שיעור קשתות מספר 31, 32, 33, 34, 35...
אני ממשיך להתרשל בתיעוד שיעורי הקשתות, מסתבר שלחיים יש כוח משלהם, ויש כמות מוגבלת של דברים שאפשר לעשות במעט האנרגיה שהוקצתה לסלאבים קשישים.
השעורים של ע. שלא מבית הנשיא התפצלו מהשיעורים שלי ושל טונג'ין. בעיקר בגלל שטונג'ין עסוק כרגע בלימודים לקראת הכניסה לחוג לתרבות המזרח או לחוג אחר באותם מקומות אקדמיים מוזרים שמחוץ לפקולטה להנדסה. מקומות עלומים בהם הסטונדטים נהנים מהלימודים, מקצים להם מעט זמן ראוי, ומבלים את עיקר עיתותם ברדיפת בחורות בדשאים של אוניברסיטת תל אביב. אם תהיתם למה קוראים לזה חוג להבדיל מפקולטה, אז זה ההסבר.
לדעתי זה ממש לא הוגן שהברנש לאחר עשרות שנים במזרח הולך לשבת בכיתה ללימודי יפאנית שנה א' עם אוסף פרגיות שנתקל בפעם הראשונה במכשול הזה. זה כל כך לא הוגן בכל המישורים: הוא יציק למרצה ויתקן אותו ללא הפסק, הוא ידפוק לכולן את הפקטור בציונים, הצעירות יבקשו את עזרתו ולקינוח הוא ידפוק סתם. אני מתנחם בזה שלא ממש נשארה לו ברירה אחרי שעזיז התקשר וביקש לרשום את "הבן" שלו ללימודים וכשנשאל בן כמה הילד אמר "בן ארבעים"... אכן ימים קשים.
אז לענייננו, אנחנו מגיעים בדרך כלל מאוחר בשיא החום. ע. כבר סיימה את הירי שלה ועזיז כבר סיים את יום העבודה שלו בנגריה. כשבזמן האחרון אנחנו שם פוגשים את י. שהוא פרופסור אמריטוס לכימיה שבא לעזיז לצייר. והשיחות מתעלעלות להן בחום לכיוונים של שריגי מתכות והשתנות של גודל תא היחידה בסדרי גודל של ננו, ואיך מיצרים את החומרים האלו. י. שהיה בצעירותו סייף אולימפי בסייף אירופי ונטש את המזרון לאחר שהוחלפו מרבית מפרקיו במפרקי טיטניום מבהיקים, מעביר מדי פעם את השקפתו על הסייף הספורטיבי האירופי וכמה הדרדר מאז הוכנסו שיטות המדידה האלקטרוניות. אני בטוח שכמה דורות לפניו היו כאלו שהתלוננו על הדבקת הכפתור המציק הזה שמונע דימום, בקצה הפלורט....
השיעורים האחרונים בנויים על שגרה תרגילי סדר. בגדול המטרה היא להביא לירי אחיד של כיתה בקשת כשהיורים מבצעים ירידה לכריעה על רגל אחת אוספים את החץ מתרוממים דורכים ויורים לספירה של ארבע פעמות. כבוגר של תרגילי סדר במגוון קורסים צבאיים, תמיד זילזלתי במשמעות של הריטואלים האלו שנראו לי כמו תירוץ לתשלום משכורת לעוד רס"ר משופם שהיה צריך לפרוש מזמן. צריך לזכור שבמסורת הצבאית כמו מסורות של אמנויות לחימה, הרבה מהתנועות אבדו את המשמעות האמיתית שלהן ועם הזמן והיצירתיות של הרס"רים שהיו אחראיים על השיטה... הפכו לתערוכה של ליצנים מחופשים. אבל האמת היא שתרגילי הסדר נועדו ללמד קשב לעמיתים ללחימה.
קשב בלחימה הוא קל יחסית ללימוד מול יריב אימונים שעובד מולך, יש משוב מיידי ותיקון של הטעות. התרגול בקשתות הוא תרגול קבוצתי מכיוון שיחידת הלחימה המינימלית היא כיתה, היריב רחוק יחסית ועבודה עם יריבי אימונים תגרום להכחדתם. לכן ההשוואה מתבצעת לפי צליל הפגיעה במטרה כשהשאיפה היא לצליל פגיעה אחת ולא תיפוף מתמשך. אפקט צדדי (או ליתר דיוק תחתי) לתרגול הוא שירידה לסקווט נמוך על רגל אחת מטיבה עם הבריאות ומעצבת את הגלוטיאוס למקסימוס הצורה שלו. סווטלנה מרוצה שלפחות במקום אחד קיימת מוצקות...
באחד השיעורים הייתה לנו חפיפה עם ע. והחלטנו לתרגל צעד נוסף שמתבסס על ירידה לכריעה; עליה לעמידה על רגל אחת; ופסיעה תוך כדי ירידה לכריעה כשרגל אחת מוצלבת מעל השניה. התרגיל הזה נקרא נמא"ס (נקמת משבית אשכים סופני) וכנראה פותח לצורך צמצום הילודה. צעד לא נכון ומשהו עגול יפול לך לגרב.
בעונה החמה, עזיז פורס בריכה עגולה בקצה החצר ליד החניה בערך בגודל של ג'קוזי ענק, והוא ובני ביתו טובלים בה בעיתות החום. יש משהו בטבילה הזו שמשפיע על המיינד. לא ברור אם זה שינוי הטמפרטורה, הרטיבות, או חוסר המשקל אבל זה עושה אתחול למערכת. לא שירי בקשתות הוא אירובי במיוחד, אבל הירידה לכמה עשרות מכרעים על רגל אחד בשיא החום הבאר שבעי, גוררת אי אלו נטפי זיעה.
בשיעור האחרון הצטרפה באופן נדיר מיתר, חברת הנהלה בכירה בפורום לא"ל. הגב' נדיר שהיא מגיעה לעזיז, סרבה למתוח מיתר ובמקום זאת היתה עסוקה בקבלת יעוץ בנושא מיומנויות למידה מהעזיז. הגב' יי היתה אמורה גם היא להגיע אבל נאלצה להשאר בתל אביב לטפל בבייביס שלה. בהזדמנות זו ראוי להדגיש שקשתות היא ספורט נשי למהדרין, אינו כרוך במגע פיזי עם גברים מיוזעים ואינו גורר חבלות מעבר להצלפות מיתר מדי פעם אבל גם זה באופן נדיר. בואו בהמוניכן!
אני ממשיך להתרשל בתיעוד שיעורי הקשתות, מסתבר שלחיים יש כוח משלהם, ויש כמות מוגבלת של דברים שאפשר לעשות במעט האנרגיה שהוקצתה לסלאבים קשישים.
השעורים של ע. שלא מבית הנשיא התפצלו מהשיעורים שלי ושל טונג'ין. בעיקר בגלל שטונג'ין עסוק כרגע בלימודים לקראת הכניסה לחוג לתרבות המזרח או לחוג אחר באותם מקומות אקדמיים מוזרים שמחוץ לפקולטה להנדסה. מקומות עלומים בהם הסטונדטים נהנים מהלימודים, מקצים להם מעט זמן ראוי, ומבלים את עיקר עיתותם ברדיפת בחורות בדשאים של אוניברסיטת תל אביב. אם תהיתם למה קוראים לזה חוג להבדיל מפקולטה, אז זה ההסבר.
לדעתי זה ממש לא הוגן שהברנש לאחר עשרות שנים במזרח הולך לשבת בכיתה ללימודי יפאנית שנה א' עם אוסף פרגיות שנתקל בפעם הראשונה במכשול הזה. זה כל כך לא הוגן בכל המישורים: הוא יציק למרצה ויתקן אותו ללא הפסק, הוא ידפוק לכולן את הפקטור בציונים, הצעירות יבקשו את עזרתו ולקינוח הוא ידפוק סתם. אני מתנחם בזה שלא ממש נשארה לו ברירה אחרי שעזיז התקשר וביקש לרשום את "הבן" שלו ללימודים וכשנשאל בן כמה הילד אמר "בן ארבעים"... אכן ימים קשים.
אז לענייננו, אנחנו מגיעים בדרך כלל מאוחר בשיא החום. ע. כבר סיימה את הירי שלה ועזיז כבר סיים את יום העבודה שלו בנגריה. כשבזמן האחרון אנחנו שם פוגשים את י. שהוא פרופסור אמריטוס לכימיה שבא לעזיז לצייר. והשיחות מתעלעלות להן בחום לכיוונים של שריגי מתכות והשתנות של גודל תא היחידה בסדרי גודל של ננו, ואיך מיצרים את החומרים האלו. י. שהיה בצעירותו סייף אולימפי בסייף אירופי ונטש את המזרון לאחר שהוחלפו מרבית מפרקיו במפרקי טיטניום מבהיקים, מעביר מדי פעם את השקפתו על הסייף הספורטיבי האירופי וכמה הדרדר מאז הוכנסו שיטות המדידה האלקטרוניות. אני בטוח שכמה דורות לפניו היו כאלו שהתלוננו על הדבקת הכפתור המציק הזה שמונע דימום, בקצה הפלורט....
השיעורים האחרונים בנויים על שגרה תרגילי סדר. בגדול המטרה היא להביא לירי אחיד של כיתה בקשת כשהיורים מבצעים ירידה לכריעה על רגל אחת אוספים את החץ מתרוממים דורכים ויורים לספירה של ארבע פעמות. כבוגר של תרגילי סדר במגוון קורסים צבאיים, תמיד זילזלתי במשמעות של הריטואלים האלו שנראו לי כמו תירוץ לתשלום משכורת לעוד רס"ר משופם שהיה צריך לפרוש מזמן. צריך לזכור שבמסורת הצבאית כמו מסורות של אמנויות לחימה, הרבה מהתנועות אבדו את המשמעות האמיתית שלהן ועם הזמן והיצירתיות של הרס"רים שהיו אחראיים על השיטה... הפכו לתערוכה של ליצנים מחופשים. אבל האמת היא שתרגילי הסדר נועדו ללמד קשב לעמיתים ללחימה.
קשב בלחימה הוא קל יחסית ללימוד מול יריב אימונים שעובד מולך, יש משוב מיידי ותיקון של הטעות. התרגול בקשתות הוא תרגול קבוצתי מכיוון שיחידת הלחימה המינימלית היא כיתה, היריב רחוק יחסית ועבודה עם יריבי אימונים תגרום להכחדתם. לכן ההשוואה מתבצעת לפי צליל הפגיעה במטרה כשהשאיפה היא לצליל פגיעה אחת ולא תיפוף מתמשך. אפקט צדדי (או ליתר דיוק תחתי) לתרגול הוא שירידה לסקווט נמוך על רגל אחת מטיבה עם הבריאות ומעצבת את הגלוטיאוס למקסימוס הצורה שלו. סווטלנה מרוצה שלפחות במקום אחד קיימת מוצקות...
באחד השיעורים הייתה לנו חפיפה עם ע. והחלטנו לתרגל צעד נוסף שמתבסס על ירידה לכריעה; עליה לעמידה על רגל אחת; ופסיעה תוך כדי ירידה לכריעה כשרגל אחת מוצלבת מעל השניה. התרגיל הזה נקרא נמא"ס (נקמת משבית אשכים סופני) וכנראה פותח לצורך צמצום הילודה. צעד לא נכון ומשהו עגול יפול לך לגרב.
בעונה החמה, עזיז פורס בריכה עגולה בקצה החצר ליד החניה בערך בגודל של ג'קוזי ענק, והוא ובני ביתו טובלים בה בעיתות החום. יש משהו בטבילה הזו שמשפיע על המיינד. לא ברור אם זה שינוי הטמפרטורה, הרטיבות, או חוסר המשקל אבל זה עושה אתחול למערכת. לא שירי בקשתות הוא אירובי במיוחד, אבל הירידה לכמה עשרות מכרעים על רגל אחד בשיא החום הבאר שבעי, גוררת אי אלו נטפי זיעה.
בשיעור האחרון הצטרפה באופן נדיר מיתר, חברת הנהלה בכירה בפורום לא"ל. הגב' נדיר שהיא מגיעה לעזיז, סרבה למתוח מיתר ובמקום זאת היתה עסוקה בקבלת יעוץ בנושא מיומנויות למידה מהעזיז. הגב' יי היתה אמורה גם היא להגיע אבל נאלצה להשאר בתל אביב לטפל בבייביס שלה. בהזדמנות זו ראוי להדגיש שקשתות היא ספורט נשי למהדרין, אינו כרוך במגע פיזי עם גברים מיוזעים ואינו גורר חבלות מעבר להצלפות מיתר מדי פעם אבל גם זה באופן נדיר. בואו בהמוניכן!
