בישראל החל מראשית שנות ה-60 אפשר לאמר
תודה, יש עוד חומר נחמד שירד בעריכה -
באותו יום צילמנו הרבה בעיר.
מעניין שבדיעבד דווקא הדברים הטריויאליים הופכים מעניינים עם השנים - פרסומות, ריהוט רחוב, דגמי מכוניות כמובן, אלה הדברים שמשתנים הכי משמעותית ולכן מסקרן לראות אותם אפילו שחלפו בסך הכל 23 שנים.
 
ואם כבר הזכרנו אוטובוסים, אני מתגעגע לאוטובוסים עם חלונות אמיתיים שנפתחים, והכבל עם הפעמון לעצירה.
(מניח שהנהגים מתגעגעים פחות לאוטובוסים עם גיר ידני והתעסקות רק עם כסף כרטיסים וכרטיסיות...)
בישראל החל מראשית שנות ה-60 אפשר לאמר
(טריליאן, אני כותב לאמר אבל זה נשמע כמו lomar ולא le-emor או le-mor
אלא lomar, כמו ה-א' במלה ראש שהיא עצמה נחה ויש אחריה חולם.
בדיוק כפי שגם את תכתבי אנו נאמר שכך וכך. מדוע בעתיד ההטיה של השורש אמ"ר
היא נאמר אבל צורת הפועל שלו היא לא לאמר אלא עם ו"ו אחרי הלמ"ד?
לא יעזור בית דין, אני כותב לאמר)
שכמעט או בלי המלה כמעט, אין אוטובוסים ציבוריים עם גיר ידני.
לכל היותר הגיר הוא חצי אוטומטי, כלומר אין קלאץ'.
השוסון שהחל בשנות ה-50 הוא האוטובוס הציבורי היחיד שהיה בשירות פעיל
באמצע שנות ה-60 שהיה לו גיר ידני. פה ושם בעצם היו גם כמה אוטובוסי פורד
ו-GMC עם גיר ידני.
אבל מה שאתה מתכוון אליו, בעיקר הליילנד רויאל טייגר והסקאניות היו עם גיר חצי אוטומטי.