שינה עם אבא ואמא

vered4

New member
שינה עם אבא ואמא

כתבה שמדברת על מחקר חדש בנושא. מצד אחד " מחקר חדש, יחיד מסוגו, שהתפרסם בכתב העת ´Developmental and Behavioral Pediatric´, שופך כעת אור על הנושא וקובע ששינה עם ההורים אינה גורמת לבעיות מיניות או פסיכולוגיות אצל הילדים. " מצד שני "לדברי החוקרים, אין נתונים שמצביעים על כך ששינה משותפת היא הכרחית, הגם שאינה מזיקה, ובמקום ליחס חשיבות לנוהג משפחתי אחד, כמו שינה משותפת, חשוב יותר לשים לב לאווירה הכללית במשפחה. אם השינה המשפחתית מתבצעת בהקשר של קשרי משפחה מוזרים, אלכוהול או התעללות מינית, למשל, מובן שאז התוצאות עלולות להיות מזיקות, אך הן לא יהיו תוצאה של השינה המשותפת, אלא של האווירה הכללית שבה מתבצעת השינה. "
 

ציפי ג

New member
שוין

סוף סוף יש מחקר שאומר מה שאנחנו טוחנות כאן יום יום. מי שטוב לה, וזה לא בא ממקור בעייתי, שתהנה. מי שרע לה, שלא תעשה.
 

vered4

New member
אבל מעניין להסתכל על נקודות מסוימות

למשל בנושא הגיל והסיבות: (כבר כמעט ציטטתי את כל הכתבה
) "ולפני שהורים שוקלים לאמץ את הפרקטיקה הזו, מומחים ממליצים להם לשאול את עצמם את השאלות הבאות ולברר מהי המוטיבציה שלהם: האם זו דרך להרגיש נוח, להיות קרובים ותומכים בילד - או שזה מתבצע מתוך צורך של ההורה? האם זה קורה כשאחד ההורים לא נמצא בבית, כדי להתנחם באמצעות הילד וגם לנחם אותו? האם הילד ישן במיטת ההורה בגלל שההורה בודד? למשמעות של השינה המשותפת יש השפעה רבה על התוצאה שלה. אם הילד דואג להורה שלו בדרכים רבות אחרות, השינה המשותפת עלולה להיות בעייתית. כמו כן, הורים צריכים להיות רגישים לדרך שבה הילד מגיב לשינה המשותפת: האם הוא בא מיוזמתו ומחפש נחמה? או שמא זה ההורה שדורש ומצפה לשינה משותפת? ילדים מתחילים להיות מיניים בגיל 6-4. בגיל זה הם עלולים להרגיש לא נוח לישון במיטה כשאמא לובשת למשל כותונת לילה שקופה, דרכה הילד יכול לראות את החזה שלה. הורים צריכים לברר כיצד הילד מרגיש לגבי השינה המשותפת, ולשים לב לכל סימן מצידו שמעיד על אי נוחות. הורים צריכים גם להיות מודעים לנושאי בטיחות: על פי מחקרים, בשנים האחרונות תינוקות נוטים יותר למות בשנתם כשהם חולקים מיטה עם ההורים, והדבר נכון במיוחד כשהאם היא בעלת משקל יתר. "
 

ציפי ג

New member
אני מסכימה עם הכל

אני לא יוצאת מפתח חדר השינה בבגדי לילה סקסים. זה מביך את הבנים שלי. אני נותנת לילדים לישון איתי כשאני רואה שקשה להם לישון לבד, לא כצעד ראשון. אני אוהבת את הקרבה של הילדים, אבל אני לא אכפה על ילד אותה. נועם, שישן איתנו כמעט שנתים, לאחר שעבר למיטה שלו מסרב לישון במיטה שלנו. אפילו כשהוא חולה הוא לא רוצה לישון איתנו. לפעמים אני נכנסת איתו למיטה לפני השינה לשיחת ערב ופינוק, וכשאני רואה שהוא מתחיל להתעיף אני יוצאת מהמיטה, אחרת הוא לא נרדם. לינה משותפת, מבחינתי, זה צעד פרקטי, שנעים לי מאוד. זו לא חובה בשום צורה שלא תהיה.
 
אצלנו עכשיו יש קטע בעייתי

משה כידוע לכם (או שלא?) הפסיק לישון איתנו כשהוא הפסיק לינוק בלילה. עכשיו נורא בא לי שישן איתנו (אם כי זה דורש התארגנות טכנית כי אין מקום)בגלל שככה אני חושבת שהוא יקבל הרבה חמימות שהוא זקוק לה במיוחד בגלל לידת אלישע. והוא גם עושה קצת בעיות כשהוא הולך לישון וגם מתעור לפעמים ובורה מה שלא היה לפני לידה אלא אם היה חולה או משהו. הבעיה היא שבעלי ממש נגד. הוא לא מבין את הטעמים שלי וטוען שז מפריע לו ושזה יבלבל את משה שפתאום מעבירים אותו למיטה אחרת אצלנו בחדר מהמיטה המוכרת שלו. מה נראה לכם? הבטן שלי ממש רוצה לישון איתו וגם...אני מרגישה בזמן האחרון מאוד לא שבעת רצון מהצורה שאנחנו מטפלים בו. בא לי עדיין להיות הרבה יותר צמודה אליו או שיוסי יהיה צמוד אליו. במקום זה הוא הולך למעון, שותה מבקבוק (הוא ממש התמכר מאז הלידה) וישן לבד מאחורי הסורגים. כל מה שאני לא אוהבת. למה לא לשנות את זה? רק בגלל שככה כבר התרגלנו? אוף...למה האבות לא מרגישים את מה שאנחנו מרגישות?
 

לאה_מ

New member
אז אולי פתרון ביניים -

נניח שבמקום "הסורגים" תסדרו למשה מזרון נחמד על הרצפה בחדר הילדים. אם הוא יתעורר בלילה וירגיש אבוד, הוא יוכל פשוט להגיע אליכם. אורי ישן איתנו on and off, אבל בלילות שהוא לא ישן איתנו, הוא ישן על מזרון וזה מאפשר לו להגיע באופן עצמאי אלינו אם מתעורר אצלו הצורך, ולפעמים אני אפילו לא ממש שמה לב שהוא הגיע. זה פתרון פרקטי גם במישור היחסים בינך לבין יוסי, משום שזה בעצם לא להחזיר אותו לישון במיטה שלו, אלא יותר לאפשר לו להחליט מה הצורך שלו ומתי הוא זקוק לקרבתכם. ודבר אחרון - לפעמים אנחנו מרגישים לא בנוח עם משהו, אבל הילדים לא ממש חושבים כך. אז כדאי להיות מודעים גם לשאלה האם הרצון שמשה יחזור למיטה שלכם בא מתוכך או שהוא באמת צורך של משה.
 

zimes

New member
סתם מחשבה ליד:

ואם הילד יונק בגיל 4, מה יעשה לו לראות את החזה של אמא?
 

ציפי ג

New member
אף אחד אצלי לא ינק עד הגיל הזה

אבל ראו אותי מיניקה ילדי אחייני (הגדול בן 24) גיסי וחמי. איכשהו ברור להם מאוד ההבדל בין לראות אותי עם בייבי דול ולראות אותי מיניקה.
 

vered4

New member
אני לא הצלחתי להבין מה היתרון

או ההגיון, העומד מאחורי הנקת ילד בן ארבע. לא מבחינת הרגעה, עצמאות, תמיכה רגשית וכמובן לא תזונה
ואולי נושא מיניות הילדים שמתחילה להתפתח בגיל הזה, מרמזת על חסרון. אבל מסתבר שמי שחושב שלהניק ילד בן ארבע, זה הגיוני, חושב אחרת
 

Kalla

New member
לא סתם הוא היה האחרון

כל דבר חולני פס מן העולם בסופו של דבר.
 

Kalla

New member
כי בעיניי לינוק עד גיל 8

זה חולני כמו ללכת עד גיל זזה עם חיתול ועם מוצץ.
 

zimes

New member
ביולוגית/אנתרופולוגית

(על קצה המזלג, אני לא רוצה להכנס לזה פה). מדברים על גיל גמילה בין 4 ל 7. גיל 6 הוא גם גיל נשירת שיני החלב, וגם הגיל בו מערכת החיסון משלימה את התפתחותה. הנה לך שני ייתרונות. (לא שאני מתחייבת להניק עד גיל 4 או להפסיק להניק בגיל 7
)
 
../images/Emo13.gif בנות, בואו

פשוט נעצור על כך שזה לא מקובל בחברה שלנו ואולי חלק מאיתנו לא רואים מה טוב בזה. חולני? בואו לא נגזים, מה גם שיש בהחלט ילדים בעולם גם היום שיונקים בגיל 4. נכון שזה קורה בעיקר במדינות העולם השלישי אבל גם בישראל.
 

נעה גל

New member
ויש גם אספקט של "להשתמש בילד"

יש ילדים ש"נכנסים" (יותר נכון מוכנסים) למיטה של ההורים בשביל שיהיו חוצץ בין בני הזוג. אני בעד ילדים במיטה אבל, מסכימה מאוד עם מה שאמרת ורד - זה צריך להעשות ברגישות לצרכי הילד. אני גם מאמינה שבגילאים מאוד צעירים (מלידה עד - כל אחד מה שמתאים לו) ילדים כן זקוקים לשינה המשותפת. אם מחליטים על שינה משותפת קבועה צריך לקחת בחשבון שסידורי ה"אינטימיות" בין בני הזוג חייבים להשתנות. צריך גם לארגן את חדר השינה כך שהוא יהיה נוח לכולם. שינה משותפת לא שווה כלום עם קמים עם כאבי גב בבוקר או שכועסים על הילד בגלל שהוא שם את הרגליים שלו על הפנים שלך. ואיך זה אצלנו? איתמר ישן איתנו במיטה עד גיל שנה ברציפות. בגיל שנה הוא עבר למיטה שלו שהייתה ליד המיטה שלי. אחרי כמה חודשים הוא עבר למיטה שלו בחדר שלו ושל אורן. כיום, אורן נרדמת באופן קבוע אצלנו במיטה ומועברת למיטה שלה כשאחד מאיתנו הולך לישון ראשון ואיתמר, נכנס ביחד איתנו למיטה (אורן ואיתי) ולפני שהוא נרדם הוא עובר בעצמו למיטה שלו. המעבר היה הדרגתי ונעשה בקצב של איתמר. הוא עבר באופן סופי למיטה שלו כשהוא התחיל להבין (ולהשתמש) במושג "שלי". פתאום היה חשוב לו שדברים יהיו שלו. יחד עם זאת, כשהוא חולה אנחנו מחזירים אותו למיטה שלנו (לא אוהבים לקום בלילה ולהסתובב) וכשהוא מבריא הוא עובר בעצמו למיטה שלו. מאוד נוח.
 
למעלה