שיעור קונג-פו 01-10-29
טוב, זה שכל שיעור שונה מקודמו כבר כתבתי לא פעם, אבל שיעור הבוקר היום לקח את האמירה הזו צעד נוסף קדימה (או הצידה...) קודם כל יש כבר פורום מאד רציני בבוקר, משהו סביב 6 תלמידים. זה לא יותר או פחות "טוב" ממספר תלמידים קטן או גדול יותר, זה פשוט שונה. שיעורים בהם אנחנו שני תלמידים או שיעור רק שלי עם בן (היה לי אחד כזה עד היום) הינם מדהימים בדרכם שלהם, אבל משהו באנרגיה המשותפת של מספר גדול יחסית של תלמידים מוסיף מימד מיוחד לשיעור. השיעור התחיל ללא חימום. ישר התחלנו בעבודה על טכניקות. היו שלושה זוגות שעבדו, ואני עבדתי לבד מול פרטנר / יריב וירטואלי. למעשה זה היה יריב, והיותו וירטואלי אפשרה לי (באישור מיוחד מבן) לכסח לו את הצורה. עבדתי כבר מול יריב וירטואלי באחד השיעורים – זהו סוג עבודה מאד שונה עבורי משום שהוא מאפשר לי מודעות הרבה יותר גבוהה למה שאני עושה. אני משקיע מחשבה בתנועות שלי, תוך שאני מדמיין את תנועותיו של היריב שלי, וזה דורש ממני דיוק יתר. יחד עם זאת זה לא מפריע לזרום עם התנועה, אלא ההפך. אני ממש מרגיש שאני עובד מול מישהו, ויכול להרגיש את התנועות שלו (חסימות, חבטות וכו´). בחלק מהטכניקות עבדתי מעט עם בן, רק כדי לקבל את התחושה הראשונית של המגע הפיזי, ואחר כך המשכתי לעבוד מול היריב הוירטואלי. העבודה הזו החזירה אותי למחשבות שיש לי מדי פעם על אימון וירטואלי של קרבות. מדי פעם אני מנסה את זה כאשר אני מודט ו/או עושה עבודה של דמיון מודרך. אני מנסה לדמיין מולי יריב, ומנסה לדמיין את שנינו בקרב. נסיון נוסף שאני עושה מדי פעם בבית הוא לקיים קרב וירטואלי חצי דמיוני, כלומר, אני באמת עושה את התנועות (עומד על הרצפה בסלון, למשל, ומבצע את תנועות הקרב), תוך שאני מדמיין את היריב שלי נלחם מולי. הייתי רוצה להתנסות בשתי צורות העבודה הרבה יותר, ואחרי השיעור של היום זו אחת המשימות שנתתי לעצמי. לאחר העבודה על הטכניקות, בן נתן לנו 20 דקות לעבודה אישית על כל נושא שנבחר. אותם זוגות שעבדו קודם המשיכו למשימה הזו, ואני המשכתי לבד. בחרתי לי נקודה חצי מבודדת, כלומר, לא מקום חבוי, אלא מקום שיש לו מעין גבולות מוגדרים המבודדים אותו משאר הסביבה. זו היתה מעין רחבה קטנה ובה שלושה תרנים גבוהים של דגלים. התיישבתי על הרצפה כדי לעסוק בעבודה פנימית בעיניים פקוחות. בין היתר הסתכלתי על דותן ואריאל שעבדו יחד על טכניקות שונות, קרב ועוד. כמו כן תרגלתי ראיית הילות ודברים נוספים. חזרנו למקום בו התחלנו את השיעור, והקדשנו את יתרת הזמן (כחצי שעה) לשיחה בנושא ניהול קרב. דיברנו על שתי המטרות שבבסיס הלמידה של ניהול קרב נכון – התקרבות, ככל הניתן, לקיום קרב בתנאי אמת, וקיום קרב תוך שמירת וטיפוח הבריאות, ולא ההפך. הדיון על ארבעת סוגי "עצירת קרב" היה מרתק (עצירה תוך כדי קרב על מנת לתת לחלק מהמכות "להכנס"; עצירה מוחלטת של הקרב לצורך תיקון צורת עבודה לא בטיחותית; עצירה תוך כדי קרב לצורך "החלפת אינפורמציה" – למשל לגבי יעילות מכה שנכנסה וכד´; עצירה לצורך בחינת האיכות / יעילות של מכה מסויימת). הלקח העיקרי שלקחתי איתי מהדיון הנ"ל הוא בנושא הסכנה הטמונה באשליות שעלולות להיווצר כתוצאה מצורת עבודה לא נכונה. למשל, האשליה שמכה כלשהי שאני נותן היא יעילה / חזקה / קטלנית וכו´, בשעה שמסתבר שהיא כלל לא כזאת. עדיף כמובן לגלות זאת בתנאי אימון, ולשפר בהתאם, ולא להמשיך ולהנציח את האשליה / טעות. סיימנו בקרב קצר, והפעם עבדתי עם אורן (אורן האמיתי, לא הוירטואלי). היה לי קצר מדי ורציתי להמשיך. נו טוב, נשאר עוד המון טעם טוב לפעמים הבאות. פיני
טוב, זה שכל שיעור שונה מקודמו כבר כתבתי לא פעם, אבל שיעור הבוקר היום לקח את האמירה הזו צעד נוסף קדימה (או הצידה...) קודם כל יש כבר פורום מאד רציני בבוקר, משהו סביב 6 תלמידים. זה לא יותר או פחות "טוב" ממספר תלמידים קטן או גדול יותר, זה פשוט שונה. שיעורים בהם אנחנו שני תלמידים או שיעור רק שלי עם בן (היה לי אחד כזה עד היום) הינם מדהימים בדרכם שלהם, אבל משהו באנרגיה המשותפת של מספר גדול יחסית של תלמידים מוסיף מימד מיוחד לשיעור. השיעור התחיל ללא חימום. ישר התחלנו בעבודה על טכניקות. היו שלושה זוגות שעבדו, ואני עבדתי לבד מול פרטנר / יריב וירטואלי. למעשה זה היה יריב, והיותו וירטואלי אפשרה לי (באישור מיוחד מבן) לכסח לו את הצורה. עבדתי כבר מול יריב וירטואלי באחד השיעורים – זהו סוג עבודה מאד שונה עבורי משום שהוא מאפשר לי מודעות הרבה יותר גבוהה למה שאני עושה. אני משקיע מחשבה בתנועות שלי, תוך שאני מדמיין את תנועותיו של היריב שלי, וזה דורש ממני דיוק יתר. יחד עם זאת זה לא מפריע לזרום עם התנועה, אלא ההפך. אני ממש מרגיש שאני עובד מול מישהו, ויכול להרגיש את התנועות שלו (חסימות, חבטות וכו´). בחלק מהטכניקות עבדתי מעט עם בן, רק כדי לקבל את התחושה הראשונית של המגע הפיזי, ואחר כך המשכתי לעבוד מול היריב הוירטואלי. העבודה הזו החזירה אותי למחשבות שיש לי מדי פעם על אימון וירטואלי של קרבות. מדי פעם אני מנסה את זה כאשר אני מודט ו/או עושה עבודה של דמיון מודרך. אני מנסה לדמיין מולי יריב, ומנסה לדמיין את שנינו בקרב. נסיון נוסף שאני עושה מדי פעם בבית הוא לקיים קרב וירטואלי חצי דמיוני, כלומר, אני באמת עושה את התנועות (עומד על הרצפה בסלון, למשל, ומבצע את תנועות הקרב), תוך שאני מדמיין את היריב שלי נלחם מולי. הייתי רוצה להתנסות בשתי צורות העבודה הרבה יותר, ואחרי השיעור של היום זו אחת המשימות שנתתי לעצמי. לאחר העבודה על הטכניקות, בן נתן לנו 20 דקות לעבודה אישית על כל נושא שנבחר. אותם זוגות שעבדו קודם המשיכו למשימה הזו, ואני המשכתי לבד. בחרתי לי נקודה חצי מבודדת, כלומר, לא מקום חבוי, אלא מקום שיש לו מעין גבולות מוגדרים המבודדים אותו משאר הסביבה. זו היתה מעין רחבה קטנה ובה שלושה תרנים גבוהים של דגלים. התיישבתי על הרצפה כדי לעסוק בעבודה פנימית בעיניים פקוחות. בין היתר הסתכלתי על דותן ואריאל שעבדו יחד על טכניקות שונות, קרב ועוד. כמו כן תרגלתי ראיית הילות ודברים נוספים. חזרנו למקום בו התחלנו את השיעור, והקדשנו את יתרת הזמן (כחצי שעה) לשיחה בנושא ניהול קרב. דיברנו על שתי המטרות שבבסיס הלמידה של ניהול קרב נכון – התקרבות, ככל הניתן, לקיום קרב בתנאי אמת, וקיום קרב תוך שמירת וטיפוח הבריאות, ולא ההפך. הדיון על ארבעת סוגי "עצירת קרב" היה מרתק (עצירה תוך כדי קרב על מנת לתת לחלק מהמכות "להכנס"; עצירה מוחלטת של הקרב לצורך תיקון צורת עבודה לא בטיחותית; עצירה תוך כדי קרב לצורך "החלפת אינפורמציה" – למשל לגבי יעילות מכה שנכנסה וכד´; עצירה לצורך בחינת האיכות / יעילות של מכה מסויימת). הלקח העיקרי שלקחתי איתי מהדיון הנ"ל הוא בנושא הסכנה הטמונה באשליות שעלולות להיווצר כתוצאה מצורת עבודה לא נכונה. למשל, האשליה שמכה כלשהי שאני נותן היא יעילה / חזקה / קטלנית וכו´, בשעה שמסתבר שהיא כלל לא כזאת. עדיף כמובן לגלות זאת בתנאי אימון, ולשפר בהתאם, ולא להמשיך ולהנציח את האשליה / טעות. סיימנו בקרב קצר, והפעם עבדתי עם אורן (אורן האמיתי, לא הוירטואלי). היה לי קצר מדי ורציתי להמשיך. נו טוב, נשאר עוד המון טעם טוב לפעמים הבאות. פיני