שינויים משפחתיים

[אםדניאל]

שינויים משפחתיים

עוד 20 יום אמא ואבא שלי עוזבים את מרכז הארץ ועוברים לגור איתנו בדרום לבנון.... זה צעד שהם עושים כי לא כ"כ טוב להם איפה שהם, כי הם רוצים להיות קרובים לנכדים וכי הם רוצים לעזור לי. כולנו שמחים ולכולנו רועד הפופיק בטרוף (חשבו שיש רעידת אדמה - ואז קלטו שזה הכל מהפופיקים שלנו) לא גרתי ליד הורי מאז התיכון אותו סיימתי ב 92

אני כ"כ רגילה להסתדר לבד - החצי מגיע בדיוק להשכבות בד"כ. אני מקווה שנצליח ליצור גבולות ברורים ונעימים לכל הצדדים, מקווה שהיתרונות יעלו על החסרונות, מקווה שאבא שלי לא יעלה לי על העצבים יותר מידי, מקווה שתהיה בי הסבלנות כלפיו וכלפיה מקווה שאני אצליח לישם מה שברעיון נראה לי מעולה - מפפחה רב דורית קרובה, אבל מעולם לא חוויתי (גם לא כילדה) כך שהחששות גדולים. מקווה שהורים שלי יצליחו לבנות להם חיים מעניניים פה שאינם תלויים אך ורק בנו. אמן

 

[א וש ר י]

וואוו...

מסוג הדברים שתמיד רציתי. שיהיו קרובים אלינו פיזית. שהילדים יוכלו לראות אותם לפעמים אחרי הגן, ולא רק בסופ"ש עם שאר הבני-דודים. שירגישו לפעמים את הדור הזה שמעלינו... ובאמת לדעת לחיות את זה נכון, ולבנות את זה בצורה הטובה ביותר - זה סוג של אומנות בעיני. אבל... עלייך אני סומכת שזה יילך ככה. לא???? בכל אופן - כאן לא הרגישו את רעידת האדמה.... שיהיה בהצלחה ותעדכני...

 

[אםדניאל]

איך לא הרגישו?

חכי חכי , כשה 20 לחודש יתקרב , בטוח ירגישו גם אצלכם!

 

[נייטי]

בעיניי זה נפלא!

אצלנו כל המשפחה גרה די קרוב אחד לשני. הרוב לא במרחק הליכה אבל במרחק של דקות נסיעה. זה כיף שהורים יכולים לקפוץ מתי שבא לך (דגש על ה-"לך"). זה כיף שהילדים זוכים לראות סבא וסבתות לפחות פעמיים בשבוע ואפילו את הדודה והדוד העסוקים הם רואים המון כי מספיק שהם קופצים לחצי שעה פעם ביומיים שלושה או אוספים מהגן ורק מביאים הביתה, וזה כבר נפלא. אצלנו המשפחה המורחבת היא לא על תקן עזרה מכל מיני סיבות שונות ומגוונות גם כשבאים אלינו לאחה"צ זה לא באמת עוזר אולי אפילו מעמיס. לקח לי זמן להבין שמשפחה נוכחת זה לא חייב לבוא עם עזרה, ושלמרות שיש אחרי צהריימים שבא לי להעיף מפה את כל החמולה, למדתי להנות מאוד מהחברה החמה והמקיפה הזאת. לקח לי זמן להבין שהחום שמביאה משפחה מורחבת ואוהבת הביתה זה פי מליון מכל עזרה, ושזה משהו שאף אחד אחר בעולם לא יכול לתת לילדים שלי. כמו שאני מכירה אותך, את כבר מזמן חכמה ויודעת את מה שאני למדתי רק אחרי תקופה. אני בטוחה שתעריכי את הנוכחות העוטפת הזאת ושתביני שזה עולה בחשיבותו על הנרבים שאבא שלך יביא לך. שיהיה ברור שזה לא אומר שאין ריבים וטאקלים. יש ימים שאמא שלי או חמותי יכולות להוציא אותי מכליי אבל זה עובר ובסוף את נשארת עם כל החיוביות שיש בזה. אז קחי בחשבון שסביר להניח שאבא שלך יעצבן ויש מצב שאת גם תגיבי בחלק מהמקרים אבל השורה התחתונה של שניכם תהיה שטוב לכם ביחד. השאלה הבאמת מטרידה היא לגבי אי התלות של חייהם בחייכם והתקווה שהם ימצאו לעצמם גם תחביבי פנאי אי שם בדרום לבנון. אני מאמינה שאנשים שיודעים למלא את הזמן בת"א ידעו לעשות זאת גם בדרום לבנון. אני מקווה שהם כאלה. אלף נשיקות.

 

[אםדניאל]

כרגיל את צודקת

הנקודה החשובה היא שיהיו להם חיים שאינןם תלויין רק בנו. מקווה שזה אכן מה שיהיה. הם אומנם גרו במרכז, אבל במקום קטן. לאמא שלי אין רישיון ואבא שלי לא אוהב לצאת מהבית... אבל כאן באזור יש פעילות לפנסיונרים כולל הסעות במחירים ממש נוחים...אז אני מקווה שהם ימצאו לעצמם חברה ועניין.

 

[ביחד ננצח1]

../images/Emo50.gif

מקווה שתפיקו מכך יתרונות רבים. אני אישית מאוד נהנית מהעובדה שאמי קרובה אלי. אני לצערי לא חוויתי את החוויה בילדותי (שני ההורים של ההורים שלי נפטרו לפני שנולדתי). רק עכשיו אני מבינה מה הפסדתי מהעניין... כמה הילדים שלי נהנים מהסבתות והסבא (אנחנו נפגשים לעיתים קרובות מאוד) עם גבולות ברורים ונעימים כפי שכתבת. אולי גם כאן כדאי לדבר על כך לפני שהקשיים יתעוררו (משהו בסגנון תיאום ציפיות). בהצלחה ושבוע נעים מירי

 

[אםדניאל]

תודה

אני מתלבטת לגבי תאום ציפיות או התמודדות עם מה שהמציאות תביא. בעיקר בגלל שאני עוד לא יודעת מה יהיו הגבולות שלי.

 

[ביחד ננצח1]

אולי

אולי את יכולה באחת השיחות להגיד שאת מאוד שמחה (הרי זו אמת). יחד עם זאת מדובר בשינוי, גם אם מדובר בשינוי נעים. אולי כתוצאה מהשינוי יהיו גם דברים לא נעימים - רק כדי שזה יהיה במודעות של הוריך ולא שיהיה ברור רק לך. תגידי בצורה כנה שאת מצפה לפתוח גם את הדברים הפחות נעימים במידה ויהיו ולא רק את הדברים הטובים. באמת מקווה שתהנו מהשינוי. מירי

 

[ברבי28]

חושבת שיהיה לך כיף גדול

כמי שגרה שעה מאמא שלי או של האיש, יכולה להעריך בכינות את עזרת המשפחה ראשית מאחלת הצלחה להוריך, ולא אני לא חושבת שתהיה להם בעיה עם גבולות, לדעתי ככל שאנחנו גדלים ... הם לומדים להתמודד יפה עם הגבולות שלנו

המון הצלחה וכיף ...

 

[אםדניאל]

../images/Emo6.gif מקווה שאת צודקת.

 

[whimsical me]

וואו! איזה כייף לך!

אני מתה מקנאה, ולכן לא יכולה לחלץ שום אמפטיה לחששות.... הייתי מתה להביא את ההורים שלי לכאן ואני די בטוחה שזה לא יקרה.

 

[תמי ס]

חתיכת שינוי

לא פשוט בכלל לקום יום בהיר אחד ולהחליט שמשנים את החיים. מפחיד גם עבורם וגם עבורך. אני מאמינה ומקווה שתשכילו להפיק את הטוב מהעניין. בטוחה שלילדים זה יהיה נפלא (אין כמו סבאסבתא) ובטוחה שגם לך יהיה נעים. תצטרכו ללמוד מחדש איך יוצרים גבולות, ברגע שהגבולות יהיו ברורים יהיה לכולכם קל יותר. תיהני, זכית במתנה.

 

[עדיקים]

אכן שינויים אבל טובים מאוד

קודם כל אני ירוקה מקנאה שיש לך הורים שבכלל רוצים לעבור ולהיות לידכם ולבלות איתכם ולעזור לכם. לי אין הורים כאלה ההורים של החצי קרובים ומאוד כאלה אבל הם עדיין ההורים שלו ולא שלי וזה לא אותו דבר. השתרשרתי לתמי כי אני מאוד מסכימה עם מה שהיא כתבה- הפחד המשותף וכמובן שתצטרכו ליצור גבולות אבל אני בטוחה שיהיה לכם רק טוב מיזה. שיהיה בהצלחה.

 

[נוגה אור]

שינוי רציני ומשמעותי

לשני הכיוונים אני מקווה שהוריך עשו עבודה מקדימה וחיפשו לעצמם רעיונות לתעסוקה, ואם לא זה הזמן שלך ולברר על התנדבויות/עבודה/מפגשים של בני גילם(מועדון 60 + וכאלו. אולי יש להם תחביבים שירה/ציור או משהו בסגנון. אני בטוחה שתצליחי למנף את המעבר ולראות בו צעד חשוב למען המשפחה. למצוא רק את החיובי ולדבר בצורה פתוחה על הקשיים. אני גרה ליד הורי ןרק בגלל שהם עסוקים יותר ממני ויש לנו תקשורת פתוחה על הרצוי והמצוי יצרנו יחסי קרבה ועזרה שטובים לשני הצדדים. בהצלחה

 

[נאשא]

עשית לי לבכות

והתגובות, בעיקר כמו זו של נייטי עשו לי עוד יותר כואב, ואני יודעת שהמצב הזה לא עומד להשתנות בקרוב, כלומר, לבנות שלי לא תהיה המתנה הנפלאה של סבא וסבתא. וזו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים שלי. אנחנו, שמקבלים סבא-סבתא פעם בכמה חודשים לכמה ימים, יכולים להעיד על השינוי המיידי שרואים בבנות, בעיקר על הגדולה כמובן: השפה שלה מתעשרת, היא משחקת אחרת כי יש שם עוד מישהו שאוהב אותה ונותן לה המון תשומת לב קצת שונה משלנו. כל כך הרבה פעמים אמרתי לאמא שלי ולחמתי שהלואי והם היו יכולים לבוא ככה פעם בשבוע לכמה שעות להיות איתן. את בטח יודעת שגם ללגור רחוק וללהתראות פעם ב... לכמה ימים יכול להיות מעיק, אפילו מעיק מאד מאד, כי זה מתכון בדוק לעליה על העצבים לכל הצדדים. אנחנו גרנו בילדות במספר 15, וסבא וסבתא שלי במספר 1... הסבא וסבתא השניים היו במרחק 20 דקות הליכה גג. כשהעלת את הנושא חשבתי לי מה לענות לך והבנתי שבעצם היו גבולות מאד ברורים: הבתים שלהם היו פתוחים בפנינו 24/7, ממש בלי הגזמה (שגם זה לא חובה אגב), אבל הפוך זה לא היה ככה. אמנם סבתא שלי שעבדה מהבית (הייתה לי סבתא תופרת עלית לשמלות כלה...) הייתה מגיעה אלינו בקריאת טלפון נגיד כשהיינו חולים, הייתה קופצת להגיד שלום בדרך אל ומ... (בעיקר כשידעה שאנחנו לבד בבית), אבל בכללי הם היו מגיעים אלינו רק בתאום טלפוני. הסבא וסבתא השניים היו מגיעים אלינו באופן קבוע בימי שלישי: סבתא שלי הייתה מגיעה אחה"צ, לוקחת אותנו קבוע לגינה לשעתיים, וכולנו היינו חוזרים הביתה לארוחת ערב עם כולם, כלומר המשפחה שלנו וסבא וסבתא. זה היה סידור כל כך קבוע שאני זוכרת ממנו המון פרטים קטנים כמו הדגים המעושנים שסבא שלי היה מביא בדרך מהעבודה, וזה שתמיד היו לו בכיסים שטויות בשבילנו (כשהייתי בת 7 הוא קיבל שבץ מוחי והתענוג הזה השתנה, אבל הפך למשהו אחר). בשבתות היינו בד"כ לבד בערב שישי אלא אם כן הייתה סיבה אחרת (קרי, פעם בשבועיים

), ובשבתות היינו שבת-כן-שבת-לא כל המשפחה=אנחנו וכל 4 הסבים, ביחד אצל אחד מהם. מה שאני באה להציע לך זה יחסים כאלה חצי פתוחים אבל מאד ברורים: תציעי מראש ערב אחד בשבוע שבו אתם אוכלים יחד, אפשר אצלם אגב, ואולי עוד אחה"צ אחד שבו הם לוקחים את הילדים לגינה או סתם אליהם לכיף. תבהירי שמודיעים בטלפון לפני שמגיעים לביקור, וזה קל במיוחד בעידן הנייד של היום, ועם הזמן תבחני האם זה באמת חובה או שאפשר ונעים לך כשקופצים ל-5 דקות בלי להודיע. תקבעי פעילויות קבועות שלך ושל הילדים ביחד איתם, נגיד בריכה פעם בשבוע. ותהני מהעובדה שאת יכולה לפנות לעצמך עכשיו ערב פנוי לאיזה חוג, כי יש לך בייביסיטר חינם . בקיצור, אם יודעים לבנות מערכת יחסים שבה לא נכנסים האחד לתחת של השני אז זה יכול להפוך לדבר הכי נפלא שיקרה לך.

 

[זברה כתומה 19]

אם את כבר בשוונג...

אולי אני יכולה לשלוח לך עוד זוג הורים/סבים? מנדבת את של החצי. הם יעברו לדרום לבנון, אנחנו נשאר בצפון הרצועה.... נראה לי מרחק ביטחון הולם... ורגע ברצינות (למרות שגם ההצעה הנ"ל הייתה רצינית) מאחלת לכם המון בהצלחה. בטוח יהיה לא פשוט, אבל ללא ספק עם פוטנציאל הצלחה והנאה אדיר לכולם!

 

[קישוא עגול]

אכן,מילת הקסם היא גבולות

אנחנו גרנו עם ההורים כמעט שנה, ובדיעבד פשוט לא ידעתי לשים את הגבולות במקום הנכון וחבל. אין ספק בכלל שאין לי מושג איך הייתי מסתדרת בלעדיהם עם הילדים, ואני שמחה בשבילך שתהיה לך העזרה והמשפחתיות. הבכורה גדלה בלי המשפחה המרוחבת עד גיל שנה וחצי, למעט ביקורים קצרים שלא תרמו דבר ועכשיו כשאנחנו גרים במרחק 10 דקות נסיעה אני מבינה עד כמה הם היו חסרים בחייה, ועד כמה היא היתה חסרה להם. חשוב לדעתי, שתהיה הבנה שאתם חיים קרוב, אבל לא *ביחד*, ומותר לכל אחד מכם לעשות את תוכניותיו הוא ולחיות את חייו. אצלנו למשל, ההורים מהר מאוד שכחו שאני נשואה עם ילדים ובהתחלה ממש דרשו לדעת לאן אני הולכת, מתי חוזרת וכדומה. עד שהעמדתי אותם במקומם (וזה לא היה לי פשוט בכלל). בהצלחה ומקווה יחד איתך המשפט האחרון אכן יתקיים!