג צריכים רכב וסוסים, ואילו אנו-נחלתך- בשם יהוה אלהינו נזכיר, רק נתחיל את התפילה- ואנחנו כבר כל כולנו, על מחשבותינו, ביריד בלייפציג
 

חי אדר

New member
שירו לחכמה

יצרתה לעצמך מערכת רגשות עויינת על בסיס דברים שאין להם כל יסוד. אין כל חובה לומר את שיר הייחוד. ואם תבדוק היטב בהלכה תווכח לדעת כי על עניין זה נסובה מחלוקת חריפה. יש השוללים את אמירת הפיוטים והשבחים. אם כן היסקתה מסקנה גורפת על בסיס מנהג שאין לו כל אחיזה ושורש בהלכה. אם כן, דומני שצריך להיבהל יותר, מחריצת מסקנות חפוזות ללא עיון מקיף ויסודי בשורשי הדברים.
 
שוב..

1. אז יש מחלוקת, אז מה, וכי השוללים את שיר היחוד והפיוטים אין להם קטעי תפילה אחרים בהם הם "מתחנפים" לאל בורא עולם? אז שיר היחוד זו הדוגמא שהוא הכיר אז, הטענה היא האם אלוהים (אם יש כזה) אכן חשוב לו שכך יהללו אותו? זה מה שעושה לו את זה? 2. אני לא יודע מאיזו קהילה אתה (חסידים, ליטאים וכו´) ומה מצבך המשפחתי, אבל מענין יהיה לראות את תגובתך אם בנך ירצה לומר את ההפטרה או הקריאה בבר מצוה שלו לפי מנהג אחר לגמרי.... זו הייתה הסיטואציה שהוא תיאר, הוא היה אז צעיר, וכך נהגו בבית הכנסת של אבא שלו, והוא כתב שזה היה המנהג.... 3. בכלל אני כבר מתקשה לסווג אותך בגלל המסרים הכפולים שלך, מצד אחד אתה תמיד בעד בדיקה יסודית של כל שאלה, ובהחלט מסכים שהעובדה שגדולי הראשונים כתבו משהוא זה לא מחייב שזה נכון, ומצד שני אתה תמיד דוס במסקנותיך....
 

חי אדר

New member
לא דוס ולא פרדוקוס

אם תבחן את תגובתי תימצא לנכון כי ביקורתי מתייחסת למסקנות הגורפות על בסיס אפיזודה שולית. מוטחת ביקורת על כל הדת על בסיס מקרה פרטי שאינו ממהותה ונשמת אפה של היהדות. לכך מכוונים דבריי. לעניין האם יש לאלהים צורך בתפילה ברוודאי שלא. עניין זה נדון בארוכה לאורך פרקיו של המורה נבוכים ולכך רמזתי בהודעתי בצייני כי יש מחלוקת. מכאן שאין לי מסרים כפולים. אדרבא: דבריי רק מחזקים את אשר אני מציין זה מכבר דרושה בדיקה יסודית. או בלשון התמרורים : עצור בטרם תעבור.
 
אתה לא מבין ענין

המחשבות הללו עלו במוחי במקרה כשאמרתי את שיר היחוד, אבל האמת היא שכל התפילות מלאות הלל וסגידה לאלהים
 

חי אדר

New member
רבות מחשבות

ידיד היקר, ביקורתי הוסבה כנגד ההישתלחות הגורפת מבלי לבחון את הדבר ביסודו. כפי שציינתי הנקודה שגרמה לך לתהות כבר נידונה אצל חכמים מסויימים, אשר היתנגדו לאמירת שבחים ופיוטים. מכל מקום הפיוטים והשבחים אינם למען האל אלא למען האדם. אולם תהיות עולות לאדם באשר הוא אדם. אך איני חושב שמציאת אבסורד בהיתנהגות מסויימת צריכה להוות בסיס להתקפה כוללת. אמחיש את דבריי בלבטים אישיים שלהלן: לא אחת כאשר אני עומד בצפירה ביום הזיכרון, אני שואל את עצמי: האין זה אבסורד לעמוד לזיכרון בני אדם שאינם יודעים ומרגישים שאנו עומדים לכבודם? האם אנו מטפחים פולחן מתים? עם זאת אני מיד מתעשת ואומר לעצמי אוקיי, זה מוזר ואבסורד מעבר לכל היגיון, אולם מאחר והחוק והחברה קבעו שזאת דרך ביטוי הכבוד עליי לכבדה, גם אם אין היא עולה בקנה אחד עם מהלך הרציונלי של הגיגי ליבי. האדם באשר הוא אדם זקוק לפולחנים מסויימים אשר מחזקים אצלו את תחושת הביחד. אין מה לעשות לב בשר לנו ולא אבן דוממת אנו.במובן מסויים, על בסיס זה עשוי להיפתח נתיב להבין את מערך התפילה.
 
למעלה