שיפוט (5)

deep ocean

New member
שיפוט (5)

כאשר אתם שופטים אחרים, אתם בעצכם שופטים את עצמכם, כי אתם לא מקבלים את החלק הפוטנציאלי הזה בכם. קבלו את עצמכם ל-ג-מ-ר-י, ואז תוכלו לקבל אחרים. אם אתם שופטים אדם כי הוא מתנהג באופן X, זה אומר שאתם הייתם שופטים את עצמכם מאד אם הייתם מתנהגים כמוהו, ובעצם אתם לא מקבלים את עצמכם לגמרי. אתם לא רוצים להתנהג באופן X, ואם אתם רואים אדם שמתנהג ככה, אתם שופטים אותו. קבלו את עצמכם בכל דרך שבה הייתם מתנהגים. הערת אגב: כל הנאמר לא רומז או אומר, שקבלה מלאה של עצמכם גורמת להסרת אחריות מהפעולות שלכם. ההיפך, קבלו אחריות על הפעולות שאתם עושים ועל הפעולות שאתם לא עושים.
 

deep ocean

New member
תנו דוגמאות לשיפוט שלכם את אחרים

ואנסה לעזור לכם לראות בבהירות את הקשר. אתם יכולים לכתוב בניק בדוי אם אתם לא מרגישים נוח או משהו כזה.
 

יה-יה

New member
הקלות הבלתי נסבלת של השיפוט

אני אפילו לא שמה לב שאני עושה את זה. הרבה יותר קל לי לקבל את עצמי, מאשר אחרים. על אחרים אני תמיד חושבת ´למה הם עושים את זה? למה הוא עונה לה ככה? איך הוא רוחץ כלים ומבלגן את כל המטבח... היא מתנהגת כמו פרחה... ועוד ועוד... אני זוכרת שזו התנהגות של מישהו אחר והוא חופשי לנהוג כפי שהוא רוצה (ממש כמו שאני חופשיה), אבל תמיד עובר לי בראש איזה משפט ביקורתי או הרמת גבה (בלב, לא בקול
). לפעמים אני מרגישה מעין סוג של התנשאות - איך היא מתנהגת... אותי בחיים לא יתפסו עושה את זה... למשל, באילת, ראיתי המון המון בחורות שמתנהגות בצורה מסוימת. כל הזמן חשבתי - מה חושבים עליהן, איך הן מתנהגות ככה, מה זה הלבוש הזה וכו´. זה שיפוט... ביקורתיות... לשמחתי, אני מצליחה להיזכר בסוף שזו זכותם המלאה של כל האנשים לנהוג כטוב בעיניהם, אבל לפני זה הם עוברים "סידרת חינוך" ב´איך הם היו צריכים להיות´... מהגיגיה של יה-יה
 

deep ocean

New member
חה חה ../images/Emo24.gif

מאד הצחיק אותי לדמיין את המחשבות של השופט שלך
 
מצחיק השופט שלך ../images/Emo6.gif

"סידרת חינוך" המממ מהגיגיה של גננת
LOL אל תשכחי שאת בין היתר גם מפסלת את ילדי העתיד של המדינה...לא פלא שגם השופט שלך מגיע ממערכת החינוך
 

MsPiggy

New member
יאללה!

טוב את הקשר הזה ראיתי מזמן - ואני תמיד מנסה לעבוד עליו. והנה כמה דוגמאות בולטות: בכיתה שלי הייתה ילדה אחת שמאוד אהבה לרקוד, כמעט כל פעם שהיא שמעה מוסיקה היא הייתה חייבת לרקוד... ולדעתי היא רקדה מאוד יפה.. וכמובן שקינאתי קצת! בכל זאת - אני זוכרת שבטיול השנתי שלנו בי"ב היא התחילה לרקוד באוטובוס, שוב פעם הרבה שימוש בשוקיים ובאגן... מאוד יפה, וגם די חושני. ואז שמעתי פתאום את חברה שלי אומרת "כדאי שתיזהר שהיא לא תשבור את האגן". והרי כשמישהו אומר דבר כזה זה גורם לי להרגיש טוב - כי הרי אני לא יכולה לעשות את זה, אז בטח שלקטול אותה יגרום לי להרגיש טוב. והיה עוד מקרה אחד בביצפר שלי כשהפעם גיליתי שדי הרבה בנות (ודגש מיוחד על בנות כאן) חושבות ככה - הן ממש לא חשבו שהדרך שהיא רוקדת טובה. הסכמתי איתן בהתחלה ונורא שמחתי על זה - כי הרי קינאתי בה. אבל אחרי קצת מחשבה שניה החלטתי להפסיק עם זה, אני חושבת שהיא רוקדת יפה ואני לא הולכת להגיד שום דבר רע על זה. ומצאתי גם פיתרון קטן לקנאה, בערך - עוזר לאחל לאדם שאנחנו מקנאים בו שיצליח וככה איכשהו מורידים את הקנאה... וכמובן שיש את הסיפור הענקי על ה"שד" הקטן שלי - בעצם שדה, מישהי שלמדה איתי מאז כיתה ח´ באותה הכיתה ופשוט עלתה לי העצבים. וכל זה בגלל שידעתי שהיא בדיוק כמוני. רק שהיא הצליחה בדברים שאני רציתי לעשות וקינאתי בה בגלל זה קצת וכל הזמן ניסיתי למצוא פגמים בה ולהראות שאני "טובה יותר". אחרי זמן מה הבנתי שאני בכלל לא רוצה לחקות את צורת ההתנהגות הזאת ושהיא בכלל לא טובה בשבילי - וכשהגעתי לתיכון גיליתי גם שחצי מהכיתה לא סובלת אותה בסתר. שוב פעם מאותה סיבה - היא הזכירה לכולנו מה אין לנו. היא ניסתה להראות שהיא טובה יותר מכולם וחלק מהאנשים הגיבו להתנהגות הזאת ככה. אבל עכשיו נראה לי שהבראתי מזה... היה לי קשה לראות אדם כל כך דומה לי במצב כל כך שונה משלי... אבל עכשיו כשאני מקבלת את עצמי יותר אני גם הפסקתי עם זה. באהבה (עם
מצורף) ענבל
 
שאלה לגבי שיפוט...

בחירה נכונה עבורי = לשפוט אחרים ? אולי זה ישמע נאיבי, אני כבר לא יודעת. המצב - רוצה ללמוד משהו, מחפשת אדם מתאים שילמד אותי, תוך כדי חיפושים כדי להגיע לבחירה נכונה עבורי, כמובן נופלים כמה פוטנצליים בדרך (כי לא מרגישה שזה מתאים לי) האם זה לשפוט אותם ? הקריטרוניים הם לא יפה לא יפה...חכם..מטומטם...כד´ הקריטריון היחיד שאני פועלת על פיו זה - מרגיש לי נכון / מרגיש לי לא נכון. האם בזה קיים שיפוט ?
 

MsPiggy

New member
אולי כן, אולי לא...

בעיקרון - את יכולה ללמוד מכל אחד - אולי כאן יש את הקטע של השיפוט - אבל ללכת לפי הרגשות שלך זה נכון - אבל את צריכה לראות מאיפה נובעים הרגשות - האם זה בא מהאגו? או שזה סתם הרגשה כזאתי... את צריכה ללכת אחרי האינטואיציה שלך, היא תוביל אותך למקומות שאת צריכה להגיע אליהם - ובסוף כן תלמדי משהו... בקשר לקריטריונים - אין לי מושג... אולי יש לך קריטריונים עכשיו, אבל כשתמצאי משהו נכון הם יעלמו והבעיה היחידה היא אם הם יעצרו אותך מלקחת משהו שאת באמת רוצה ושיכול לעזור לו... מקווה שעזרתי במשהו, ואני חייבת להשתמש ב -, יש עוד סימני פיסוק... באהבה, ענבל
 

Puadov

New member
יפה אבל....

איך מקבלים את עצמך כפי שאתה? מה זה אומר לקחת אחריות על הפעולות שאני עושה? ומה קורה כשיש אדם שיש לי מלא שיפוט עליו ונניח שזכרתי את דבריך בנושא ה-X, מה לעשות?
 

יה-יה

New member
הצעה

פו הדב (הנחתי שזה השם שלך, למרות שאין רווח בשם. תקני אותי אם אני טועה
...), יש לי הצעה... אם בא לך, בכיף
שאלת שאלות על לקיחת אחריות ושיפוט. אני מציעה שתקחי דוגמא מהחיים (זה ממש לא משנה אם זה קרה "באמת" או לא, אם זה קרה לך או לשכנה של דודה שלך) ותספרי אותה כאן. נעשה למקרה ´ניתוח לב פתוח´
איפה יש שיפוט, איפה יש אחריות וכו´. מה דעתך? (אל דאגה! אם לא תביאי דוגמא, אני אביא
אבל נדמה לי שעדיף שאַת תביאי) יה-יה
 

Puadov

New member
בשמחה ../images/Emo151.gif

בקשר לשם אינך טועה, שמי אכן פו הדוב
אז נושא....
................................ יש לי
אני אקח את הבוס שלי, הוא חרמן רציני ואיך שנכנסתי לעבודה הוא מאוד פירגן ובא לקראתי בהרבה דברים, אחרי חודש הוא כבר הציע לי נישואים
וכשראה שאנני מעוניינת, החליף את עורו
, והיום הוא מאוד מתנקל לי וממש מחפש אותי בפינה שרק יתפוס אותי עושה משהו לא כמו שצריך ואני מפוטרת
. את יכולה לתאר לעצמך איזו הרגשה זו ללכת לעבודה בכל בוקר כאשר מסתכלים ובוחנים אותך בזכוכית מגדלת.... מלחיץ ומאוד לא נעים
, אני מבחינתי מאוד משתדלת לשמור מרחק כמה שניתן ולא לספק לו סיבה למסיבה
..........שקלתי ל
ואפילו ל
, מאוד בא לי לראות אותו
(בצחוק כמובן) אבל האמת שהוא ממש
. אז מה את מציעה?
 

יה-יה

New member
אחלה דוגמא ../images/Emo151.gif אזהרה: ארוך לאללה

דעתי ודעתי בלבד נמצאת בין הסוגריים. תשאירי אותה שם, אם לא מתאים לך.
"הבוס (הוא לא ה´בוס´ שלך. הוא מעסיק אותך במסגרת מקום העבודה שלך. במסגרת מקום העבודה שלכם, יש הגדרת תפקיד לכל אחד. לָך יש את התפקיד שלך ולו, את שלו) שלי (הוא לא ´שלך´. הוא נמצא במשבצת מסוימת, בה יש לו תפקיד מסוים. בסרט שלך - הוא בסה"כ ניצב. הוא נמצא שם כדי ללמד אותך משהו...). הוא חרמן רציני (לפחות הוא לוקח את התפקיד ברצינות
) ואיך שנכנסתי לעבודה הוא מאוד פירגן ובא לקראתי בהרבה דברים. אחרי חודש הוא כבר הציע לי נישואים (לא קשור אלייך. בסרט שלו הוא מציע לך נישואין ואת נופלת לזרועותיו. זה לא הסרט שלך. ההצעה שלו לא משפיעה עלייך כהוא זה. את לא מעוניינת להינשא לו? נגמר הסיפור. מכאן ואילך (וגם עד כאן), זה הסרט שלו. החלק שלך הוא בהחלטה ש-ל-ך לא להינשא לו). וכשראה שאינני מעוניינת, החליף את עורו (של מי הבעיה...? למי זה קשור? על מי זה משפיע?),והיום הוא מאוד מתנכל לי (את עושה כמיטב יכולתך ואת יודעת את זה) וממש מחפש אותי בפינה (את עושה כמיטב יכולתך...) שרק יתפוס אותי עושה משהו לא כמו שצריך (ואַת עדיין עושה "רק" כמיטב יכולתך...) ואני מפוטרת (ואז... או שאת "נלחמת" על מקומך ופונה לצנורות המקובלים להוכיח את צדקתך. להוכיח שעשית כמיטב יכולתך, ושכל מה שקורה בעבודה זה בגלל שהוא X, Y, M ו- R. את ממשיכה ונלחמת עד חורמה להישאר במקום עבודה שעשה לך כל כך לא טוב... אפשרות שנייה - את קמה, מודה לו על השיעור שנתן לך, מודה לו על שפיטר אותך ושיחרר אותך לדרך חדשה, טובה יותר בשבילך). את יכולה לתאר לעצמך (אני יכולה לנסות
) איזו הרגשה זו ללכת לעבודה בכל בוקר כאשר מסתכלים ובוחנים אותך בזכוכית מגדלת.... (אה-הה!!! דמייני לך את עצמך הולכת כל בוקר לעבודה ומזכירה לעצמך בדרך: אני יודעת שאני עושה כמיטב יכולתי בכל רגע נתון. כל עוד המעסיק לא אומר לי במפורש שהוא מחפש אותי, כל מה שאני תופסת כ"מחכה לי בפינה" הוא הנחה שלי בלבד. אני לא יודעת בוודאות שהוא אכן מחפש אותי, אולי זו הדרך שלו להראות לי שהוא עדיין מעוניין בי. אולי זו הדרך שלו לנהל עובדים שאינם מעוניינים להינשא לו. אולי... אולי... אולי... כל מה שהמעסיק עושה/אומר לא קשור אליי. אני לא יותר "טובה" כשהוא מחמיא לי. אני לא פחות "טובה" כשהוא אומר לי שעשיתי משהו לא בסדר. אין לי שום צורך להאשים את עצמי בכלום, כי אני עושה כמיטב יכולתי בכל רגע ומצב. אם נדמה לי פתאום שהוא מנסה לתפוס אותי בפינה, אני אגש אליו ואשאל אותו בצורה ישירה מה פשר ההתנהגות המסוימת. - המעסיק שלי לא אחראי לאושר שלי. - אני לא אחראית לאושר שלו. - המעסיק שלי לא אחראי על הבחירות שלי בחיים. - אני לא אחראית על הבחירות שלו בחיים. - הוא ניצב בסרט שלי. - אני רק ניצבת בסרט שלו. - ברגע שאני לוקחת אחריות על החיים שלי, על האושר שלי - אין אף אחד שיכול לשנות את זה. אני בוחרת איך להרגיש כלפי כל התנהגות של הזולת. - הוא יכול להיות ה"מפלצת" הכי נוראית והכי קרצייתית בעולם. זה לא נוגע לי ולא קשור אליי. - אני עושה את כל מה שאני יכולה ורק את מה שאני יכולה - על הצד הטוב ביותר. מלחיץ (בחירה שלך...) ומאוד לא נעים (גם...). אני מבחינתי (זו ה"בחינה" היחידה שמעניינת אותנו, לא?
) מאוד משתדלת לשמור מרחק כמה שניתן ולא לספק לו סיבה למסיבה (זה אומר שאת עושה כמיטב יכולתך?)..........שקלתי ל (את יכולה לנסות
אבל האם היית רוצה שהוא ישקול לתת לך פטיש בראש, בכל פעם שהוא חושב שאת לא בסדר?
) ואפילו ל (מפטיש של יום העצמאות לא יקרה לו כלום
), מאוד בא לי לראות אותו (בינתיים מי ש"מוכה" זו את, לא?) (בצחוק כמובן. בטח שבוודאי. גם אני צוחקת בחלק הזה
) אבל האמת שהוא ממש ´אייקון של טמבל´ (אההה!!! הוא טמבל? אז מה הבעיה. מה זה קשור אלייך שהוא טמבל???? הוא ימשיך להיות טמבל, אבל אַת תבחרי את התגובה שלך לטמבליות שלו. אל תשכחי - בכל מקום יהיו "טמבלים" כאלה, כל עוד תמשכי אותם לחייך. מה??? גם על זה את אחראית? כן...) בקיצור, פו הדב יקירתי, כל מה שכתבתי בסוגריים מסתכם בכמה משפטים, אבל אני אסכם לך אותם בארבע נקודות: 1. תגידי, גם לעצמך וגם בקול, רק דברים שיש בהם 100% כוונה. אל תשפטי את עצמך על כלום. קחי אחריות על התגובות שלך למה שקורה. יכול לקרות הדבר הנורא ביותר בעולם - אם את מזכירה לעצמך שדבר ממה שקורה, אינו משפיע עלייך, אינו משנה אותך, אינו מוריד או מעלה מערכך... שום דבר ממה שקורה - אינו אַת. אַת תמיד תהיי פו הדב, לא משנה מה קורה בסרט של אחרים. 2. זיכרי, שלכל אחד יש מערכת שלמה של אמונות, מחשבות, תפיסות, קבעונות, "שגעונות". כל אחד חי בסרט שלו. אין, לא היה ולא יהיה שום דבר שאת יכולה לעשות, כדי לשנות לאנשים אחרים את הסרט. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות, הוא לראות את הסרט שלך ולחיות אותו. כל אדם אחר הוא ניצב בסרט שלך. את הבמאית, המפיקה, התסריטאית (וכו´...) של הסרט שלך. מה שתכניסי לסרט - זה מה שיוקרן על המסכים (בקרוב הספר
). מה שאנשים אחרים חושבים עליך - הוא לא אַת. גם מה שאת חושבת על עצמך - זה לא אַת. את אדם שלם ומושלם ממש כפי שאת ואין צורך באף גורם חיצוני להגדיר מי ומה את. 3. נדמה לך שהוא מחפש אותך? את חושבת שהוא מחכה לך בפינה? לכי לפינה הזו ותשאלי אותו. אני סומכת עלייך שתמצאי את הדרך המתאימה *לך* ביותר לעשות את זה. 4. את עושה בכל רגע את המיטב שביכולתך. אז מה את רוצה?????
מיטב יכולתך = המיטב בכל רגע נתון ומשתנה במצבים מסוימים. זה אומר, שאם יום אחד את לא מרגישה טוב, מיטב יכולתך הוא שונה מיום שבו "הכל בסדר" ומיום שבו סתם אין לך מצב רוח או מיום שבו השכנה סידרה כל הלילה את הבית ולא נתנה לך לישון. בכל מצב - מיטב יכולתך שונה. אם את עושה כמיטב יכולתך, לא שופטת את עצמך (היום לא עשיתי כמיטב יכולתי. היום מגיע לי מה שהוא עושה לי... לא!!!), לוקחת אחריות על כל מעשה ומחשבה - אני לא רואה שום סיבה שתרגישי לא טוב, גם במקום כזה. לסיכום (סיכום... אני מרגישה שאני כותבת כבר שבוע רצוף
) - מה לא הבנת? (למי יש עוד כוח לסיכום)
** הערה חשובה: ההודעה שזה עתה סיימת לקרוא (אם הגעת לפה
), נכתבה עבורי. כל קשר בינה ובינך, הוא מקרי בהחלט. שלך, בכאבי אצבעות, יה-יה.
 

יה-יה

New member
אחלה דוגמא - גירסה ב´ ../images/Emo151.gif

אופי ההודעה שאת עומדת לקרוא: הומוריסטי
מטרת ההודעה: להכניס לפרופורציות
תוכן ההודעה: שטויות במיץ עגבניות
כותב ההודעה: השופט
אני אקח את הבוס שלי (תבקשי ממנו רשות. את לא יכולה לקום בבוקר ולהחליט שאת לוקחת את הבוס שלך. הוא אחראי עלייך!!! לא את עליו!!! חוצפנית). הוא חרמן רציני (צודק. בחורה שנראית כמוך... כל אחד היה נהיה חרמן לידך. תני לו את מה שהוא רוצה. מי את בכלל שתחליטי מי יהיה אתך ומי לא???) ואיך שנכנסתי לעבודה הוא מאוד פירגן (טוב, נו, בטח רצה אותך למטרות סקס סוער בלילות הקיץ החמים) ובא לקראתי בהרבה דברים (צודק. בשביל להשיג אותך, הוא חייב להיות סוּפּר מתחשב. אחרת בטח לא היית מסכימה ל... את יודעת). אחרי חודש הוא כבר הציע לי נישואים (וואוו!!!! ממש הסוס על האביר הלבן. עוד לא הגעתי להמשך, אבל אני מקווה שנפלת לזרועותיו בלי לחשוב פעמיים) וכשראה שאנני מעוניינת (אני לא מאמינה!!!!!!!! לא מעוניינת? תגידי, את נפלת על הראש???????. בן אדם מכיר אותך חודש, מציע לך נישואין ואת לא מסכימה??????? את יודעת מה... מגיע לך כל מה שהוא עושה לך!!!!). החליף את עורו (צודק. כל אחד היה נוהג כך. מה את חושבת לעצמך???????? עכשיו תראי מה זה!!!!), והיום הוא מאוד מתנקל לי (את מתפלאת????) וממש מחפש אותי בפינה (אני מקווה בשבילך שאת הולכת בדיוק לפינה הזו, כי רק שם תקבלי את מה שמגיע לך באמת) שרק יתפוס אותי עושה משהו לא כמו שצריך (מה הבעיה? את הרי לא עושה שום דבר כמו שצריך) ואני מפוטרת (לא!!!! תשמעי לי, תתחתני אתו. הוא יפסיק לרדת לחייך ולחפש אותך בפינה. חוץ מזה, אם הוא יפטר אותך, אל תתפלאי. הרי זה בדיוק מה שמגיע לך). וכו´ וכו´ וכו´.... באהבה, יה-יה
 

deep ocean

New member
תשובות

איך מקבלים את עצמך כפי שאתה? מקבלים את כל הרגשות והמחשבות שעולים בנו, בין אם זה כעס, תסכול, כאב, או משהו אחר. מקבלים את ההתנהגות שלנו וכו´. מה זה אומר לקחת אחריות על הפעולות שאני עושה? זה אומר להיות מודעת לזה שאת יוצרת את המציאות שלך. זה אומר שמה שקורה לך הוא באחריותך. זה אומר שהפעולות שאת עושה מבנות את המציאות שלך. ומה קורה כשיש אדם שיש לי מלא שיפוט עליו ונניח שזכרתי את דבריך בנושא ה-X, מה לעשות? ברגע שאת מזהה שאת שופטת אותו, תיזכרי בזה שאת שופטת אותו לפי חוקים שיש בתוכך (למשל יש בתוכך חוק שאומר: אסור להתנהג באופן X). ברגע שתהיי מודעת לזה שאת שופטת אדם אחר לפי חוקים שיש בתוכך, יש סיכוי שהשיפוט ירד או יעלם. בנוסף, השיפוט כלפי אחרים קטן ככל שאנו פחות שופטים את עצמנו, אז תמיד כדאי להתחיל לעבוד על הקטנת השיפוט העצמי. זאת בעצם נקודת ההתחלה. מה עוד לעשות? פשוט להתבונן במחשבות שלך. נניח ואת רואה מישהו אוכל עם הידיים. בספר החוקים הפנימי שלך יש חוק שנקרא: "לא יפה לאכול עם הידיים" השופט שלך מתעורר כי בן אדם עבר על חוק שכתוב אצלך בספר החוקים ואת שופטת אותו. יש בתוכנו קובץ חוקים, שאם אחרים עוברים עליו, אז אם אנחנו עוברים עליו, אנו שופטים את עצמנו או את האחרים. עזרתי? אגב, את מוזמנת לפרט לגבי שיפוט שלך כלפי אחרים או כלפי עצמך, ואנסה להמשיך לעזור
 

deep ocean

New member
המשך לגבי איך מקבלים את עצמנו...

מנסים להיות מודעים לזה שאנו מעמיסים על עצמנו מכשולים ושיפוטים בזמן שאנחנו בסדר כמו שאנחנו. מקבלים את עצמנו לפי היכולות שלנו, ולא יוצרים בתוכנו סטנדרטים שאיננו יכולים לעמוד בהם.
 

Puadov

New member
עוד....בעניין....../images/Emo42.gif

אני לא יודעת מה איתך/איתכם, אבל לי לא מספיקה רק המודעות, מזה שהפכתי להיות מודעת להרבה מאוד דברים אצלי לפעמים רק הגדיל את השיפוט שלי לעצמי, כי כששפטתי אחרים למרות שלא רציתי רק כעסתי על עצמי על כך, שאני מודעת ועדיין שופטת בדיוק מתי שאני לא רוצה לשפוט, מצאתי הרבה מאוד תיסכולים כלפי עצמי כי הרבה מאוד פעמים חשתי שאני ´מתכופפת´/פראיירית, בגלל שאנני רוצה לשפוט אבל הצד השני עושה זאת בחופשיות, כי לו מותר הוא "לא מודע" וכו´
 

deep ocean

New member
שתי תשובות

1. כאשר אנו מתחילים להיות מודעים לשיפוט שלנו כלפי עצמנו או כלפי האחרים, זאת תופעה די נפוצה שאנו מתעצבנים על עצמנו וכועסים על עצמנו שאנו שופטים את עצמנו או את האחרים. זה כמובן גם שיפוט
הקטנת השיפוט זה תהליך, וזה לא קורה ביום אחד. קבלי את המצב בו את נמצאת. מודעות לשיפוט זאת התחלה טובה. אל תתעצבני על עצמך שאת שופטת, אלא התבונני בעצמך. אולי תנסי להתבונן על עצמך מהצד, כאילו את מסתכלת על הסיטואציה מהצד. זה יכול לעזור. בכל אופן, אל תכעסי על עצמך אם את עדיין שופטת. זה טבעי. זה לא נעלם ביום. אל תתמכרי לרגשות הכעס. יש לנו נטייה ליהנות מלהיות במצב של כעס כלפי עצמנו (כי אז אנו כביכול לא אחראים על עצמנו וכו´). תדעי שאת יכולה להפסיק לכעוס על עצמך גם אם את שופטת. 2. הפסקת השיפוט כלפי עצמך וכלפי אחרים רק עוזרת לך. את לא מתכופפת בשום פנים ובאופן, אלא רק עוזרת לעצמך, ויוצרת לעצמך מציאות חדשה שהיא נעימה והרמונית יותר. בנוסף, זה לא עניין שלך מה אחרים עושים. (אם הם כן שופטים או לא שופטים. שיעשו מה שהם רוצים. את לא יכולה לשלוט באחרים). את לא חייבת להתחבר אליהם. הפסקת השיפוט לא שמה אותך בעמדה נחותה. ההיפך, זה עוזר לך להיות נקייה ויעילה יותר, ומשוחררת מעכבות וממחסומים ועוד.
 
למעלה