שיפוט של אחרים
כידוע, כאשר אנו שופטים אחרים, אנו בעצם לא מקבלים את עצמנו לגמרי. אנו מקבלים את עצמנו על תנאי. אם היינו כמו האדם הזה שאנו שופטים, היינו שופטים את עצמנו. (מי שרוצה שארחיב בנקודה זו, שיבקש). בקיצור, זה מעניין. שמתי לב שאם אני שופטת מישהו אחר, אז אני יותר שופטת מישהו שיחסית דומה לי, כמו שהייתי בעבר. זאת אומרת, נניח ויש שני אנשים. האחד ממש מרגיש קורבן ויש לו הרבה בעיות בחיים או לא יודעת מה, והשני כבר במקום בריא יותר עבור עצמו, אבל יש לו תכונה שלמשל היתה לי בעבר. אז יוצא שאני שופטת את ההוא עם התכונה, ולא את האדם עם מליון הבעיות והקורבנות וכו'. זאת אומרת, דווקא זה שיש לו יותר דברים שכביכול יכולים לגרום לאחרים לשפוט אותו - אני לא שופטת, אבל זה שיותר דומה לי מהעבר, אני שופטת. כמובן שאני שמה לב לזה מיד, ואני שולחת לשנינו אהבה, והשיפוט מפסיק מכיוון שכאשר אני מייד שמה לב לזה, אין שם אנרגיה שהשיפוט ניזון ממנה. רק רציתי לשתף
כידוע, כאשר אנו שופטים אחרים, אנו בעצם לא מקבלים את עצמנו לגמרי. אנו מקבלים את עצמנו על תנאי. אם היינו כמו האדם הזה שאנו שופטים, היינו שופטים את עצמנו. (מי שרוצה שארחיב בנקודה זו, שיבקש). בקיצור, זה מעניין. שמתי לב שאם אני שופטת מישהו אחר, אז אני יותר שופטת מישהו שיחסית דומה לי, כמו שהייתי בעבר. זאת אומרת, נניח ויש שני אנשים. האחד ממש מרגיש קורבן ויש לו הרבה בעיות בחיים או לא יודעת מה, והשני כבר במקום בריא יותר עבור עצמו, אבל יש לו תכונה שלמשל היתה לי בעבר. אז יוצא שאני שופטת את ההוא עם התכונה, ולא את האדם עם מליון הבעיות והקורבנות וכו'. זאת אומרת, דווקא זה שיש לו יותר דברים שכביכול יכולים לגרום לאחרים לשפוט אותו - אני לא שופטת, אבל זה שיותר דומה לי מהעבר, אני שופטת. כמובן שאני שמה לב לזה מיד, ואני שולחת לשנינו אהבה, והשיפוט מפסיק מכיוון שכאשר אני מייד שמה לב לזה, אין שם אנרגיה שהשיפוט ניזון ממנה. רק רציתי לשתף
