simlev1981
New member
שיעור מחסום
שיעור מחסום לא התגייסנו חיות אדם. הרגשנו כמיטב הנוער שהולך לשירות קרבי. אבל חצינו קו אדום אחרי קו אדום זיו מעברי די, נמאס! נמאס מהתגובות החוזרות על עצמן: "מקרים חריגים", "עשבים שוטים" ו"מיעוט שאינו מעיד על הכלל". עד מתי ייחשבו מעשים אלה חריגים? עד שייחשפו עשרה מקרים זהים, עשרים, אולי מאה? עד מתי נמרק את מצפוננו במילים ללא כיסוי? מתי נבין כולנו כי התעללות חיילי מג"ב שעליה דווח היום איננה חריגה בכלום, למעט הפרסום? המעשים הללו אמנם מבישים וראויים לעונש, אך אסור שהענישה תהפוך לעלה התאנה של צה"ל והחברה הישראלית. החברה ששלחה את הלוחמים האלה למציאות הזאת - היא זו שנושאת באחריות העיקרית. מעשי חיילי מג"ב שעליהם דווחנו היום ובעבר, לא משאירים מקום לספק: מדובר בנורמות ובשגרה. מי שלא הכה - ייבש פלסטינים במשך שעות; ומי שלא ייבש - החרים מפתחות, שבר שמשות, הרס בתים ועוד. לוחמי צה"ל עומדים מדי יום בדילמות שעל כל אחת מהן ניתן לקיים שלושים "שיעורי מחסום", שגם הם לא יובילו לפתרון הנכון. ואילו הם, שנמצאים שם בחום ובקור, בשמש ובגשם, תחת לחץ עצום, דווקא הם אמורים לדעת מה נכון? ללוחמי צה"ל אין שום יכולת להתמודד עם המלכודת שהכנסנו אותם אליה, והם הופכים בעל כורחם למוסריים פחות ופחות. גם אני חוויתי כיצד מתערער עולמי המוסרי, בדיוק כמו שעולה מעדותו של מפקד במחסום רמות, שתועדה על-ידי "שוברים שתיקה", שבה הוא מתאר "מפגש" מודעה עם נער פלסטיני: "ברגע שראיתי אותו התפרצתי עליו בזעם ושנאה שבחיי לא חוויתי, תפסתי אותו בגרונו בכוח, חנקתי אותו ודחפתי אותו כמה מטרים לשפת המדרכה, שם אזקתי את ידיו ורגליו בכוח עד כדי דימום בעורו. בזמן המעשה היו במקום כל חיילי המחסום, חיילים שפיקדתי עליהם במשך 8 חודשים, חיילים שאת כל שהותי בשטחים איתם ביליתי בניסיון להסביר להם עד כמה פסול להשתמש באלימות נגד האוכלוסייה הפלסטינית. הדוגמה האישית הושלכה לפח באותו הרגע, רגע קטן שבו אני פשוט איבדתי את שפיותי". לא התגייסנו חיות אדם. להפך, כולנו הרגשנו כמיטב הנוער שהולך לשירות קרבי, המעטים שבוחרים בקרבי, "חוד החנית של החברה הישראלית". אבל כולנו גם עברנו שחיקה מוסרית, חווינו רגעים של חוסר שליטה עצמית, חצינו קו אדום אחרי קו אדום. וכולנו הבנו את זה מאוחר מדי. אני חושש שהחברה הישראלית כולה מאבדת אט-אט את רגישותה המוסרית, ולכן היא חייבת לקחת אחריות על הנעשה בשמה ובשליחותה. החרמת מפתחות, ביזה, אלימות ושוחד הם כולם פועל יוצא של פעילות צה"ל בשטחים, ושום "שיעור מחסום" לא ישנה זאת. זיו מעברי, סגן במילואים, מחברי "שוברים שתיקה"
שיעור מחסום לא התגייסנו חיות אדם. הרגשנו כמיטב הנוער שהולך לשירות קרבי. אבל חצינו קו אדום אחרי קו אדום זיו מעברי די, נמאס! נמאס מהתגובות החוזרות על עצמן: "מקרים חריגים", "עשבים שוטים" ו"מיעוט שאינו מעיד על הכלל". עד מתי ייחשבו מעשים אלה חריגים? עד שייחשפו עשרה מקרים זהים, עשרים, אולי מאה? עד מתי נמרק את מצפוננו במילים ללא כיסוי? מתי נבין כולנו כי התעללות חיילי מג"ב שעליה דווח היום איננה חריגה בכלום, למעט הפרסום? המעשים הללו אמנם מבישים וראויים לעונש, אך אסור שהענישה תהפוך לעלה התאנה של צה"ל והחברה הישראלית. החברה ששלחה את הלוחמים האלה למציאות הזאת - היא זו שנושאת באחריות העיקרית. מעשי חיילי מג"ב שעליהם דווחנו היום ובעבר, לא משאירים מקום לספק: מדובר בנורמות ובשגרה. מי שלא הכה - ייבש פלסטינים במשך שעות; ומי שלא ייבש - החרים מפתחות, שבר שמשות, הרס בתים ועוד. לוחמי צה"ל עומדים מדי יום בדילמות שעל כל אחת מהן ניתן לקיים שלושים "שיעורי מחסום", שגם הם לא יובילו לפתרון הנכון. ואילו הם, שנמצאים שם בחום ובקור, בשמש ובגשם, תחת לחץ עצום, דווקא הם אמורים לדעת מה נכון? ללוחמי צה"ל אין שום יכולת להתמודד עם המלכודת שהכנסנו אותם אליה, והם הופכים בעל כורחם למוסריים פחות ופחות. גם אני חוויתי כיצד מתערער עולמי המוסרי, בדיוק כמו שעולה מעדותו של מפקד במחסום רמות, שתועדה על-ידי "שוברים שתיקה", שבה הוא מתאר "מפגש" מודעה עם נער פלסטיני: "ברגע שראיתי אותו התפרצתי עליו בזעם ושנאה שבחיי לא חוויתי, תפסתי אותו בגרונו בכוח, חנקתי אותו ודחפתי אותו כמה מטרים לשפת המדרכה, שם אזקתי את ידיו ורגליו בכוח עד כדי דימום בעורו. בזמן המעשה היו במקום כל חיילי המחסום, חיילים שפיקדתי עליהם במשך 8 חודשים, חיילים שאת כל שהותי בשטחים איתם ביליתי בניסיון להסביר להם עד כמה פסול להשתמש באלימות נגד האוכלוסייה הפלסטינית. הדוגמה האישית הושלכה לפח באותו הרגע, רגע קטן שבו אני פשוט איבדתי את שפיותי". לא התגייסנו חיות אדם. להפך, כולנו הרגשנו כמיטב הנוער שהולך לשירות קרבי, המעטים שבוחרים בקרבי, "חוד החנית של החברה הישראלית". אבל כולנו גם עברנו שחיקה מוסרית, חווינו רגעים של חוסר שליטה עצמית, חצינו קו אדום אחרי קו אדום. וכולנו הבנו את זה מאוחר מדי. אני חושש שהחברה הישראלית כולה מאבדת אט-אט את רגישותה המוסרית, ולכן היא חייבת לקחת אחריות על הנעשה בשמה ובשליחותה. החרמת מפתחות, ביזה, אלימות ושוחד הם כולם פועל יוצא של פעילות צה"ל בשטחים, ושום "שיעור מחסום" לא ישנה זאת. זיו מעברי, סגן במילואים, מחברי "שוברים שתיקה"