כן, הרבה קראו את הספר
תכנסי למדור מאמרים של הפורום. יש כתבה. חוץ מזה התנהלו כאן ובפורומי הספרות השונים ברשת, דיונים אין קץ על הספר הזה. ללא ספק ספר טוב, במיוחד בהתחשב בכך שזיידי סמית כתבה אותו בראשית שנות ה - 20 שלה (כולה בת 27 או משהו כזה). יחד עם זה הכתרים שהכתירו אותה בהם מוגזמים לטעמי. לא קול יחודי ולא גאון. החיבוק של רושדי עלול להתגלות כחיבוק דב. להזריק כ"כ הרבה שתן לורידים של ילדה בת 20 ו... או שיעלה לה אותו לראש או שיעלול להכניס בה כזו חרדה שזה עלול להיות 'הסוף שלה'. הספר מאד קריא למרות אורכו המאים, ומתאר בנימה מאד מחויכת וללא כל מרירות (לתשומת לבם של כל מיני כותבים ישראלים ספוגי אידאולוגיה של 'הקשת המזרחית') את חייהם של מהגרים מהצבע הלא נכון והתרבות הלא מקובלת (בנגלדש וג'אמיקה) בלונדון שבה הדרוג החברתי יותר חשוב מכל דבר אחר. הרבה מאד אורך על חשבון עומק. כל מה שיודעים על הדמויות בעמ' 50 יודעים גם בעמוד 500 . אבל -השורה התחתונה, כאמור, בהחלט שווה קריאה
