שינו דרך וגישה
לגבי הדברים שאנו עוסקים בהם כאן, נכון שהם לוחצים ומביאים לפורקן במילים נוסח "לא יפה", "לא עולה על הדעת שכך מתנהגים" וכיו"ב. אבל דומני שמיותר לומר, שמי שבעבורו הדברים מיועדים, או שלא שומע אותם ואם כן אז הם מעניינים אותו כשלג דאשתקד. אז בואו ונתמקד בחיפוש רעיונות וכתובות עם שיניים ובשר. אמת, אין בדברים לעיל בשורת המשיח הגם שמי שחייב היה לקבלם ולפעול (נציגי הציבור שלא נבחרו על-ידו), אנו יודעים מראש את התוצאות אבל בכל זאת הדברים מחלחלים ואם לא יקרה נס, בכל מקרה הם טובים מה"טיפול" הנוכחי. אני מציע אפוא, שיש לקחת מתוך רשימת הדברים ה"קטנים" שלדעתי הם העיקר במשנתו של ג'וליאני, מאפיין אחד ועליו לכתוב ויותר מכך וכאשר זה לא יעזור לשלוח העתק גם לגורם נוסף וכך עד מבקר המדינה (אגב, האחרון הוציא מתרדמתו בכיר מאותם "נציגינו" ורגע נדמה היה לי שהנה הגיעה הגאולה אבל זה התווסף לשאר האכזבות, אולי בפעם אחרת). למקרה שתהיה הצלחה - ורק אז - כאשר הרגנו-- אחד, נעבור לשני. מתוך מצבור הדברים ה"קטנים" שהזכיר ג'וליאני, כדוגמא, היו ציורי הגרפיטיס ואכן, הם - כך אני מבין - הסטאג' בעבור הדברים הגדולים וה"מרשימים". כי המשותף לכולם שהם חוגגים במדינה שאין נורמות כמו בכזו נאורה ומתוקנת ושאם לא מטפלים בהם אז הללו ילכו ויגדלו והשמים הם הגבול. אגב, השחקנים הראשיים של ההפקרות, בחרו באותם דברים "קטנים", הן משום שלא היו מספיק "בוגרים" בעבור גדולים ו/או, פשוט רק הללו נזדמנו לידם. מה שנשאר עתה, הוא לבחור מאפיין שבו כאמור יש להתמקד ושהוא ה"מרשים" ביותר, מכסה כמה שיותר את המחלה ולכן לדעתי, אותו יש לבחור כ"בכיר הפרויקטים" שלנו. אני בחרתי בצואות הכלבים במסות על המדרכות. הללו מוצגות לעתים לראווה כפירמידות, במרחקים קצרים זו מזו שמעבר מכשולים שעברנו בצבא מעמיד אותנו שוב במבחן. לגבי המאפיינים יש כמה: - הוא במסות ומרגישים אותו רבים. - כאן לא רק ש"מצפצפים" על הציבור כי אם בנוסף, גם מחרבנים עליו. - הפך לסמל של הישראלי המכוער תרתי משמע (בגלל שהמקום פתוח, נמנע התואר "מסריח") - לגבי אותו חלק מהציבור שחושב שאנו עם נבחר, נשאל, איך קוראים לעם שבמדינתו אין את החוויות הנ"ל. אגב, לא כל הציבור חש את ה"חוויה" במלואה כי הם עוברים את הרחוב ביעף עם מכוניותיהם. עתידי המנחם
לגבי הדברים שאנו עוסקים בהם כאן, נכון שהם לוחצים ומביאים לפורקן במילים נוסח "לא יפה", "לא עולה על הדעת שכך מתנהגים" וכיו"ב. אבל דומני שמיותר לומר, שמי שבעבורו הדברים מיועדים, או שלא שומע אותם ואם כן אז הם מעניינים אותו כשלג דאשתקד. אז בואו ונתמקד בחיפוש רעיונות וכתובות עם שיניים ובשר. אמת, אין בדברים לעיל בשורת המשיח הגם שמי שחייב היה לקבלם ולפעול (נציגי הציבור שלא נבחרו על-ידו), אנו יודעים מראש את התוצאות אבל בכל זאת הדברים מחלחלים ואם לא יקרה נס, בכל מקרה הם טובים מה"טיפול" הנוכחי. אני מציע אפוא, שיש לקחת מתוך רשימת הדברים ה"קטנים" שלדעתי הם העיקר במשנתו של ג'וליאני, מאפיין אחד ועליו לכתוב ויותר מכך וכאשר זה לא יעזור לשלוח העתק גם לגורם נוסף וכך עד מבקר המדינה (אגב, האחרון הוציא מתרדמתו בכיר מאותם "נציגינו" ורגע נדמה היה לי שהנה הגיעה הגאולה אבל זה התווסף לשאר האכזבות, אולי בפעם אחרת). למקרה שתהיה הצלחה - ורק אז - כאשר הרגנו-- אחד, נעבור לשני. מתוך מצבור הדברים ה"קטנים" שהזכיר ג'וליאני, כדוגמא, היו ציורי הגרפיטיס ואכן, הם - כך אני מבין - הסטאג' בעבור הדברים הגדולים וה"מרשימים". כי המשותף לכולם שהם חוגגים במדינה שאין נורמות כמו בכזו נאורה ומתוקנת ושאם לא מטפלים בהם אז הללו ילכו ויגדלו והשמים הם הגבול. אגב, השחקנים הראשיים של ההפקרות, בחרו באותם דברים "קטנים", הן משום שלא היו מספיק "בוגרים" בעבור גדולים ו/או, פשוט רק הללו נזדמנו לידם. מה שנשאר עתה, הוא לבחור מאפיין שבו כאמור יש להתמקד ושהוא ה"מרשים" ביותר, מכסה כמה שיותר את המחלה ולכן לדעתי, אותו יש לבחור כ"בכיר הפרויקטים" שלנו. אני בחרתי בצואות הכלבים במסות על המדרכות. הללו מוצגות לעתים לראווה כפירמידות, במרחקים קצרים זו מזו שמעבר מכשולים שעברנו בצבא מעמיד אותנו שוב במבחן. לגבי המאפיינים יש כמה: - הוא במסות ומרגישים אותו רבים. - כאן לא רק ש"מצפצפים" על הציבור כי אם בנוסף, גם מחרבנים עליו. - הפך לסמל של הישראלי המכוער תרתי משמע (בגלל שהמקום פתוח, נמנע התואר "מסריח") - לגבי אותו חלק מהציבור שחושב שאנו עם נבחר, נשאל, איך קוראים לעם שבמדינתו אין את החוויות הנ"ל. אגב, לא כל הציבור חש את ה"חוויה" במלואה כי הם עוברים את הרחוב ביעף עם מכוניותיהם. עתידי המנחם