שינוי בחיים

רונה1230

New member
שינוי בחיים

לפני כשנתיים התחלתי לעבוד במקום נחמד. העבודה היתה נחמדה השעות היו טובות ואני הייתי מרוצה. אך עם הזמן הדרישות נעשו מוגזמות. שעות עבודה מרובות, מטלות רבות.. האצילו עליי המון סמכויות ואני טבעתי. הרגשתי כי אני מתמוטטת, בכיתי המון, לחיצות בחזה ועוד זוועות. הגעתי למסקנה כי אני מתפטרת. ההנהלה היו בהלם אך אני הייתי החלטתית. ולאחר זמן מה התחלתי לחתום אבטלה. הרגשתי כי נולדתי מחדש, צברתי כוחות, שוב צחקתי. למדתי קורס מעניין, ציירתי עבדתי בגינה ובקיצור שבו לי כוחותיי. אך במשך הזמן הזה ניגשתי לראיונות עבודה אך בזכות האבטלה יכולתי להרשות לעצמי להיות בררנית. לאחר זמן מה הרגשתי שוב צורך בחברת בני אדם ועלה בי החשש כי בשל גילי 38 לא אמצע עבודה . נישתי לראיון במפעל קרוב לביתי היינו 30 מועמדות. לאחר ראיון קשה ויום מבחנים של 8 שעות אני התקבלתי. אני מקווה כי הפעם אני אחזיק מעמד, לא אישבר. אני רוצה לציין כי הפעם יש לי חוזה ברור בו כתובות שעות העבודה שלי, מהות העבודה ולא קבלת אלפי משימות ברגע נתון, וכן, זהו מפעל גדול, מסודר ואני מקווה שאמצע את דרכי. אז לכל האנשים הסובלים, אל יאוש, צריך לדעת מתי הגוף שלך מתמוטט, וצריך לפעמים לברוח כדי לנוח. מזלי כי היתה בידי האפשרות לאבטלה וכך יכולתי לאפשר לעצמי לנוח ולהיות בררנית. ערב טוב לכולם רונה
 
שיעור

בוקר טוב רונה אם אני מבין את השיעור שהפקת מהעבודה הקודמת הוא עוסק בגבולות הבנת שכאשר לא הצבת גבולות ברורים העבודה פשוט הציפה ומוטטה אותך. האם את יודעת להרגיש התחלת כרסום של הנטל כלפיך ? הגדרת שעות על הנייר היא אמצעי פורמלי, אבל לפעמים החיים יותר חזקים וקשה בזמן אמת לשלוף מסמך ולומר "עד כאן !" זה יכול להיתפס קטנוני - "עכשיו כשיש כזה לחץ את עושה שריריים . . ." יגידו המניפולטיבים בקיצור תשמרי על עצמך - תנסי להיות ערה מתי מופיעים כרסומים ראשוניים ותראי איך הם משפיעים עליך ומה קורה לך שם. חוץ מזה גינון זה עולם שאני באופן אישי עוסק בו הרבה שנים ויודע כמה הוא מעניק ומטפח כוחות, עבורי. איך זה אצלך ? יום טוב, בהצלחה אמיר
 

רונה1230

New member
שלום אמיר

עולם הגינון הביא אותי לרוגע ושלווה. אם היתה בידי האפשרות לא הייתי חוזרת לעבוד לעולם כי ישנם רגעים בהם אני מתמוטטת בזמן לחץ ואין אני רוצה זאת שוב. אני קצת מפחדת להכנס למקום חדש, להוכיח את עצמי שוב. לו יכולתי להישאר עם הפרחים והצמחים. אני יודעת כי הדבר הנכון ביותר בזמן האחרון הוא רוצוני להיות לבד, ללא אנשים מסביבי וזה אולי מסביר את הגינון שזו עבודה שקטה, מעניינת ושלווה אך, אני יודעת כי אני צריכה לפרנס ולהתפרנס ואני מקווה ששוב לא יגיעו משברים כמו שהיו לי בעבר ואני מקווה שהעתחזקתי בזמן האחרון. תודה על התשובות ואני אמשיך לבקר בפורום זה. רונה
 

tookmy

New member
אמיר אני שמחה

שהעלית את נושא הגבולות בעבודה. גבולות כאלה הם דבר חשוב, אבל יש מקומות בהם זה קשה יותר. יש תפקידים שמתוקף הגדרתם הם נזילים מבחינת גבולות, ואז יותר קל לגלוש. לדוגמא, אני עוסקת בהוראת האמנות שלי. בקיץ בית הספר סגור אבל חלק מהתפקיד שלי הוא ללות מספר תלמידים בפרוייקט אישי מסויים כשהחלק של הליווי שלי אמור להסתיים עד הראשון בספטמבר. מצאתי שגם בימים כשהייתי לגמרי בבית ופחות בקשר איתם, גם בימים שלא פגשתי אותם, זה ישב לי על הראש, משהו מעסיק אותי גם ב"חופש". אני כבר לר מדברת על הכנת מערכי שיעור ועל כך שמאד נהוג בבית הספר שלי שתלמידים עובדים על פרויקטים בשבתות וסופי שבוע, מה שאומר שהראשונה שמתקשרים אליה sos כשמשהו לא קורה לפי התוכנית זו אני למרות שכל מה שאני עושה בדרך כלל זה להתקשר לקולגה שגם גר שני מטר משם וילך להציל אותם, או לפתוח איזו דלת נעולה, או משהו. פעם נהגתי לכבות את הסלולרי, לשכוח אותו וכו', היום אני הרבה פחות מרשה לעצמי. יש מקומות שאני בכל זאת מציבה גבולות וכשאני בחוג בערב אני משאירה סלולרי באוטו או סוגרת אותו. השאלה איך אפשר כשכולם רגילים לעבוד ככה סביבי וזה נראה להם הכי תקין בעולם.
 
למעלה