צודק בהחלט
לדעתי, לא רק שסרט הוליוודי ללא עלילה עלול להעיק על הצופים, על אחת כמה וכמה מחזמר. אני זוכרת שכשלמדנו על סרטים מוזיקליים בשיעור קולנוע, המורה הפלספן שלי נתן לנו הרצאה באורך 4 שעות כמעט (
) שהוקדשה כולה לנושא תפקיד הנראטיב בסרט מוזיקלי. רוב המניפסט שלו היה סתם זיבולי שכל מתנשאים, אבל אחת הטענות המרכזיות שלו הייתה שלא יתכן מחזמר ללא עלילה מסודרת, עם התחלה, אמצע וסוף (רצוי לפי סדר זה). הוא טען שהמוזיקה נוטה לבלבל את הצופה, משום שקשה יותר לעקוב אחרי דיאלוג או מונולוג אשר מועבר דרך שיר מאשר דרך דיבור רגיל. מה גם, שכשפתאום, באמצע מהלך אירועים, יש שיר, הדבר נוטה לקטוע את הרצף העלילתי, כמו גם את הרצף המחשבתי של הצופה. מעצם עובדה פשוטה זו, מורי טען שעל העלילה להיות מובנת ככל האפשר, ללא סיבוכים מיותרים, על מנת לא להעביד את הצופה קשה מידי. למרות שלא הסכמתי עם רוב התיאוריה שלו, דווקא החלק הזה נראה בעיני די הגיוני. ומלבד זה, תשמעו.. מישהו חייב לקרוא לילד בשמו: הקאסט בהפקה הזו של "שיקאגו" פשוט דפוק. קת´רין זטה-ג´ונס אולי אטרקטיבית מבחינה חיצונית, אולי יש לה שם משפחה כפול ומגניב, אבל המרחק בינה לבין משחק טוב הוא כמרחק פלוטו מהשמש. ריצ´ארד גיר? מעולם לא הייתי מעריצה גדולה של הננס. למעשה, הוא שחקן די גרוע בעיני. הוא יותר מידי נייטרלי, יותר מידי תפל וחסר-פואנטה בשביל להיות שחקן שתופס את העין. הוא כמו הקוטג´ של השחקנים, בצורה מסוימת. רנה זלוויגר- טוב, נו, היא עוד נסבלת. מגיע לה לפחות כמה נקודות זכות על המבטא הבריטי החמוד שהיא הצליחה להגות ב"יומנה של ברידג´יט ג´ונס", לא?
קורנפלקס ללא עודד קוטלר? לא בבית ספרנו!
