שירה בציבור
יום שישי, הבלאגן בבית חוגג, נו, מה חדש. אני עושה סדר. זורקת ניירות וחשבונות ישנים, מקפלת כביסה. בשקית אחת אני מוצאת קלטת שלקחתי מהבית של ההורים לפני כמה חודשים. ידעתי מה יש שם. אבל כל הזמן הזה שזה אצלי, לא העזתי להשמיע. מקודם הנחתי את הקלטת בטייפ, הרצתי אחורה. הידיים רעדו. כמעט כמו עכשיו. בהתחלה של הקלטת אני שרה את השיר הופלסלי דיווטד טו יו של אוליביה ניוטון ג´ון. ליאת נקרעת מצחוק. לילך עושה קולות מפגרים, שלושתינו משתוללות מצחוק. אחר כך היא מכריחה את אחי לשיר את "במבה לה רולי" (מכירים?). פתאום אני שומעת את הקול שלה, אחיותיי שרות שירים, מדברות על שטויות. שתיהן קטנות. קלטת מלפני איזה עשר שנים. הן שרות שם את "ארץ שנאהב היא לנו אם ואב", וכל מיני שירים ששינו את המילים שלהם למשהו מצחיק(ע"ע סמדר שיר ב"שירים קטנים", אם מישהו זוכר). 40 דקות הן מקשקשות שם, יחד עם אחי שהיה אז בן שנה ותשעה חודשים(היא דגדגה אותו רק בשביל שיהיה מוקלט הצחוק שלו). הן מציגות אחת את השנייה: "עכשיו ליאת תשיר את השיר "ארץ ארץ ארץ"" ומוחאות כפיים(סוערות!) אחת לשנייה. עשר שנים. איזה שטויות דיברנו שם. כמה צחוק. יש לי שיתוק קטן עכשיו. הייתי חייבת לספר לכם.
יום שישי, הבלאגן בבית חוגג, נו, מה חדש. אני עושה סדר. זורקת ניירות וחשבונות ישנים, מקפלת כביסה. בשקית אחת אני מוצאת קלטת שלקחתי מהבית של ההורים לפני כמה חודשים. ידעתי מה יש שם. אבל כל הזמן הזה שזה אצלי, לא העזתי להשמיע. מקודם הנחתי את הקלטת בטייפ, הרצתי אחורה. הידיים רעדו. כמעט כמו עכשיו. בהתחלה של הקלטת אני שרה את השיר הופלסלי דיווטד טו יו של אוליביה ניוטון ג´ון. ליאת נקרעת מצחוק. לילך עושה קולות מפגרים, שלושתינו משתוללות מצחוק. אחר כך היא מכריחה את אחי לשיר את "במבה לה רולי" (מכירים?). פתאום אני שומעת את הקול שלה, אחיותיי שרות שירים, מדברות על שטויות. שתיהן קטנות. קלטת מלפני איזה עשר שנים. הן שרות שם את "ארץ שנאהב היא לנו אם ואב", וכל מיני שירים ששינו את המילים שלהם למשהו מצחיק(ע"ע סמדר שיר ב"שירים קטנים", אם מישהו זוכר). 40 דקות הן מקשקשות שם, יחד עם אחי שהיה אז בן שנה ותשעה חודשים(היא דגדגה אותו רק בשביל שיהיה מוקלט הצחוק שלו). הן מציגות אחת את השנייה: "עכשיו ליאת תשיר את השיר "ארץ ארץ ארץ"" ומוחאות כפיים(סוערות!) אחת לשנייה. עשר שנים. איזה שטויות דיברנו שם. כמה צחוק. יש לי שיתוק קטן עכשיו. הייתי חייבת לספר לכם.