שינוי כיוון... (אולי ט')

[secret self]

שינוי כיוון... (אולי ט')

אותותיהם של השבועיים האחרונים, שהיו קשים מאד מבחינה רגשית (ולצערי, לא יהפכו לקשים פחות בשבוע הבא), נתנו את אותותיהם במשקל. מדהים כמה מהר זה קורה, אובדן השליטה הזה. בלי משים לב חזרתי לדפוסים ישנים, שלרגע קט באמת חשבתי שניערתי מעלי. אבל פתאום זה גם מרגיש אחרת. פתאום אני מתחברת נורא לדבריה של גרניום בדבר השנאה שהיא חשה להפרעה. פתאום אני שונאת אותה, כי היא מעידה על תקופות בהם מצבי הרגשי פחות טוב ותוצאותיה גם חושפות זאת לעיני הכלל. פתאום אני מפחדת שהיא "תדפוק" לי משהו שאני רוצה בו ותעלה לי ביוקר. אני רק רוצה להיות כמו כולם...

 

[אלומת האור]

אובדן שליטה, כך אומרים באו. איי, הוא הצעד

הראשון בדרך להחלמה. ההכרה בכך שאנחנו לא יכולים יותר להמשיך ככה, ומשהו חייב להיעשות. השנאה הזאת להפרעה היא דבר מעולה. מה את עושה כדי לסלק אותה מחייך? או כדי לחיות לצדה בשלום, אתה, ולא לצדה? ובעיקר חיבוק, כדי שלא תרגישי לבד.

 

[lital172]

אני שמחה שמשהו שם זז אצלך

בקשר למחלה. נראה שסוף סוף את מבינה מה את מסוגלת לאבד וכמה זה פשוט מיותר כל ההרס הזה. מפה את יכולה רק לעלות. האובדן שליטה הזה קורה כל כך מהר שלוקח זמן לעצור את הסחרור. אבל פתחת לך פתח להחלמה. לרצון למשהו יותר טוב. וזה כל כך מובן הרצון הזה להיות כמו כולם ובריאה. ושמתעוררים רגשות של שנאה למחלה... זה בהחלט משמעותי . השאלה היא, מה את מבטיחה לעצמך לעשות מכאן? מה את לוקחת מהפחד הזה? ומה את עושה מעכשיו?

תשמחי, זה התעוררות לחיים אחרי הכל ,עם כל העצב והפחד שהכל יגמר. זה התפקחות.

 

[secret self]

בנות,

אני מסכימה מאד עם מה שכתבתן ולא סתם קראתי לכותרת של ההודעה הקודמת שלי "שינוי כיוון". זה באמת שינוי והפעם, עם כל הבעייתיות הכרוכה כרגע במצב בו אני נתונה, השינוי הוא חיובי, לפחות ברמה התפיסתית. אז אני גם שמחה וגם מבוהלת. שמחה מהטעמים הברורים מאליהם ומבוהלת מזה שאחזור ואתאהב בזה שוב וגם מהאופציה להרפות מההפרעה ולחיות את חיי בלעדיה, שהרי היא משרתת עבורי דברים מסוימים. אבל השינוי נדרש וכנראה שלבד אין סיכוי שאצליח לעשות אותו. אני יודעת שאני צריכה עזרה ומקווה שהשבוע אהיה אמיצה מספיק כדי לפנות ולהתחיל לקבל אותה... (אמאל'ה!!!!!!!!

)

 

[אלומת האור]

התובנות שלך מעוררות השתאות, ולהבדיל

פתאום נזכרתי (סליחה על ההשוואה, זה באמת אסוציאטיבי לחלוטין) בסרט התיעודי שהיה לפני כמה ימים בערוץ 10 אצל אמנון לוי, על בחורה שיש לה 30 זהויות, שסובלת מהפרעה דיסוציאטיבית (פיצול אישיות), והיא יודעת שכדי להחלים עליה לוותר על הדמויות האלה ולהיות רק היא, והיא פוחדת נורא לוותר על החולי (על הדמויות) כי הן חלק ממנה, לכל אחת אישיות משל עצמה, כל אחת בעלת כשרונות משל עצמה ועושר פנימי משל עצמה, והיא פוחדת נורא לוותר. אני בטוחה שתהיי בסדר, יש לי הרגשה טובה לגבייך

המון הצלחה!!

 

[ג ר נ י ו ם]

זה באמת נורא מפחיד

ולכן, בעיני, מצריך תכניות קונקרטיות ורמה הכנה טכנית גבוהה. תשאלי את עצמך (אני בטוחה שאת עושה את זה..) - למי את פונה? מה את אומרת? מתי? (אתמול!). יש לך תשובות לשאלות האלה? מחזקת. תמשיכי. בבקשה. זה אפשרי.

 

[secret self]

יש תשובות!

חוץ מלשאלה מה אני אומרת... בטח אני אגמגם משהו...

(אני יכולה פשוט להגיד להם שגרניום אמרה לי להתקשר ושידברו איתך?

) אני ממש לחוצה מזה, אבל מניחה שיהיה בסדר. ואפילו התקשרתי, אבל כבר היה סגור (אנחת רווחה...) אז אנסה שוב מחר

ו... ותודה לכולכן על החיזוקים

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני ממש, ממש, ממש שמחה לשמוע.

אמנם אי אפשר להגיד שגרניום שלחה אותך, אבל כן אפשר לכתוב לעצמך על דף מה את הולכת להגיד ופשוט להקריא מתוכו, כדי לא לאבד את זה. אני מחכה לשמוע שניסית שוב ושענו לך. ומחזיקה אצבעות שיתנו לך מענה נעים וחיובי ומהיר

 

[No longer]

הפחד הזה לאבד,

מוכיח שאת יכולה לחיות בלי ההפרעה. את מזהה את המחירים שאת משלמת ומכירה בעובדה שאפשר גם לא לשלם אותם, אפשר גם להתקדם. נשמע כמו הדרך הנכונה. וכל הכבוד לך. באמת באמת. מאחלת לך שלא תאבדי עוד דבר או חצי דבר למען קיום ההפרעה.

 

[secret self]

תודה לכולכן על העידוד והתמיכה