תיארתי לעצמי שמישהו יתהה-הנה חלק ב
אתמול ראיתי שיער,שוב,שוב,שוב. אקדים ואומר,שכל מה שאומר על הסרט הוא בחזקת דברים מסוייגים שכן חסרה לי האינטראקציה הקיימת בתיאטרון וכ"כ קוסמת לי. על כל פנים,בעשרה לחמש כבר הייתי ערוך מול הטלוויזיה,מצויד בחברה,נישנושים,בקבוק קולה,בירה,ואז זה התחיל,את הצמרמורת הראשונה קיבלתי כבר בפתיחה,שאגת האריה,שכן דעתי הוסחה לרגע מן המסך,והאריה הקפיץ אותי מייד בחזרה.הסרט התחיל. רואים את קלוד נוסע נו מילא הלאה המנהרה,שם הם גוזרים את הצווים ושורפים אותם ואז טה טה טה טה טה טה טה טם whan the moon is in the... השיר שאני כ"כ אוהב,מושר על ידי אפריקנית כבדת גוף ובעלת קול מדהייםםםםם,והנה החגיגה הפרטית שלי מתחילה,אני כבר מזמר,עוד שניה מרקד,איזה אושררררר. ואז,סאדומי,איזה חמוד הווף הזה,ווף אחלה דמות. אם עסקינן בדמויות,מישהו יכולל להסבייררר ליי לממהה ג´יני כזו מכוערת!? סורי אבל היא צריכה לשחק את גריזבלה בקאטס טוב אני יכול לקשקש עוד שעתיים אז אני אחתוך לתנו לשמש. הקטע של תנו לשמש,החל ביציאה מהמבנה של החיילים,שברגר מנסה לברוח ולא לזרוק את התיק למשאית,ועד העלייה שלהם למטוס,היה ויהיה הקטע הכי מצמרר שאני מכיר.אני יכול לראות ולשמוע את הקטע הזה אלפי פעמים,ותמיד שרואים את ברגר צועד אני ארגיש כל אינץ´ בגופי נדרך,שערותיי סומרות,אני מרגיש גל צמרמורת שמקורו בכפות הרגליים,והוא מתפוצץ איפשהוא במוח,בום מלכותי,ואחריו,אני נשען אחורה על הכרית,מנגב טיפת זיעה(קרה) מהמצח,עוצם עיניים,ושואל- שיער-או שמא,אלוהים?