שין וסין

[judijudi]

שין וסין

לומדים שיש 22 אותיות בא-ב העיברי, אף על פי שיש צורות כפולות כמו אותיות עם דגש. לא סופרים את בגד-כפת פעמיים, כי בעצם שתי הצורות הן אותה האות. אבל מדוע סופרים שין-סין רק פעם אחת? הן בהחלט שונות. לא מדובר בדגש? או שכן? הן מתנהגות כמו שתי אותיות שונות. השורש שונה לחלוטין אם יש שין או שיש סין. הן לא מתחלפות באותה המילה (כמו בית ו- בבית)... מי יכול לענות?

 

[judijudi]

מה יהיה?

מה יהיה בסופם של השין והסין? אני מורה לעברית בגולה ויש לי כאן דיונים פילוסופיים על זה ג'ודי.

 

[גנגי]

אין שום סיבה שיהיו על זה דיונים

פילוסופיים או אחרים: אותיות הן מערכת גרפית, לא פונטית. כמערכת גרפית יש 22 סימנים בסיסיים. דגשים לא נחשבים לחלק מהאותיות אלא לסימונים (אמנם גרפיים, אבל) ששייכים למערכת הפונטית, דווקא, בדיוק כמו הניקוד. את הלא אינך מנקדת כשאת כותבת בכתיב רגיל, ולא שמה את סימן הש' השמאלית או הימנית - אלו עזרים גרפיים לצרכים פונטיים בלבד, הם אינם חלק מן הכתב או ממערכת האותיות. אמרי לי , ואותיות סופיות לא חשבת להכליל? כי על פי שיטת החישוב שלך בערבית יש.... אוי, אלוהים, כמה אותיות יש בערבית!

 

[judijudi]

אני לא חושבת שהבנת

האות 'ב' לדוגמא - במילים בעלות שורש זהה מקבלת או מאבדת את הדגש לפי מיקומה במילה, לפי הטיות, לפי מיני גורמים שונים. למשל... כבוי ולכבות. אותו שורש, אותה אות, צליל שונה - עם או בלי דגש. האות הסופית היא אותה אות, אך יש לה צורה שונה בסוף מילה. האות שין לא יכולה ולא תופיע לעולם בשום הטיה או שימוש בשורש ש.ח.ק למשל. זה תמיד יהיה סין - לשחק, משחק, שיחקה - אף פעם לא תופיע שין. האם אתה מבין את כוונתי? זו לא אותה אות עם או בלי דגש. זה בעצם שני דברים שונים. כשמלמדים ילדים עברית כשפה שניה. ההסבר לגבי דגשים וסופיות הוא שונה ממהסבר של שין וסין. אוקי? האם אתה יכול להתדיין איתי על זה?

 

[גנגי]

נו, אז על מה יש להידיין?

אז יש אות שפעם נקראת כך ופעם כך, בהתאם לנקודה הדיאקריטית (=מבחנת). מה יש להידיין על כך? פשוט אומרים שהאות מסומנת רק פעם אחת, אבל יש לה שני אפיונים פונטיים שונים. ואגב, בעברית המודרנית ה-ש השמאלית הולכת ונעלמת בלאו הכי, כך שבעוד כמה עשרות שנים לא יהיה בלאו הכי על מה להידיין.

 

[judijudi]

בעיניך זה פשוט

ובעיני מורים אמריקאים בבה"ס יהודי - זה מורכב וקשה להם ללמד את זה. אז הם שואלים שאלות ומנסים לברר לעצמם פרטים בשפה שמקשים על התלמידים. ספציפית על הנושא הזה, לא הייתה לי תשובה בשבילם. חשבתי שאולי יש איזה פרט היסטורי מעניין בנוגע לאות הזו, אולי איזה אנקדוטה סיפורית, לא יודעת בדיוק למה ציפיתי. אני אגיד לך למה לא ציפיתי: לתשובות מתנשאות וחסרות סבלנות. עשיתי לך משהו רע עם השאלה שלי? פגעתי בך? מה הקטע שלך בדיוק? יכולת להגיד לי מראש - מדובר באותה אות, עם איפיונים פונטיים שונים. יופי. תודה. אין לך מה להוסיף, אין לך מה לתרום לי, לא צריך.

 

[judijudi]

ובנוסף

אני יושבת ודנה (כן, תאמין או לא, יש במה לדון) עם אחד המורים שלנו והנה השאלה, אולי היא תהיה לך יותר ברורה: בשפה העברית יש 22 אותיות (ולא, אני לא מחשיבה סופיות, ככה שגם הערבית וגם העברית ניצלו מגורל נורא) אבל אם נסתכל על מערכת השורש כמערכת תלת-אותיות (בדרך כלל) שנראת כך: __.___.__. בכל מקום יש 23 אופציות לשים אות, ולא 22. מכיוון ששין וסין אינן מתחלפות (שלא כמו שתי הצורות הפונטיות של 'ב' או 'כ'). הן לא משמשות כאותה אות. ובעבר או בהגיה מזרחית יש הבדל משמעותי בין סמך לבין סין. אז אפילו אם בעברית מודרנית הן תחילות להחליף זו את זו, עדיין מעניין לדעת מה המקורות של השפה המודרנית ולמה היא התפתחה להיות מה שהיא היום.

 

[uriozmor]

יש מה לדון

מבחינת ההיסטוריה של העברית וההיסטוריה של הכתב העברי, אבל כשמלמדים היום עברית גנגי צודק (סתם, צודקת, גנגי זה היא) ואין מה להפוך בזה יותר מדי - מדובר בסימן גרפי אחד שיש לו שתי הגיות שונות, ושונות באופן מהותי, כפי שציינת. זה הכול. הסיבה לזה היא שבכתב שהעברים שאלו מאחד העמים השמיים האחרים (כנראה מהפניקים) לא היה סימן לעיצור הזה, ה-23 במספר, ולכן הוא סומן באות שי"ן (ואז לא היה ניקוד, וגם לא נקודת הבחן בשי"ן), מה שאומר שבשלב הקדום הזה הוא היה קרוב בחיתוכו לשי"ן יותר מלסמ"ך. מאוחר יותר הלך והיטשטש ההבדל בין הגיית השי"ן השמאלית להגיית הסמ"ך, אולי בהשפעת היעדר ההבחנה בכתב ואולי בהשפעת הארמית, וכבר בתקופת חז"ל יש חילוף בכתיב ביניהן, והיום השי"ן הזו נהגית כסמ"ך ממש. אגב, בניגוד לדברייך אין עדות פונטית ברורה, אפילו עקיפה, להבדל בהגייה בין סמ"ך לשי"ן שמאלית, ונראה שההבחנה הפונטית ביניהן אבדה כבר בימי הבית. משערים שמדובר בהגה צדי כלשהו, שהסימן הבין-לאומי שלו הוא זה: ś. כאמור - משערים.

 

[judijudi]

תודה רבה

תודה על ההסבר המעניין. מיד אני חוזרת לידידי שמתחבט עם השין והסין כל היום, ולא מוצא לו מנוחה. שבת שלום ושנה טובה.

 

[or99]

אגב...

אצל חז"ל דווקא היו מקרים בהם נכתבה ס' במקום ש' שמאלית, ואצלנו לא. לדוגמה: ניסת (נישאת), כך שלא נראה לי שהש' השמאלית הולכת להיעלם בזמן הקרוב. יתר על כן, יהושוע בלאו כותב שס' דחתה לגמרי את ש' שמאלית, ורק בדפוסים חזרו לכתוב בש' כבמקרא. הוא מביא כהוכחה את הפיוטים שבהם ש' מחליפה את ס', לדוגמה "אל אדון". (אבל גם בספרים שונים של פיוטים עפ"י כתבי יד, שורות אלה נכתבות בש' ולא מצוין שהמהדיר שינה את נוסח כתב היד, וצ"ע).