קשה קשה קשה
אני ממש מבינה ויודעת שזה קשה.
אני חוויתי קשיי שינה עם שלושת ילדיי ואני ממש מבינה מה זה לא לישון ולהיות מותשת.
אגב היחידי שישן איתי זה גיא שאמנם הוא פג אבל לא השארתי אותו בפגיה, אבל היו לי את רגשות האשמה על שהוצאתי אותו מהבטן לפני הזמן וזו אחת הסיבות שכשהוא נולד והבנו שהוא הולך לישון איתנו במיטה קנינו מזרן הרבה הרבה יותר גדול.
גיא ישן איתנו עד גיל שנתיים וחצי ואז עבר למיטה שלו בחדר עם הגדולים, הוא רצה לישון שם וזה היה בסדר מבחינתנו אבל זה לא מנע את ההתעוררויות והזחילה באמצע הלילה בינינו.
גם היום כשהוא בן 3 הוא עדיין מגיע אלינו באמצע הלילה מדי פעם.
יש משהו בי שעדיין מתענג על זה למרות שאני עייפה.
אני רוצה לכתוב לך את הדברים שכבר כתבו לך כאן לפני, אולי במילים אחרות. כל דבר בנוגע לחינוך ולהצבת גבולות דורש 2 מרכיבים עיקריים.
הראשון שתאמיני בדרך שבחרת
והשני שתהיי עקבית (יהיה לך כמובן קל יותר להיות עקבית אם תאמיני בדרך שבחרת)
בכל מקרה אני מניחה שתמיד יצוצו הספקות ובמיוחד שמדובר בילדה שנקודת הפתיחה שלה היתה גם ככה כל כך מלאה ברגשות אשם ומורכבות רגשית.
אני הרבה פעמים אומרת שהורים לפגים הם הורים מסוג אחר, יותר רגישים אולי? יותר חרדים אולי? עם יותר רגשות אשמה? אני לא יודעת אבל בהחלט עם אופי קצת אחר בעקבות מה שעברו ואני יודעת כמה זה קשה להציב גבולות כשכל הזמן יש פלשים מהתקופה הראשונית. אולי אנחנו עושים להם טובה? אולי אנחנו עושים להם עוול? מי יודע? אין לי תשובות חד משמעיות כמו שנראה לי שלאף אחד אין. בכל מקרה יהיה להם מה להגיד עלינו על הספה של הפסיכולוג בגיל 30 לא? גם אם נעשה את המקסימום לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים מתוך אהבה גדולה.
בכל אופן אני מבינה ללבך ומחבקת אותך ויודעת שגם זה יעבור כמו רב הדברים עם הילדים, אני רק מקווה בשבילכם שתצליחו לנוח עד אז...
מאחלת לך הרבה כוחות ובהצלחה בתהליך אותו תבחרי לעשות.
נשיקה ענקית לליה (רועי עדיין מזכיר אותה לפעמים...)
) ולכן מנסים לפצות אותה. ילדה בת 3 קשה יותר להרגיל לישון לבד מאשר תינוק או ילד בן שנה. 
