שיקום

[ה-שונית]

שיקום

כבר שנה בקירוב שאני מסתובבת בקהילה הוירטואלית. זה קרה זמן קצר לאחר שנפרדתי ממנו. כשאני חושבת על זה, אני לא רואה את העניין שהייתי מוצאת בעולם הזה לולא אותו אירוע מצער. אבל עברתי תהליך עם עצמי, במהלכו טחנתי עד דק מה בעצם אירע ביננו, איך נשאבנו למצב העלוב בו נמצאנו טרם ההחלטה להיפרד, ואיך זה קרה דווקא לנו - הזוג שהיה צפוי להחזיק מעמד לנצח. בתקופה קשה זו שמחתי לגלות כמה רבים הם האנשים האוהבים שמקיפים אותי, שכל כך נמצאים שם בשבילי, הן בשביל העזרה הנפשית והן בשביל העזרה הטכנית - 24 שעות ביממה. אני מניחה שאני יכולה לזקוף זאת לזכותי. כנראה שאני לא אדם כל כך נורא ובלתי אפשרי, ככלות הכל. עם זאת, בעולם הוירטואלי מצאתי עולם נקי מעבר, נקי מאמפתיה למצבי, נקי מניתוחים ושאלות מעמיקות של מי אני, מה אני ומה מקומי ביקום. עולם בו אתה אף פעם לא לבד (מסתבר שתמיד יש עוד כמה פסיכים עם נדודי שינה) ובו אנשים איתם תוכל ללהג, בהם תוכל לעיתים להתעמר - ככל העולה על רוחך. מקום בו ניתן לשתף, לצחוק, ללעוג ולהגיד כל מה שעובר לך בראש - מבלי להיות מחויב לפרצוף, לשם, לכתובת, לגיל, למצב משפחתי, למקצוע, לרגשות. אבל גם קהילה זו מורכבת מאנשים עם פרצוף, רגשות ורגישויות, בהם ניתן לחוש לאט לאט, בינות לשורות, בינות למילים. וגם הם חשים אותך. ואכן, לא פעם נוצרה סקרנות משותפת ונפגשתי עם אותם אנשים שנגעו בי. בדרך כלל לא פיספסתי. כן, נכון, בררתי אותם בפינצטה. נקטתי בכל אמצעי הזהירות. מעטות היו הפעמים בהם לקחתי החלטות פזיזות. ואני חייבת לציין שהכרתי אנשים מדהימים שהקשר שלי איתם כבר מזמן עבר את גבולות הוירטואליה והם חברי עד עצם היום הזה. היו גם אנשים שהעניין המשותף שלנו נגמר אחרי זמן מה. כן, גם זה קורה. כמו בעולם האמיתי, לא תמיד קשרים מחזיקים. אפילו קשרים רומנטיים נרקמו דרך עולם זה. נמשכו יותר נמשכו פחות - זה לא ממש משנה. נגמר וזהו. עד היום אנו לעיתים פוגשים זה את זו פה, מברכים האחד את השניה לשלום, מחליפים כמה מילים וכל אחד פונה לדרכו. הכל מתוך כבוד הדדי. לפני כמה זמן הכרתי מישהו, אשר לגביו, בפעם הראשונה, הרגשתי אחרת. פעם ראשונה שחשבתי שיכול להיות לזה עתיד. אחד שהתיימר להכיר את צפונות הנפש, שהתיימר להיות אינטליגנט ובוגר, מחבק ותומך. אחד שהתיימר להשיל מעלי את המחסומים וההגנות (ויש כאלה בשפע, אתם יודעים). מה אומר, נסחפתי, נרתעתי ושוב רציתי. כן, התהליך הנורמלי במצבנו ושלא במצבנו. והחיים נכנסו לבלבלה - שלי ושלו כאחד. להגיד שהתקופה התאימה להיכרות מעין זו - לא, ממש לא! אבל כל כך רציתי שזה יעבוד, כל כך הייתי מוכנה לתת את עצמי ומעצמי ואפילו הזנחתי דברים חשובים. אבל הוא לא נתן, לא איפשר, עד שאפילו בחר לנהוג בי בזלזול. ואני, שאמנם מחסומים והגנות לי (שלפעמים הם במקומם ולפעמים לא) לא הייתי מוכנה לקבל את אותו זלזול. גם ללא אותם מחסומים והגנות, לאדם תמיד יהיה מעט כבוד עצמי, שעליו לעולם לא יתן לאיש לדרוך. נזפתי. כעסתי. הוא שמע ולא אמר דבר. וכל אחד פנה לדרכו עם תחושותיו הקשות. והוא - שידע כמה עולם זה ממלא אותי, כמה עולם זה חשוב לי - חדר לפרטיותי ובחר לפגוע בי דווקא באמצעות עולמי זה. כמה מאכזב היה לגלות שלא הוא זה שישמור על איפוק, לא הוא שילבן קודם עם עצמו מה קרה ביננו ומה עלולה להיות התוצאה של מעשיו. הוא בחר לפגוע לי בבטן הרכה, בצורה הכי בוטה והכי פוגענית שהותירה אותי ללא מילים, נטולת יכולת להגיב. כן, אז נעלמתי לכמה ימים. בימים אלה חשבתי המון והגעתי למסקנה שאני לא אתן לו לפגוע בחלקת האלוהים הקטנה שלי, שאני לא אתן לו להעיב על ההנאה שלי מלקחת חלק בעולם הזה, הכה קסום בעיני. הלוא ממילא מעטים הם האנשים שהצליחו לשזור את החוטים ולהבין את האאוטינג שהוא ניסה לעשות לי. ואני רק אבקש, שתחזרו שוב למה שכתבתי בעניין אותם דברים שלפעמים אנשים שוכחים ולהפנים אותם טוב, כדי לא אתם תהיו אלה שתעבירו אחרים את החוויה ושלא תאלצו כמוני לחוות אותה על בשרכם. שונית

 

[taltallim]

שונית...

לא יודעת על מי את מדברת... מן הסתם זה לעיניו או לעיניה - הודעת השיקום שלך. אבל נכרת הפגיעה שלך.. והכאב אולי גם העלבון(?) לא יודעת מה לומר לך מעבר לכך שבין אנשים (ומאחורי כל שם וירטואלי - יש אדם) קורים דברים חלקם נעימים וחלקם לא. וכמו בחיים - את כבר אמרת... פוגשים גם כאן מכל הסוגים ונראה לי שפה כמו שם... יש צורך באותן בקרות וסינונים שטוב ורצוי לעשות לפני שמתקרבים ונחשפים. וגם שם (כמו פה) אנשים שהיו פעם קרובים ועכשיו אולי רחוקים... מדברים, מלחשים, מרכלים, מעבירים אינפורמציה... הרי לא ממש האמנת שזו בועה סטרילית ורק את ששולטת בה לחלוטין. אז... נראה לי שהכי חשוב לקחת את הדברים בפרופורציה... ותמיד לזכור שהתקרבות לאנשים יש בה גם רווח וגם הפסד... תלתלים

 

[ה-שונית]

תודה

על תגובתך. באמת. וכנראה שאם חזרתי, הדברים כבר נכנסו לפרופורציות. וההודעה היתה בעיקר לעצמי, אבל החלטתי לחלוק בה איתכם. שונית

 

[אוריאנה.]

כמו להביט במראה

גם אני גיליתי את נפלאות הוירטואליה בתקופה קשה. הייתי לבד, עם תינוק שבקושי התייחסתי אליו, עם נישואים מתפוררים, מה לא. פתאום מצאתי אנשים שחשבו שאני נהדרת - ואם הם שיקרו או לא, לא ממש עניין אותי. הם שיקמו לי את האגו המרוסק וזה מה שהיה חשוב לי. אני מודה ומתוודה, הימרתי. לא ממש הפעלתי מסננים והגנות, כנראה בגלל שהייתי כ``כ אסירת-תודה לכולם, על שבכלל שמו לב אליי. גם אני הכרתי מישהו שמיצידי הייתי אפילו שוקלת חתונה שניה בגללו. לא מהצ`ט, לשם שינוי, אבל בהחלט בזכות העולם הוירטואלי. קרה לי איתו משהו מדהים - תוך שבוע וחצי מהיום בו הכרנו, נפגשנו. אני הרבה יותר איטית ופחדנית מזה. והעניין הוא... שהוא לא רוצה אותי. וזה כאילו הכי גרוע - העניין שאין לי שום תירוץ. זאת אני, האופי שלי. אין לי רעיון אחר. אני, כנראה, לא מה שהוא מחפש. שוב אותה סטירת-לחי, שוב מכה לאגו. אבל את יודעת, מה שלא הורג מחשל. אני לא אמות מזה, ואת? אוריאנה

 

[ה-שונית]

פחחחחח

בגלל גבר? למות?... לא צריך להגזים. הבעיה לא היתה הדחייה (היא, כפי שלא השתמע לשתי פנים, היתה הדדית), אלא האופן בה היא נעשתה. שונית

 

[אוריאנה.]

לא ולא

שאני אמות?! הביצה השמאלית שלי צוחקת. רבים ממנו כבר ניסו ולא הצליחו. התכוונתי למוות מטאפורי. דחיה? לא אצל נער-הזהב. הוא דוחה אותך בכזאת עדינות טובת-לב, שאפילו לכעוס עליו כמו בנאדם את לא יכולה. כלב.

 

[יערית]

וואו אל תפתחו את תיבת הפנדורה

זה כואב לי כל פעם שאני קוראת מחדש את אשר אתן כותבות, אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ואני לא חושבת שאכתוב כאן את הסיפור שלי, הוא היה עמוק,גם הוא התחיל כאן(בעולם הזה).... הוא נגמר כאן..... ועכשיו השתיקה...... יערית.

 

[אוריאנה.]

אבל המורה...

אני לא מדברת על הגירושים, היום בשבילי לגעת בבעלי לשעבר זה מגרה בערך כמו לגעת בפינג`אן. אני מדברת על הגבר החדש שהכרתי, זה שהוא נפלא בצורה חסרת-צורה ובשבילו גם אוריד את הירח. אוריאנה

 

[t@gel]

הודעת יום נבחרת-חובה לקר&#1493

הודעה מרגשת ומדהימה... הכאב עוטף את מילותייך... והתיקווה לשיקום מנסה להסיר כאב זה... כך אני הבנתי את המסר... אל תתני לאיש לקחת לך את האושר לשדוד את חלקת האלוהים הפרטית שלך... תודה על ההודעה... שלך, תגל

 

[יפעת*]

שונית

מבינה כל מילה שכתבת, חוויתי את החוויות האלה (בלי אאוטינג למזלי), וזה אכן כואב, מרגיז, מכעיס ומה לא, כשמישהו עושה דבר כזה. שמחה שאת כאן בכל זאת, למרות הכל. יפעת

 

[ה-שונית]

יפעת

זה לא היה אאוטינג, כמו ניסיון כושל לרצח אופי (והאופי שלי יש לו 9 נשמות לפחות). כל כך מצער לשמוע שעוד אנשים (ובעיקר נשים, כנראה) חוו חוויה מעין זו בצורה זו או אחרת. מסתבר שאנשים לעיתים שוכחים לעשות את ההפרדה בין העולם בו הכירו לעולם בו עליהם להיפרד... ועל כך יש רק להצטער. שונית

 

[תלתן אירי ירוק]

צער

קראתי את אשר כתבת. התחושה הראשונה שעלתה בי, היא צער. לא צער של רחמים, לא צער של הבנה, רק צער. צער שאנשים צריכים לעבור מדורי גיהנום, רק בכדי לקבל את הזכות, לטעימה מן האושר. אני יכול להגיד לך שאני מבין, שלכולנו יש את האקס/ית המיתולוגי. שכולנו נכוונו, אבל, אני לא מבין הכאב, הוא הכאב הפרטי שלך. באותה המידה, שאני נושא בכאביי הפרטיים, שאף אדם לא יוכל באמת להבין. אני יכול להוסיף, לומר שאני מבין את תחושת הבגידה. אבל גם זה לא מדוייק, אני יודע אמנם, מה המשמעות של להיות נבגד, אבל אני לא יודע, מה המשמעות שלה בעינייך. אני יכול לרחף מלמעלה, לפתור את כל שאמרת עם ``יהיה בסדר`` ישראלי. אבל אני לא יודע אם באמת יהיה כך, שכן, לא כל התשובות נתנו לי אני יכול לומר לך, שעל בסיס הכרותנו הוירטואלית הקצרה. התחלתי ביסוד הדמות שלך ברוחי. אני רואה אשה צעירה, אשר שולטת במילה הכתובה, וביוצא מן הפה. בעלת היכולת להחזיק אותי ער עד ארבע לפנות בוקר, ולו רק בכדי, לראות את שמה מרצד על גבי מסכי. לנהל איתה את השיחה הקטנה המשעשעת, שמורחת על פרצופי חיוך מטופש, שמשכיחה ממני ואף לדקה, את הצרות היומיומיות לא ידועות לי הסיבות לפגיעה של אותו אדם שפגע בך. ומכיוון, ואני לא חבר בפורום הזה, לא ידוע לי אם האאוטינג נעשה כאן. למען האמת, זה לא משנה יותר, מאשר כל רכילות זולה. אני לא חושב שאוכל לכנות אותו טיפש, קשה לי להאמין שאדם טיפש היה עובר, את מערכת הנישול והסנדרטים שאת (ואני מניח)מציבה. אני לא בא לגונן עליו, הוא מעניין אותי כקליפת השום. כל מה שנותר לי לחשוב על מעשיו, שהם כנראה נובעים מרוע, שאנשים כמוהו כה מוצלחים בהסתרתו. אין לי מילות נחמה, אני לא יודע מהי המילה שתסחוף אותך, ומתי לשתוק. אני לא מכיר את נקודות הלחץ שלך, ואת האזורים הממודרים. מה שכן אני נושא בקירבי, הוא הרצון להקשיב ואולי אף להציע נקודת מבט אובייקטיבית (למרות שאני לא מאמין שלאובייטיביות יש אחיזה במציאות). כמוני אני מניח, יש עוד המון. את חלקם את מכירה טוב יותר ממני ומן הסתם בוטחת בהם יותר. אם וכאשר, תחשבי שאת מוכנה לשתף, אהיה לך אוזן קשבת. אקבל אותך כ``שונית הוירטואלית`` אצטער בשבילך ואשמח עבורך. ``ידידות היא דבר בלתי נחוץ, כמו פילוסופיה, כמו אומנות...אין לה ערך קיומי; ואף על פי כן היא אחד מאותם דברים המעניקים ערך לקיום.`` (ס.ס.לואיס) שתהיה בכולנו היכולת לזהות את הטוב ולנצור אותו.

 

[ה-שונית]

ואוו....

האמת, לזאת לא ציפיתי. תגיד, כבר אמרתי לך היום שאני מאוהבת? ולא, אל תשתוק לעולם. כל מילה ממילותך סחפה אותי. שונית (עם דמעה בזווית עינה)

 

[chirab]

תלתן, קבל את הערכתי - שירה

 

[chirab]

יקירתי!!

אף אחד, אבל אף אחד, לא רשאי לגזול ממך את הנאותייך!!! את מזכירה לי תקופה שלי שעשיתי כיבוש יעדי טיול ובילוי בגלל האקס. אל תשקיעי בסיפור כל כך הרבה אנרגיה, תאמיני לי שיש מקומות שווים באמת להשקיע בהם. אני בטוחה שתהיי שמחה, ושאת יודעת שזה הדבר הכי חשוב בחיים!

 

[חן.]

תודה ששתפת אותי

מקרב לב

 

[שרי42]

ל``משתקמת``

כבר כתבתי עשרות הודעות במשך השנתיים האחרונות על כך שמאחורי המסך הקטן הזה שאליו זורמות חוויות, כאבים, שמחות וצחוקים - יושב א ד ם. לאנשים, יש נטיה לשכוח את המילה הקטנה הזו, בלהט רצונם להתבלט, להפגין חוכמה, שנינות ומה לא. הלחיצה על האייקון -שלח- נעשית לעיתים ללא מחשבה נוספת, עד כמה יכולים הדברים לפגוע וחבל. הכאב הזה שלך, הוא כל כך עמוק וניכר בכל מילה שכתבת. לומר לך שאני כואבת איתך, יהיה אולי נכון בחלקו, אך לא ממש נכון ולומר לך כי אני מצטערת בשבילך....לא יודעת אם המילה מצטערת במקומה... ויכולתי לומר לך שכל מי שנכנס לעולם הוירטואלי המופלא הזה חווה רגעים כאובים ומאכזבים המאפילים לעיתים על רגעי האושר הקטנים, אבל על כך אנו, הרי, מנהלות שיחות אין ספור (מזל שיש אי סי קיו כי אחרת היו חונקים אותנו כאן). ואין מי מאתנו שאין לו מחסומים והגנות ואין מי שלא סוחב את עברו וטוב שכך..שהרי אין עתיד ללא עבר, אבל, כל דבר יש לו מידה...מידה נכונה. אז תרשי לי לומר לך, על אף הכרותנו הוירטואלית הקצרה, כי יש בך כל כך הרבה....מהכל......את אינטלגנטית ושנונה, מופרעת במידה נסבלת, בדיוק כמו שאני אוהבת.....את חמה ו``פולניה`` כאחת.....את מצחיקה ואת יכולה להיות בלתי נסבלת.....ואני מחבקת....אוףףף איתך...בסדר,לא חזק... ואני חושבת שאני מאוהבת חחחחחחחחח(מה כ`פת לי מה יחשבו כולם) ואת יודעת מה.....ההפסד כולו שלו. מואההההההההההההההה

 

[גוגי=GUGI]

יש לה מזל בחיים!!!

שיש לה חברות כמוך!!! אמן עלי...

 

[ה-שונית]

לחברה (בלי מרכאות)

כן, כן... חברה. נכון, עוד לא נפגשנו. איננו בנות אותו הגיל או המצב המשפחתי ממש. אבל את מה שאני מרגישה כלפיך ומה שאת מהווה עבורי, אני חושבת שאת יכולה להבין גם מבלי שאכתוב על גבי הפורום את רשימת המכולת המרכיבה את המכלול האנושי המדהים שלך אכן זכיתי! שלך, שונית

 

[ענבר בן 31]

קצת באיחור, שונק`ה את לדעתי

לוקחת את זה יותר מידי קשה. נכון את בוחרת את חברייך בפינצ`טה , אבל גם את פגיעה מאד, אז השמוק הלך וסיפר משהו ...אז מה ? שיספר, לך יש את האמת שלך ואת שלמה איתה ככל הידוע לי..וזה מה שחשוב !!! אני מבין שאת שומרת על פרטיותך בקנאות, חשבת פעם למה ? מה זה מוסיף או גורע ממך ? צאי אל החלון הביטי סביב ותראי שסה``כ אנשים הם נחמדים ולא פוגעים..וגם אם מתכסים במעטפות של הסתרה תמיד יהיה מי שיפגע. שלא תביני לא נכון, אני מוקיע את המעשה שלו, אבל אני חושב שאילו היית פחות רגישה בנושאים האלה , היית יותר מחוסנת וזה לא היה מזיז לך כל כך. הלוואי ותוכלי להפנים את מה שאני אומר לך...מנסיון זה פשוט לא רע בכלל. בכל מקרה שונ`קה, שלא תעיזי לעלם שוב בגלל דבר כזה או דומה. שיהיה לך חג שמח ומזל טוב להודעה הנבחרת. שלך, ענבר