שיעורי שחיה עם בעיה

[דנה השניה]

שיעורי שחיה עם בעיה

בתי (כמעט בת שש) רשומה לשיעורי שחיה. פעם בשבוע, היא גומרת ללמוד בשלוש, והשיעור מתחיל בשש. לפני החופשה היא היתה בקבוצת המתחילים, ועכשיו היא בקבוצת המתקדמים. השיעור נמשך חצי שעה, אני (ואחיה הקטן) נמצאים אתה שם כל הזמן, אני עוזרת לה להתפשט, להתלבש ואני צופה בה במשך כל השיעור. התחלנו ללכת לשיעורים מפני שלדעתינו חשוב לדעת לשחות, ניסינו ללמד אותה בעצמינו ולא הצלחנו. לפני החופשה היא אהבה ללכת לשחיה ומיוחד בסוף, כשקיבלו תעודה היא היתה מאוד מרוצה. הבעיה היא שהיא אומרת עכשיו שהיא לא רוצה ללכת לשחות. היא אומרת שהיא עיפה, אבל ברור לי (ולה) שהיא חוששת מהמעבר לקבוצת המתקדמים. היא אומרת שהיא חושבת שיגידו לה לעשות דברים שהיא לא יכולה לעשות. השאלה היא איך להתמודד עם הקושי הזה שלה. מצד אחד קשה לי להכריח אותה. מצד שני קשה לי לשכנע אותה שיהיה בסדר, או לעזור לה להתמודד עם הפחדים שלה. אני חושבת שלוותר עכשיו על השחיה (כלומר להענות לבקשה שלה) יהיה טעות. מה אתם חושבים?

 

[ליליה והגמדים]

היה פה דיון ענק בנושא

לאחר שהדגמתי בנושא סמכות הורית, את זה שבעניין השחיה לא ויתרתי...אחפש אותו אחר כך. בגדול - אל תוותרי. סתם דוגמה דומה מהיום: עומר ביקש בשבוע שעבר "להמחק" מהכדורגל היות וכבר נמאס לו (שנה וחצי). התפלאתי שבדיוק כשחל שיפור ענק הוא רוצה לעזוב. היום בשיחה עם המורה הסתבר שיש שני ילדים שצוחקים עליו בכתה שהוא אפס בכדורגל, ושניהם איתו בחוג. הנושא עלה לשיחה גלויה עם המורה, שאמרה שהיא לא מוכנה שילדים יתייחסו ככה אחד לשני ושאסור לו לוותר על יציאה בהפסקות (כי אז משחקים כדורגל) ועל החוג כי אז זה כאילו שהוא אומר להם שהם צודקים, והוא צריך להאמין בעצמו ומה שהוא לא יודע הוא ילמד. בקיצור - כשהוא הבין שיש לו לגיטימציה וגב, הוא החליט לא לוותר על החוג.

 

[לאה_מ]

מסכימה ולא מסכימה -

קודם כל, הנה הקישור לדיון (הבאמת מעניין) שציינת. אני מסכימה שצריך לברר ממה נובעת ההתנגדות של הילדה לחוג. אני לא מסכימה שבהכרח אסור לוותר לה. אולי, כפי שסיפרת, הסיבה להתנגדות היא עקיפה, ואז אפשר אולי לפתור אותה ושהילדה תמשיך להנות מהחוג. אבל אני לא חושבת שלא יתכן שלילד נמאס מחוג מסויים, ואני לא רואה שום סיבה, בהשלל האפשרויות האחרות, שלא לאפשר לו לפרוש מחוג שלא גורם לו הנאה.

 

[דנה השניה]

מה היה בסוף

תודה רבה על התשובות. לאה, אני מסכימה אתך שאין סיבה לא להפסיק חוג מסוים אם לילד נמאס, אבל נדמה לי שזה לא המצב אצלינו. אני חושבת שלבת שלי יש חרדות שקשורים לביצועים שלה בשיעור. היה חשוב לי להתמודד עם זה. ההחלטה המקורית שלנו ללכת לחוג שחיה לא היתה קשורה ל"להכריח" - זה היה רצון משותף שלנו. דיברתי עם הבת שלי ארוכות לפני השיעור היום אחה"צ. היא שכבה על הספה ובכתה

, וחזרה על כך שהיא לא רוצה ללכת ושהיא פוחדת שהיא לא תוכל לעשות מה שהמורה מלמדת. השתדלתי לקבל את הקשיים שלה ולהכיר בהם. אמרתי שאני מבינה למה קשה לה. באיזשהו שלב היא אמרה שהיא תלך לשיעור אבל רק הפעם, ושבסוף השיעור אני אגיד למורה שהיא לא תבוא יותר. לא הסכמתי, אבל אמרתי שלנסות ללכת לשיעור זה רעיון טוב, ושאני מבטיחה ללוות אותה במשך כל הזמן ולהשגיח שהכל בסדר. לבשנו בגד ים ומענין שברגע שהיא קמה מהספה והתחלנו להתארגן לנסיעה לשיעור מצב הרוח שלה השתנה לחלוטין: היא הפסיקה לבכות ואפילו צחקה עם אחיה, וראיתי שהיא מאד נרגשת ושמחה לקראת השיעור. בדרך במכונית אמרתי לה כמה חשוב לדעתי שהיא תלמד שחיה (השוונו את זה לכך שהיא יודעת שתי שפות - בהשוואה לחברים שלה שיודעים רק אנגלית - ושללמוד לשחות זה קצת כמו ללמוד עוד שפה) והבטחתי לה לעזור לה להכיר כמה ילדים חדשים. כשהגענו לבריכה היא עדין היתה מאד נרגשת ושמחה, אבל ברגע שנכנסנו לאיזור הבריכה עצמה, כשהיא כבר לבושה רק בבגד ים, היא שוב פרצה בבכי ואמרה שהיא לא רוצה ללכת לשיעור. זה כבר היה בנוכחות המורה ושאר הילדים. אמרתי למורה שהיא נרגשת (המורה ראתה והבת שלי ראתה שהמורה רואה), וממש בשניות הראשונות של השיעור ביקשתי מילדה "ותיקה" שתשב ליד הבת שלי. הילדה המתוקה הזאת פשוט לקחה חסות על הבת שלי, דיברה אתה, עזרה לה וממש "עשתה לה כבוד". הבת שלי התאוששה ותוך כדי השיעור ראיתי שהיא מחייכת... כשהיא יצאה היו לה כמה מסקנות מענינות: כששאלתי אותה איך היה השיעור היא אמרה: "כיף!"

וכששאלתי אותה אם היא שמחה שבאה לשיעור היא אמרה "כן. ואמא, גם כשהחברה החדשה שלי הלכה לצד השני של הברכה הסתדרתי אפילו שהייתי לבד. לא תמיד הבנתי מה שהמורה אמרה אבל הסתכלתי על הילדים האחרים אז ידעתי מה לעשות"

אמרתי לה שהיא גיבורה מפני שהצליחה להתגבר על הפחדים שלה וראתה שהיא יכולה להתמודד אתם. אני שמחה שהצלחתי לגרום לה ללכת לשיעור בלי להכריח אותה. באף שלב לפני השיעור לא מצאתי את עצמי במצב שבו לא רציתי למצוא את עצמי - רבה אתה או כופה עליה. אבל נוכחתי - אולי פעם ראשונה שאני מבינה את זה לעומק - כמה קשה לי להקשיב ולקבל את העובדה שיש לה קשיים משלה ושאני לא יכולה לעזור לה פיזית. כשהיא היתה קטנה יכולתי להרים לה, להביא לה, לעשות לה. עכשיו יש דברים שרק היא יכולה לעשות. אני יכולה רק להקשיב, ללוות. אני יודעת שזה הרבה, אבל זה גם כל כך מעט. וגם הבנתי שכשהיא מדברת על הקשיים שלה אני מיד מזדהה ומתייחסת לקשיים שלי (שצריך להודות שהם לא נורא שונים), ולקח לי זמן עד שהצלחתי "לפנות את השטח" כדי לתת למה שעובר עליה את המקום שמגיע לו. זהו. שוב תודה על ההקשבה.

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo45.gif בדיוק התכוונתי להציע לך

שתנסי לשכנע אותה לנסות רק פעם אחת, לפני שהיא מוותרת לחלוטין. והנה הבעיה נפתרה לבד! שמחתי לשמוע

 

[אינה של יערה ואלה]

הודעה נהדרת! כל הכבוד לשתיכן../images/Emo13.gif

 

[לאה_מ]

נהדר ../images/Emo24.gif

גם התאור וגם התובנות שלך. תראי, אני טיפוס של "פותרת בעיות" - קשה לי לראות בעיה ולא לחשוב איך אפשר לפתור אותה, לא לנסות להציע פתרונות - ולפעמים לא זה מה שצריך. לפעמים כל מה שצריך הוא תמיכה, אמפתיה והכלה, והפתרונות יבואו מהם. לקח לי הרבה זמן להבין את זה עם הילדים שלי, שלפעמים בנסיון לעזור להם, ומתוך רצון טוב בלבד, אני מקלקלת ולא עוזרת.

 

[צימעס]

יפות, התובנות שלך.

אלה דברים שאני יודעת, בתיאוריה, ומוצאת את עצמי שובושוב נופלת בהם - גם (בעיקר?) עם מבוגרים.

 

[f u f u]

../images/Emo24.gifהכי טוב שיש ../images/Emo24.gif

באמת, היכולת שלך, בזמן אמת, לזהות את הקשיים, לקבל את זה, להבין שיש דברים שרק היא יכולה לעשות ולאפשר לה לעשות אותם.. זו גדולה ממש. תודה ששיתפת אותנו, זה היה מאיר מאוד.

 

[דנה השניה]

../images/Emo51.gif רבה לכולכן