דוגמה!
בדרך לאינטרנט הקפה המזדיין הזה (מצאתי את עצמי שוב נמשך כחבלי קסם לפורום דרך הלוחמים הזה... אפילו חלמתי בלילה שאני כותב פה... אני אומר לכם, תיזהרו, מעורבים בפורום הזה כל מיני דברים מוזרים. תיזהרו!!!) הרגשתי פתאום לא מאושר כל כך. ואז שפטתי את עצמי שאני לא מאושר. והרגשתי אשם ומושפל ומסכן. ובזוי. בגלל שאני לא מאושר, זאת אומרת. אני שונא שבכל פעם שאני מרגיש פחות מאושר אז אני שופט את עצמי. כוס אמק. זה מזכיר לי שפעם, מזמן, כשתרגלתי ועבדתי על "להיות מאושר" ועל "למצוא את האושר", השגתי פריצת דרך ענקית ומזהירה כאשר החלטתי לוותר על המרדף הזה אחר האושר ולהסכים להיות מאושר גם כשאני לא מאושר! כלומר להיות מרוצה גם כשאני לא מאושר! כזאת שלווה התפשטה בי אז! אני אומר לכם... תאמינו לי, אתם תהיו הכי מאושרים כשתסכימו לא להיות מאושרים. לא, בעצם, זה לא נכון. דווקא כאשר אינני מתפשר על אושרי, אני מאושר יותר. ויש עוד עניינים שקשורים לאושר. זה גם עניין של ציפיה. ושל פחד. וגם של אושר נראה לי.