ALIsuperstar
New member
שיעור פילוסופייה
אני עושה תואר בצילום, והיכן שאני לומד ישנה מישהי משנה ב׳ שמידי פעם מצטרפת לשיעורים שלנו, של שנה א׳. היא משלימה חומר לימוד כי אמנם היא שנה ב׳, אבל היא אינה בלימודים המלאים, כמוני, והיא מעוניינת להצטרף ללימודים המלאים. כבר כמה זמן שאני מחזר אחריה ללא הצלחה רבה. כמובן שהסיבה לחוסר הצלחה שלי היא התזמון הנוראי, כשהיא התחילה איתי הייתי בקשר עם מישהי, אז לא הייתי נחמד אליה בעקבות זה, כדי שתתרחק ממני, כי לא הייתי צריך את זה. כשאני התחלתי איתה בערב שהחלטנו לעשות בספונטני לילה לבן בבר בפלורנטין שבו הייתי מברמן בשעות הלילה, הלכנו על בירה ללא תחתית של ימי ב׳, זה היה מזמן. אז אמרתי לה שברגע שהייתי פנוי, קרה מה שקרה עם ההיא, אז רציתי להזמין אותה לדייט, היא צחקה, כי הטיימינג שלי ממש גרוע, כי היא לא בדיוק הייתה פנויה, ידעתי את זה כמובן ולכן לא הזמנתי אותה לדייט. בצדק. בלילה לבן אמנם היינו שנינו פנויים לחלוטין, היא ידעה את זה, אני ידעתי ולכן ציינתי את העובדה הזו בפניה, שרציתי. אבל בלילה הלבן הזה שבילינו ביחד בבר עד 5 בבוקר, לא קרה כלום, אני לא הזזתי את עצמי יותר מידי, כי חטפתי רגליים קרות, והיא? כנראה שירד לה ממני. היום, כבר הקשר שלנו התהדק, אנחנו צוחקים, ממש חברים טובים, מתקשרים על כל שטות, כשהיא לבד היא מתקשרת אליי, וכשאני לבד? אני לא מתקשר אליה, לא יודע למה, לא ממש חושב על זה. אז ממש היום, שיעור פילוסופייה, היא תמיד כשהיא מגיעה היא יושבת מולי, אף פעם לא לידי, דווקא אז היא החליטה שהיא יושבת לידי, התחשק לה לשבת מול המזגן. ישבה לידי, ושמה את רגליה קצת על הכיסא שלי, לא הפריע לי, לא נגעו בי רגליה. אז פחות היה חשוב לי. שתעשה מה שמתחשק לה. המורה החליט שהוא מראה לנו קטע מאיזה סרט על האמלט, בדיוק חפרנו על סוקראטס, אל תשאלו אתם לא רוצים להירדם, תאמינו לי, והיא החליטה שהיא חולצת נעליים, תאמת? היה קצת ריח לא אופייני כזה, אבל לא משהו נוראי. הקטע התחיל להתגלגל, אני מרותק מהסרט הישן הזה, המורה שם לדעתי את הסרט על קול חזק מידי, אולי כנראה לא שם לב, אבל הוא לא החליש, מה שהפריע לי נורא להתרכז, כי הכיתה לא גדולה, המסך ממש מול העיניים שלי, גם הרמקולים, גם כך המקרן הזה מקרטע, די סבלתי, אז כל הזמן לשתי את המצח שלי, כי כבר כאב לי לראות, היא החליטה שהיא שמה את רגליה על הרגליים שלי, זה היה חסר לי, לא רק שמתפוצץ לי הראש מכל ה׳להיות או לא להיות׳ עכשיו היא גם תדרוש ממני מסז׳, איזה כיף לי, יותר ציני מזה, לא יהיה חברים. היה רגע שרציתי לקום וללכת לשתות מים, ואולי לעשן סיגרייה בהזדמנות. היא החליטה שהיא לוקחת את הרגל שלה ושמה אותה על הביצים שלי, זה הקפיץ אותי, הכיתה הייתה מצומצמת ומרותקת, בקושי הגיעו הקבועים ביום הזה, אז גם כשקפצתי אף אחד לא הזיז גבה או עין, או הרגיש חי לרגע, זה הקפיץ אותי, אז לקחתי את רגלה ורציתי להזיז אותה כי לא נוח לי, בטח טעות שלה, לא קרה כלום. היא הפעילה לחץ על הרגל, כך שהיה לי קשה להזיז את הרגל, סובבתי את ראשי והסתכלתי עליה, מנסה להבין אותה, היא חייכה, התקרבה אליי ואמרה שאמשיך להסתכל, שלא אפסיד כלום, אני בתגובה, אמרתי לה שלא מתאים, במיוחד לא עכשיו. היא הפעילה לחץ חזק יותר, ממש הכאיבה לי בביצים. תקשיבו עם כל מה שעברתי במהלך חיי, אני לא מבין איך עד עכשיו יש לי עדיין את האגוזים שלי, באמת לא מבין. עצמתי עיניים מרוב כאב, היא שחררה את הלחץ וליטפה אותן עם הרגל. הקטע הסתיים, האור נדלק, ואני והיא? כאילו כלום לא היה, אבל עדיין כאב לי. מאוד.
אני עושה תואר בצילום, והיכן שאני לומד ישנה מישהי משנה ב׳ שמידי פעם מצטרפת לשיעורים שלנו, של שנה א׳. היא משלימה חומר לימוד כי אמנם היא שנה ב׳, אבל היא אינה בלימודים המלאים, כמוני, והיא מעוניינת להצטרף ללימודים המלאים. כבר כמה זמן שאני מחזר אחריה ללא הצלחה רבה. כמובן שהסיבה לחוסר הצלחה שלי היא התזמון הנוראי, כשהיא התחילה איתי הייתי בקשר עם מישהי, אז לא הייתי נחמד אליה בעקבות זה, כדי שתתרחק ממני, כי לא הייתי צריך את זה. כשאני התחלתי איתה בערב שהחלטנו לעשות בספונטני לילה לבן בבר בפלורנטין שבו הייתי מברמן בשעות הלילה, הלכנו על בירה ללא תחתית של ימי ב׳, זה היה מזמן. אז אמרתי לה שברגע שהייתי פנוי, קרה מה שקרה עם ההיא, אז רציתי להזמין אותה לדייט, היא צחקה, כי הטיימינג שלי ממש גרוע, כי היא לא בדיוק הייתה פנויה, ידעתי את זה כמובן ולכן לא הזמנתי אותה לדייט. בצדק. בלילה לבן אמנם היינו שנינו פנויים לחלוטין, היא ידעה את זה, אני ידעתי ולכן ציינתי את העובדה הזו בפניה, שרציתי. אבל בלילה הלבן הזה שבילינו ביחד בבר עד 5 בבוקר, לא קרה כלום, אני לא הזזתי את עצמי יותר מידי, כי חטפתי רגליים קרות, והיא? כנראה שירד לה ממני. היום, כבר הקשר שלנו התהדק, אנחנו צוחקים, ממש חברים טובים, מתקשרים על כל שטות, כשהיא לבד היא מתקשרת אליי, וכשאני לבד? אני לא מתקשר אליה, לא יודע למה, לא ממש חושב על זה. אז ממש היום, שיעור פילוסופייה, היא תמיד כשהיא מגיעה היא יושבת מולי, אף פעם לא לידי, דווקא אז היא החליטה שהיא יושבת לידי, התחשק לה לשבת מול המזגן. ישבה לידי, ושמה את רגליה קצת על הכיסא שלי, לא הפריע לי, לא נגעו בי רגליה. אז פחות היה חשוב לי. שתעשה מה שמתחשק לה. המורה החליט שהוא מראה לנו קטע מאיזה סרט על האמלט, בדיוק חפרנו על סוקראטס, אל תשאלו אתם לא רוצים להירדם, תאמינו לי, והיא החליטה שהיא חולצת נעליים, תאמת? היה קצת ריח לא אופייני כזה, אבל לא משהו נוראי. הקטע התחיל להתגלגל, אני מרותק מהסרט הישן הזה, המורה שם לדעתי את הסרט על קול חזק מידי, אולי כנראה לא שם לב, אבל הוא לא החליש, מה שהפריע לי נורא להתרכז, כי הכיתה לא גדולה, המסך ממש מול העיניים שלי, גם הרמקולים, גם כך המקרן הזה מקרטע, די סבלתי, אז כל הזמן לשתי את המצח שלי, כי כבר כאב לי לראות, היא החליטה שהיא שמה את רגליה על הרגליים שלי, זה היה חסר לי, לא רק שמתפוצץ לי הראש מכל ה׳להיות או לא להיות׳ עכשיו היא גם תדרוש ממני מסז׳, איזה כיף לי, יותר ציני מזה, לא יהיה חברים. היה רגע שרציתי לקום וללכת לשתות מים, ואולי לעשן סיגרייה בהזדמנות. היא החליטה שהיא לוקחת את הרגל שלה ושמה אותה על הביצים שלי, זה הקפיץ אותי, הכיתה הייתה מצומצמת ומרותקת, בקושי הגיעו הקבועים ביום הזה, אז גם כשקפצתי אף אחד לא הזיז גבה או עין, או הרגיש חי לרגע, זה הקפיץ אותי, אז לקחתי את רגלה ורציתי להזיז אותה כי לא נוח לי, בטח טעות שלה, לא קרה כלום. היא הפעילה לחץ על הרגל, כך שהיה לי קשה להזיז את הרגל, סובבתי את ראשי והסתכלתי עליה, מנסה להבין אותה, היא חייכה, התקרבה אליי ואמרה שאמשיך להסתכל, שלא אפסיד כלום, אני בתגובה, אמרתי לה שלא מתאים, במיוחד לא עכשיו. היא הפעילה לחץ חזק יותר, ממש הכאיבה לי בביצים. תקשיבו עם כל מה שעברתי במהלך חיי, אני לא מבין איך עד עכשיו יש לי עדיין את האגוזים שלי, באמת לא מבין. עצמתי עיניים מרוב כאב, היא שחררה את הלחץ וליטפה אותן עם הרגל. הקטע הסתיים, האור נדלק, ואני והיא? כאילו כלום לא היה, אבל עדיין כאב לי. מאוד.
