תשובה
"למה שינוי שאת עושה משנה שיפוט שהיה בך בעבר?" תשובתי: בעבר שפטתי את עצמי על המראה שלי או על האכילה שלי, ועכשיו אני יודעת שאני בדרך הנכונה, אז אין בי שיפוט על מה שאני אוכלת וכדומה.
כשאני מתנתק מדברים שעשיתי בעבר, אני מרגיש את השיפוט בתהליך ההחלמה בצורה יותר קשה ממה שאני חש כשאשר אני לא מטפל בפצעים. למה? הרי העבר אינו קיים. מה זה משנה מה עשית?
העבר קיים רק בתודעה שלך. אתה היחידי שמחייה את העבר בזיכרון שלך. הוא אינו קיים! מה שהיה היה. פשוט תסלח לעצמך. תרפה. תרפה. תרפה. כל מה שהיה לא רלוונטי. פעלת לפי מה שידעת אז. פעלת לפי הכלים שהיו לך.
אני חושב שאני לא מצליח להניח לעבר.. וזה לא בנושא אחד. פשוט תניח לו.
אולי עכשיו אני פשוט מודע לשיפוט שתמיד היה בי? אולי השיפוט תמיד היה כ"כ גדול ואפילו לא הבחנתי בכך? אולי. אבל אל תשפוט את עצמך בגלל שיפוט שהיה בך. אתה רק מגביר את השיפוט ככה. אם אתה שופט עכשיו, או שבעבר שפטת, תקבל את השיפוט. אל תשפוט את עצמך על שיפוט.
ואפילו -- מדוע אני עדיין שופט את עצמי על דברים שאני משנה? או אפילו שיניתי ואני מרוצה לגביהם? אני לא יודעת. אתה כנראה יודע.....
תהיה מודע לכך שאתה שופט בעצם משהו שאינו קיים כבר. אתה שופט פעילות שפעלת לפני זמן מה, שקיימת רק במוח שלך. זהו. העבר היה. עכשיו יש רק את ההווה
השתחררות מהשיפוט העצמי קשה לי. פשוט אל תילחם עם השיפוט. מה זה שיפוט? יש בך מחשבה שאומרת "אני אמור לפעול או להיות X" או "הייתי אמור להיות או לפעול X" ואז יש מחשבה אחרת שאומרת: "אוי אני לא X או לא פעלתי X" ואז יש חלק שמסכים ואומר "אוי אני דפוק, איזה אידיוט אני, או איזה אידיוט הייתי" אלו רק מחשבות.......רק מחשבות ותו לו. אינך חייב להזדהות איתם. כשאתה מזדהה איתם אתה נותן להם אנרגיה. אלו רק מחשבות. הם לא אתה. רק מחשבות שחולפות בתודעה שלך.....
אולי אני פשוט צריך לקבל אותו בנתיים כחלק ממני? בדיוק. תקבל את עצמך כמו שאתה. כמו שאתה כרגע עם השיפוט. אתה לא תישאר סטטי בנושא זה. זה ישתנה. כרגע ולתמיד, תקבל את עצמך כמו שאתה. רק מתוך קבלה יכול להיות שינוי. אם אתה נלחם עם מה שאתה כרגע, אתה יוצר יותר מלחמה ושיפוט.
אולי אני נלחם עם עצמי חזק מדיי וזה גורם לביקורת? נראה לי שכן
בהצלחה ובאהבה
(לדוגמא, "הפסקתי לאכול בשר", "התחלתי לאהוב את עצמי", "התחלתי להתאמן", "הפסקתי להגיד את המילה צריך ואני אומר רוצה, וכו' וכו')
נחמד לגלות שאפשר לשלוט ביצרים בלי לחוש אשמה, או כל דבר בסיגנון.
