וורד, מעבר להערכה שלי אליך
לגבי היכולת להבין את מה שקורה לבנך, ולמקד את הבעיה, אני הייתי מפרידה בין הנושא של לקיחת אחריות על מעשיו של בנך,, לבין הנושא של הקושי שלו להתמודד עם המציאות. רציתי להגיב אחרת, ברוח הדברים שלמדתי ביום שישי, אבל אני נגררת. אני הולכת בכיוון של לאה, שהוא הכיוון שבו נקטתי עם שני ילדי- בתחום שעורי הבית, מיום שהגיעו לבית הספר. כיוון זה אומר- משימת שיעורי הבית היא באחריותכם. אי מלוי האחריות, יוצרת חיכוכים בינכם לבין המורה, אני לא מתערבת. זו בעיה שאתם ילדי צריכים לפתור. גם המורים היו צריכים ללמוד ממני שזו גישתי. מורים גם הם הורים, וגם הם במסגרת האווירה הכללית,נוטים להטיל על ההורה את תפקיד המורה/השוטר, המלמד.... כאשר להצדקה יאמרו- אם לא יעשה ישעורי בית, תפגע היכולת הלימודית שלו, יפסיד, יוציא ציונים לא טובים וכו´..... הכל נכון, אבל זו הכנה שלו לחיים, משימות קטנות בכתה א´ עד למשימות שהולכות וגדלות עם השנים. אני חושבת, וכך חשבתי כבר לפני 24 שנים, שתפקיד ההורה שונה מתפקיד המורה.יש להם מפגשי שמחה, ויש להם מפגשי חיכוך. לא צריך להוסיף עןד משהו, ששייך למערכת אחרת... אמרתי לילדי- אם אתם צריכים אותי לעזרה, כאשר אתם מכינים שיעורים- אני בשטח. אני לא ישבתי להם על הראש, לא על הזנב, מעולם לא בדקתי את מחברותיהם, מעולם לא העברתי מסר שאני אחראית "לתפקודם בעבודתם הראשונה בחייהם". הם קלטו את המסר- והם אכן היום אנשים אחראיים. הם גם לא אחראיים- כמו כולנו. לגבי תופעת השקר, כשיטה: 1. משום הקושי, שאת מציגה אותו- של הילד להתמודד עם המציאות . 2. תביעת הילד שתאמיני לו ב100 %, ותסכולו אם לא נעשה כך.. 3. הטענה שלך- שחשוב שהילד יבין- שאם ימשיך כך, תווצר בעיה של "זאב זאב ואין זאב". אני מבינה, שזה מאד מתסכל כאמא לראות איך הילד שלך מכניס את עצמו לבוץ, בלי שהוא מבין מה הוא עושה לעצמו. אני גם מבינה שכאמא, את רוצה לעזור לו מצד אחד- לגדול ומצד שני להגן עליו מפני קשיים שהוא יוצר לעצמו. אבל, רציתי להבין יותר טוב, למה מפריע לך שתיווצאר כזו בעיה?. כאן אני מנסה , וורד, ברשותך,ןבוודאי גם בצורה מגושמת, שוב לתרגל את מה שלמדתי אתמול- כאשר נקודת ההנחה היא שהתשובה לפתרון הבעיה היא אצלך. נראה אם נצליח לתרגל את השיטה גם באינטרנט, ולא רק במפגש פנים אל פנים. מה דעתך? דסי
