שיפוץ המציאות

[vered4]

11

וכמו שני האחרים, מבשיל לאט.

 

[חנה גונן]

להבדיל בין דימיון לגיטימי לשקר חמקן

זה בכל אופן המוטו שלי,לדעתי אין רע בדימיון שהופך קוביה לטלפון וחול לקוסקוס,,זהו הגיל ואם לא עכשו אימתי?יש אצלנו בגן מצב שילד אחד ידמין וילד שני יבוא ויאמר לךו מה פתאום אבל זה בכלל לא ככה ןאז אני בהחלט מרשה לעצמי לומר להם שמותר ומותר לדמין אבל בודאי לא לשקר כמו להכות מישהו מול העינים ולומר לי בהתממות לא היכיתי כי הם יודעים שאני אכעס. הדרך שלי היא להבהיר להם חד משמעית שבמערכת היחסים שלנו אין מקום לשקר שלהיפך אני יותר אעריך אותם אם הם יבואו להגיד את האמת כי כך אני אוכל להבין אותם ולסיע להם יותר טוב,וגם אם אני אכעס הרי שכעס יעלם והאהבה תשאר,צריך לתת לילד להרגיש בטח בזה. שלכם חנה גונן

 

[לאה_מ]

אבל את יודעת מה?

כשאמרתי לו "מה, היום לא היו שעורים? וגם לא כל השבוע? וגם לא כל החודש? וגם לא כל השנה? הרי היו שעורים, ואתה יודע שאני לא אכריח אותך להכין, אז למה אתה לא אומר לי את האמת? אני מעדיפה שתגיד לי שהיו שעורים ואתה לא רוצה להכין אותם מאשר שתשקר לי ותאמר שלא היו שעורים" זה ממש לא עבד. ולא הבנתי למה. למה הילד שלי, המתוק, הכן, האמיתי - בוחר לשקר לי דוקא בנושא שבו הוא צריך לדעת כבר מנסיונו שגם אם הוא יאמר את האמת לא יהיה עימות... אבל - כשהפסקתי לשאול אם היו שעורים והתחלתי לומר לו "אני רוצה שתדע שאני כאן כדי לעזור לך בכל עניין שאתה צריך, כולל בהתארגנות שאני יודעת שהיא לעתים קשה לך" הוא ביקש עזרה בסידור התיק, הוא ביקש שאקנה חוברת מסויימת שחסרה לו, והוא אפילו שאל בעצתי לגבי הזמן המתאים להכנת שעורים. כשהתעמתתי איתו בעניין השקר, הוא התקפד. כשהוא הרגיש שיש נסיון לעזור לו להתארגן, הוא נפתח. השקר בעניין הזה נראה לי הדבר הפחות חשוב. ואני מכירה את עומר ויודעת שהוא לא משקר לי, וכשהוא משקר אני בדרך כלל יודעת. אבל אין לי שום ספק שהוא לא יגדל להיות אדם שקרן.

 

[אפרתש]

למה, למה אין לנו יכולת ניבוי?

גם נעה וגם לאה מביעות בטחון כי בבתים שלהן לא יצמחו שקרנים. מצד אחד, אני מנחשת שבמקרה הספציפי הזה זה נכון (אגב, יוצא לי משהו מלהתחנף למנהלות הפורום?). מצד שני - אנחנו בטוחים? חלקנו לעולם אינם משקרים, חלקנו לפעמים כן. וחלקנו משקרים המון. ואני חושבת שההורים של חלק מאלה שמשקרים, גם הם חשבו שאצלם זה בית נורמלי והילד החמוד שלהם לא יהיה שקרן. אני מאמינה שילדים שגדלו דוברי אמת, ההורים לא הסתפקו בלהגיד "אצלי זה לא יכול לקרות", אלא הם גם עשו משהו. או המורים עשו משהו. או מישהו עשה משהו. אבל מה הם עשו? לאה, לא מנקר אצלך לפעמים צל צילו של פקפוק, קצה קצהו של הרהור "האם הוא ישקר לי גם בנושאים אחרים?". (זה לא אישי, כמובן, פשוט ההרהור הארוך הזה עלה לי בעקבות מה שכתבת).

 

[לאה_מ]

מה היו החיים שלנו בלי פקפוקים...

ודאי שיש לי פקפוקים וספקות וחששות, אבל אני רואה בסופו של דבר שהוא לא משקר לי, שכשקורים דברים משמעותיים הוא יודע לבוא אלי ומרגיש נוח לספר לי, וזה מה שחשוב לי. הוא יודע איך אנחנו נוהגים בענייני אמירת אמת, אני מניחה שזה גם מהווה עבורו דוגמא. אני חושבת שיש הזדמנויות לשוחח בהן על שקרים, אבל לא כשמנסים לפתור בעיה שהיא לא השקר עצמו. אפשר גם בהחלט לומר לילד שאת נפגעת מכך שהוא משקר לך, שזה גורם לך להרגיש שהוא לא סומך עליך, ובכלל לתאר בפניו את ההרגשות שהשקר שלו גורם לך - השאלה היא האם במקרה של שעורי בית, למשל, אני רוצה להתייחס לעניין השקר, או שאני חושבת שהשקר הוא אמצעי בידי עומר להתמודד עם בעיה של הכנת שעורים - אמצעי לא כל כך מוצלח, אני חייבת להודות, אבל בכל זאת אמצעי ולא מטרה. את השיחות על שקרים (ויש כאלה) אני שומרת למקרים אחרים.