אחלה דוגמא ../images/Emo151.gif אזהרה: ארוך לאללה
דעתי ודעתי בלבד נמצאת בין הסוגריים. תשאירי אותה שם, אם לא מתאים לך.
"הבוס (הוא לא ה´בוס´ שלך. הוא מעסיק אותך במסגרת מקום העבודה שלך. במסגרת מקום העבודה שלכם, יש הגדרת תפקיד לכל אחד. לָך יש את התפקיד שלך ולו, את שלו) שלי (הוא לא ´שלך´. הוא נמצא במשבצת מסוימת, בה יש לו תפקיד מסוים. בסרט שלך - הוא בסה"כ ניצב. הוא נמצא שם כדי ללמד אותך משהו...). הוא חרמן רציני (לפחות הוא לוקח את התפקיד ברצינות
) ואיך שנכנסתי לעבודה הוא מאוד פירגן ובא לקראתי בהרבה דברים. אחרי חודש הוא כבר הציע לי נישואים (לא קשור אלייך. בסרט
שלו הוא מציע לך נישואין ואת נופלת לזרועותיו. זה לא הסרט שלך. ההצעה שלו לא משפיעה עלייך כהוא זה. את לא מעוניינת להינשא לו? נגמר הסיפור. מכאן ואילך (וגם עד כאן), זה הסרט שלו. החלק שלך הוא בהחלטה ש-ל-ך לא להינשא לו). וכשראה שאינני מעוניינת, החליף את עורו (של מי הבעיה...? למי זה קשור? על מי זה משפיע?),והיום הוא מאוד מתנכל לי (את עושה כמיטב יכולתך ואת יודעת את זה) וממש מחפש אותי בפינה (את עושה כמיטב יכולתך...) שרק יתפוס אותי עושה משהו לא כמו שצריך (ואַת עדיין עושה "רק" כמיטב יכולתך...) ואני מפוטרת (ואז... או שאת "נלחמת" על מקומך ופונה לצנורות המקובלים להוכיח את צדקתך. להוכיח שעשית כמיטב יכולתך, ושכל מה שקורה בעבודה זה בגלל שהוא X, Y, M ו- R. את ממשיכה ונלחמת עד חורמה להישאר במקום עבודה שעשה לך כל כך לא טוב... אפשרות שנייה - את קמה, מודה לו על השיעור שנתן לך, מודה לו על שפיטר אותך ושיחרר אותך לדרך חדשה, טובה יותר בשבילך). את יכולה לתאר לעצמך (אני יכולה לנסות
) איזו הרגשה זו ללכת לעבודה בכל בוקר כאשר מסתכלים ובוחנים אותך בזכוכית מגדלת.... (אה-הה!!! דמייני לך את עצמך הולכת כל בוקר לעבודה ומזכירה לעצמך בדרך: אני
יודעת שאני עושה כמיטב יכולתי בכל רגע נתון. כל עוד המעסיק לא אומר לי במפורש שהוא מחפש אותי, כל מה שאני תופסת כ"מחכה לי בפינה" הוא הנחה שלי בלבד. אני לא יודעת בוודאות שהוא אכן מחפש אותי, אולי זו הדרך שלו להראות לי שהוא עדיין מעוניין בי. אולי זו הדרך שלו לנהל עובדים שאינם מעוניינים להינשא לו. אולי... אולי... אולי... כל מה שהמעסיק עושה/אומר לא קשור אליי. אני לא יותר "טובה" כשהוא מחמיא לי. אני לא פחות "טובה" כשהוא אומר לי שעשיתי משהו לא בסדר. אין לי שום צורך להאשים את עצמי בכלום, כי אני עושה כמיטב יכולתי בכל רגע ומצב. אם נדמה לי פתאום שהוא מנסה לתפוס אותי בפינה, אני אגש אליו ואשאל אותו בצורה ישירה מה פשר ההתנהגות המסוימת. - המעסיק שלי לא אחראי לאושר שלי. - אני לא אחראית לאושר שלו. - המעסיק שלי לא אחראי על הבחירות שלי בחיים. - אני לא אחראית על הבחירות שלו בחיים. - הוא
ניצב בסרט שלי. - אני רק ניצבת בסרט שלו. - ברגע שאני לוקחת אחריות על החיים שלי, על האושר שלי - אין אף אחד שיכול לשנות את זה. אני בוחרת איך להרגיש כלפי כל התנהגות של הזולת. - הוא יכול להיות ה"מפלצת" הכי נוראית והכי קרצייתית בעולם. זה לא נוגע לי ולא קשור אליי. - אני עושה את כל מה שאני יכולה ורק את מה שאני יכולה - על הצד הטוב ביותר. מלחיץ (בחירה שלך...) ומאוד לא נעים (גם...). אני מבחינתי (זו ה"בחינה" היחידה שמעניינת אותנו, לא?
) מאוד משתדלת לשמור מרחק כמה שניתן ולא לספק לו סיבה למסיבה (זה אומר שאת עושה כמיטב יכולתך?)..........שקלתי ל (את יכולה לנסות
אבל האם היית רוצה שהוא ישקול לתת לך פטיש בראש, בכל פעם שהוא חושב שאת לא בסדר?
) ואפילו ל (מפטיש של יום העצמאות לא יקרה לו כלום
), מאוד בא לי לראות אותו (בינתיים מי ש"מוכה" זו את, לא?) (בצחוק כמובן. בטח שבוודאי. גם אני צוחקת בחלק הזה
) אבל האמת שהוא ממש ´אייקון של טמבל´ (אההה!!! הוא טמבל? אז מה הבעיה. מה זה קשור אלייך שהוא טמבל???? הוא ימשיך להיות טמבל, אבל אַת תבחרי את התגובה שלך לטמבליות שלו. אל תשכחי - בכל מקום יהיו "טמבלים" כאלה, כל עוד תמשכי אותם לחייך. מה??? גם על זה את אחראית? כן...) בקיצור, פו הדב יקירתי, כל מה שכתבתי בסוגריים מסתכם בכמה משפטים, אבל אני אסכם לך אותם בארבע נקודות: 1. תגידי, גם לעצמך וגם בקול, רק דברים שיש בהם 100% כוונה. אל תשפטי את עצמך על כלום. קחי אחריות על התגובות שלך למה שקורה. יכול לקרות הדבר הנורא ביותר בעולם - אם את מזכירה לעצמך שדבר ממה שקורה, אינו משפיע עלייך, אינו משנה אותך, אינו מוריד או מעלה מערכך... שום דבר ממה שקורה - אינו אַת. אַת תמיד תהיי פו הדב, לא משנה מה קורה בסרט של אחרים. 2. זיכרי, שלכל אחד יש מערכת שלמה של אמונות, מחשבות, תפיסות, קבעונות, "שגעונות". כל אחד חי בסרט
שלו. אין, לא היה ולא יהיה שום דבר שאת יכולה לעשות, כדי לשנות לאנשים אחרים את הסרט. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות, הוא לראות את הסרט שלך ולחיות אותו. כל אדם אחר הוא ניצב בסרט שלך. את הבמאית, המפיקה, התסריטאית (וכו´...) של הסרט שלך. מה שתכניסי לסרט - זה מה שיוקרן על המסכים (בקרוב הספר
). מה שאנשים אחרים חושבים עליך - הוא לא אַת. גם מה שאת חושבת על עצמך - זה לא אַת. את אדם שלם ומושלם ממש כפי שאת ואין צורך באף גורם חיצוני להגדיר מי ומה את. 3. נדמה לך שהוא מחפש אותך? את חושבת שהוא מחכה לך בפינה? לכי לפינה הזו ותשאלי אותו. אני סומכת עלייך שתמצאי את הדרך המתאימה *לך* ביותר לעשות את זה. 4. את עושה בכל רגע את המיטב שביכולתך. אז מה את רוצה?????
מיטב יכולתך = המיטב בכל רגע נתון ומשתנה במצבים מסוימים. זה אומר, שאם יום אחד את לא מרגישה טוב, מיטב יכולתך הוא שונה מיום שבו "הכל בסדר" ומיום שבו סתם אין לך מצב רוח או מיום שבו השכנה סידרה כל הלילה את הבית ולא נתנה לך לישון. בכל מצב - מיטב יכולתך שונה. אם את עושה כמיטב יכולתך, לא שופטת את עצמך (היום לא עשיתי כמיטב יכולתי. היום מגיע לי מה שהוא עושה לי... לא!!!), לוקחת אחריות על כל מעשה ומחשבה - אני לא רואה שום סיבה שתרגישי לא טוב, גם במקום כזה. לסיכום (סיכום... אני מרגישה שאני כותבת כבר שבוע רצוף
) - מה לא הבנת? (למי יש עוד כוח לסיכום)
** הערה חשובה: ההודעה שזה עתה סיימת לקרוא (אם הגעת לפה
), נכתבה עבורי. כל קשר בינה ובינך, הוא מקרי בהחלט. שלך, בכאבי אצבעות, יה-יה.
