שינויים - ארוך

[iris mom of two]

שינויים - ארוך

כל כך הרבה דברים קוראים פתאום. ההורים של בעלי מוכרים את הבית בו גרו כמעט מאז שעזבו את הארץ לפני 38 שנה ועוברים לטקסס. זה מוזר לי שהבית הראשון שהכרתי פה הולך להמכר. אני מרגישה כמעט כמו שהרגשתי שהורי מכרו את הדירה בה גדלתי. זה מוזר לי שאחרי שחזרנו למסצ'וסטס כדי להיות קרובים לסבא וסבתא הם עוזבים. אני בטוחה שזה יותר קשה לבעלי, אבל הוא כאילו אדיש. גיסתי לא רוצה לדבר על זה, ממש קשה לה. הם עוזבים כי הם עוברים למקום יותר טוב, בית יפה בקהילת מעל 55 ולהיות ליד הבן הקטן ששם. אבל עדיין. אני לא יודעת למה עצוב לי. כל זה בא בזמן שאנחנו עצמנו קונים בית. באזור שלא ציפיתי להיות בו. אני שגדלתי בעיר ושחשבתי תמיד שלא אוכל לגור ממרכזי חיים אגור בעיירה קטנה ונידחת (OK כן יהיו 6,000 אנשים וזה רק שעה מבוסטון ו20 דקות מווסטר). אנחנו מקווים שזה יהיה המעבר האחרון. באותו זמן סבא של בעלי גוסס. הוא הרב שחיתן אותנו ובעצם אני מאד קרובה אליו יחסית. אמרנו שלום פעם אחרונה שהיינו בארץ, וחמותי היתה שם לפני זמן מה להגיד שלום אחרון, הרי בשל היותו רב אין סיכוי שמי מאיתנו יגיע להלוויה. ויש כמובן את כל הדברים הקטנים, אורן למד לרכב על אופניים, הסרט השלישי של הארי פוטר יוצא בעוד שבועיים (זה חשוב כי אריאל מחכה לזה בכיליון עיניים). אריאל מלמדת את עצמה לקרוא עברית. לא יודעת למה אבל רציתי לשתף איריס

 

[עדי בשמיים]

איריס ../images/Emo24.gif

לפעמים יש מקומות בחיים שמבול של שינויים גורם לנו להיות עצובים. זה טבעי ומובן ו... עצוב. אני מבינה אותך, נשמע מאוד עצוב כל מה שאת מספרת, כשהמשפחה עוזבת ומתרחקת... והילדים שגדלים אל מול עינינו. קבלי

 

[ניתושית]

../images/Emo24.gifגדול גדול

 

[womandl]

../images/Emo24.gifגם ממני.

גרמת לי לחייך בן העצבות. אנחנו ליתר דיוק אני כבר הרבה זמן מחכה לשינוי, לעבור לאזור שמתגוררים בו יהודים, לשלוח את הקטנה לגן ואני אצא לעבוד. אני כל כך מחכה כבר לשינוי , זה לא כל כך תלוי בי זה תלוי בעבודה של בעלי. המחשבה גורמת לי לעצובות מה הקטנה שלי תלך גן?מוזר. קצת נשפכתי סליחה.

 

[ליילה]

מכירה את העצבות הזו

זו עצבות שנופלת עלינו כשאנחנו נמצאים בצומת דרכים ובוחרים ללכת באחת מהן. אז מתאבלים קצת על האחרות שלא בחרנו בהן, וקצת מסתכלים בעצב על המקום שממנו באנו. אני בטוחה שכל הדברים קורים בגלל שככה הם צריכים לקרות, גם אם באותו רגע אנחנו לא מבינים למה הם קרו. בהצלחה במעבר, מקווה שיהיה לכם יותר טוב.

 

[iris mom of two]

תודה לכולם

הייתי אתמול קצת עצובה (רורה לי), אבל יותר טוב לי הבוקר. ואני ראה את הדברים הטובים. הבית שאותו אנו קונים הוא נהדר (התיאור של רוני מתאים לבית שלי גם - כולל הטאפטים עם הפרחים רק אצלנו זה רק בחדר אוכל). זה שאורן רוכב על אופניים זה כיף (בלי גלגלי עזר), נוכל להתחיל לעשות טיולי אופניים במיוחד כשגרים באזור כפרי. ועוד שלושה ימים נגמר בית ספר ושנה הבאה אורן בכיתה א' ויהיה לו יום לימודים ארוך (זה סיבה מספיק טובה לשמוח, לא להיות בתחנת האוטובוס 3 פעמים ביום).

 

[saritoosh22]

שינויים זה הדבר הכי נפלא מבחינתי,

נכון, שהרבה דברים תלויים כזה באויר ורוצים להתרפק על המוכר והידוע. אבל, בשינויים יש משהו מרגש וחדש ואני מאמינה כשדברים משתנים, תמיד יש סיכוי לטוב יותר.

 

[saritoosh22]

ואיך שכחתי,

איזה כיף לאורן לרכב על האופניים לבד. ואריאל, כל הכבוד, מלמדת את עצמה לקרוא עיברית. ואת יקירה, קחי נשימה עמוקה, תנשמי את אותם רגעים אחרונים לפני שינוי וצללי למים. חיבוק גדול גדול.

 

[iris mom of two]

תודה

ושינויים זה בהחלט טוב. רק היו כל כך הרבה, אני רוצה משעמם לקצת. וגם אני רוצה לחזור לעבוד, לפחות חלקית. משעמם לי בבית.

 

[janesa]

עצוב וגם מרגש

מזדהה כל כך. תמיד יש עצב בפרידה ממשהו מוכר ומצד שני ישנה גם ההתרגשות לקראת מה שהעתיד הבלתי ידוע מביא עמו. ואני נפרדת בימים אלה מבית שהיה לי במשך 11 השנים האחרונות. ממקום יקר ואהוב, מקהילת אנשים שאני אוהבת ונוסעת לקצה השני של העולם להתחיל מההתחלה. ויש עצב וגם פחד וגם סוג של התרגשות והתרוממות רוח. אז שיהיה בהצלחה עם הילדים ועם הבית החדש ועם המשפחה.

 

[lindens]

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר../images/Emo79.gif

מקווה שהשינויים העכשויים מסמלים התחלה של משהו טוב וכיפי יותר. גם אם לפעמים קצת עצוב...מחזיקה אצבעות להמשך קל ונעים.

 

[פלורידה77]

שיהיה בהצלחה

תחזיקי מעמד, וספרי לנו איך הולך

 

[iris mom of two]

שוב תודה

ובינתיים הכל בסדר. הסגירה על הבית שלנו ב-30 ליוני ועל הבית של ההורים שלו ב -29 ליולי. אנחנו כנראה נעבור ב- 15 ליולי.